סטרס מעמיס על בריאותנו הן מהצד הפסיכולוגי והן מהצד הפיסי. במעקב אחרי התנהלויות במצבי סטרס ארוכים כמו מלחמה, פציעה, טראומה או יגון נראה שיש נטיה לפחות אכילה ולירידה במשקל.
לעומת זאת סטרסס חברתי כמו מבחנים, הרצאה בפני קהל, לחץ בעבודה או ביחסים אישיים מוביל לפעמים לתופעה הפוכה של אכילת יתר ולהשמנה.

החוקרים מסינסינטי בחנו את השפעת הסטרס על התנהגויות האכילה היומית של חולדות והראו כי השינויים המלווים את הסטרס קשורים לא רק באכילה עצמה אלא גם בשינויים מטבוליים שיכולים להוביל להשמנה.

החולדות, שהושתל להן שבב מאחורי האוזן לרישום האכילה, שוכנו לבד 3 שבועות לפני תחילת הניסוי ורישום ממוצע של אכילה בשבוע השלישי נרשם לפני תחילת הניסוי.
בניסוי בחנו את התנהלות הזכרים בתוך קבוצה של 6 חולדות ששתים מהן היו נקבות.

תוך מספר ימים נוצרה היררכיה בקבוצה ו"נבחר" הזכר הדומיננטי בקבוצה. כקבוצת ביקורת שימש זכר אחד ששוכן עם 2 נקבות אך ללא מתחרים.

מה קרה בהתנהלות הזכרים בקבוצה המעורבת?

בהתחלה כולם אכלו פחות וגם רזו לעומת התקופה שהם חיו לבד, אולם הזכר הדומיננטי חזר מהר לצריכת המזון הקודמת שלו. הזכרים שלא שלטו המשיכו לאכול פחות וגם אכלו ביום למרות שהנטיה הטבעית של חולדות היא לאכול בלילה.

אחרי שבועיים הוחזרו החולדות לגור לבד לעוד 3 שבועות וכאן נמצא כי הם חזרו לאכול יותר והשמינו, אבל גם כאן היה הבדל בין טיפוסי הזכרים.
הזכרים הדומיננטים הגדילו גם את רקמת החלבון שלהם בעוד שאלה שהיו תת-דומיננטיים השמינו בעיקר ברקמת השומן הביטני. נראה שהשינוי המטבולי שלווה את הסטרס החברתי נשאר להשפיע הרבה זמן, גם כשמקור הסטרס כבר איננו.

על פי ניסוי החולדות, סטרס הנחווה באופן יומי, מוביל לאכילת יתר וזה מוביל גם להשמנה ובאזור הביטני הקשור למחלות מטבוליות כמו לב וסוכרת.

Am J Physiol Regul Integr Comp Physiol, 2010, 299, R813-R822
 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט

לקריאה נוספת על הקשר בין סטרס והשמנה