אנשים שמתמודדים עם קוליטיס כיבית נאלצים לרוב ליטול תרופות לתקופות ממושכות, לעתים כל חייהם. בחלק מהמקרים הטיפול התרופתי בקוליטיס כיבית לא מספיק לשליטה על המחלה, ונדרש ניתוח להסרת המעי הדלקתי.

למרות שניתוח מהווה כיום אפשרות טיפול שנייה במעלה אחרי התרופות, יתרונו המרכזי באפשרות להעלים לחלוטין את הרקמה הדלקתית ולהגיע להחלמה מלאה מהמחלה. עם זאת, הדבר כרוך בשינויים משמעותיים במבנה מערכת העיכול, הדורשים אימוץ הרגלי תזונה חדשים. כיצד מתבצעים הניתוחים? כמוני מגיש מדריך מקיף.

אלו חולי קוליטיס מועמדים לניתוח?

כ-10% עד 15% מהחולים בקוליטיס כיבית בישראל נדרשים לעבור ניתוח מסיבות שונות. בארה"ב, לפי האגודה לקרוהן וקוליטיס של אמריקה (CCFA), שיעור המנותחים מגיע ל-23% עד 45% מחולי הקוליטיס, אולם גובהו של השיעור מיוחס גם למניעים כלכליים בארה"ב לקידום ניתוחים על רקע שוק הביטוחים הרפואיים הפרטיים האמריקאי.

מחקר שפורסם ביולי 2015 העלה כי בקרב חולים מבוגרים עם מחלה מתקדמת, ניתוח מוביל להישרדות טובה יותר מטיפול תרופתי: שיעור התמותה בעקבות ניתוח אלקטיבי לכריתת המעי הגס עמד על 34 לאלף שנות אדם, והיה נמוך ב-37% משיעור התמותה בקרב המטופלים בתרופות (54 לאלף שנות אדם). 

מספר נסיבות עשויות להוביל להחלטה על ניתוח:

קוליטיס דוהרת

המצב השכיח ביותר המוביל לניתוח קרוי 'קוליטיס פולמיננטית' (Fulminant Colitis) – 'קוליטיס דוהרת' – ומאופיין בהתפשטות פתאומית של דלקת בכל המעי המלווה בחום גבוה, כאבי בטן עזים, שלשול חמור ודימומים. "במצב זה המחלה נעשית פתאום קשה, יוצאת מאיזון ולעתים אף מסכנת חיים, מאחר ועלול להיווצר נקב או קרע במעי כתוצאה מהדלקת או זיהום קשה בדם מסוג ספסיס", מסביר פרופ' ערן גולדין, מנהל המערך הגסטרו-כירורגי במרכז הרפואי שערי צדק. במצבים אלה נדרש ניתוח מהיר לכריתה של המעי הדלקתי, לרוב כשהמצב החריף מידרדר או אינו משתנה לטובה תוך 24 עד 48 שעות.

קוליטיס טוקסי 

מצב נוסף המוביל לניתוח הוא 'קוליטיס טוקסי' (Toxic Colitis), הקרוי גם "מגה קולון" (MegaColon), שבו קיר המעי הגס הופך לרגיש במיוחד כתוצאה מהדלקת, וקרום המעי הגס (מוקוזה) לכיבי, עד כדי כך שעלול להתפתח נקב במעי – מצב רפואי הקרוי 'פרפורציה', שמעלה את הסיכון לתמותה בקרב חולי קוליטיס פי עשרה - מ-4% ל-40%. במצב זה לרוב מותאמים לחולה סטרואידים במתן תוך ורידי, והוא מצוי במעקב אינטנסיבי הכולל בדיקה של הבטן פעמיים ביום. כישלון בשיפור המצב תוך 24 עד 48 שעות או התפתחות חור במעי הם מצבים המצריכים ניתוח מידי.

חוסר תגובה לתרופות

לפי נתונים של המרכז הרפואי האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס בארה"ב, כ-70% מחולי קוליטיס מגיבים היטב לטיפול תרופתי. אחרים מגיבים באופן חלקי, אולם חלקם - לפי הערכות כעשירית מהמאובחנים במחלה - אינם מגיבים כלל לטיפולים התרופתיים השונים לקוליטיס, ועשויים להיות מועמדים לניתוח מסיבה זו.

בקבוצת המיועדים לניתוח נכללים גם חולי קוליטיס שנמצאים בטיפול ממושך בסטרואידים, המגיבים בעיקר לתרופות אלו. תופעות לוואי של תרופות או התלקחויות חוזרות של המחלה במהלך הטיפול התרופתי עשויות להוות אינדיקציות נוספות לניתוח.

התרופה 'ציקלוספורין' (cyclosporon) הניתנת דרך הווריד משמשת לעתים כגשר לניתוח עבור חולים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, לרבות היעדר תגובה לסטרואידים במינון מקסימלי. תרופה זו עשויה גם לאפשר לחולים להימנע מניתוח דחוף ולאפשר להם ניתוח אלקטיבי שהסיכונים הנלווים לו נמוכים יותר.

קטגוריה זו משתנה כל העת על רקע טיפולים תרופתיים חדשים שמוכחים כיעילים לקוליטיס, ופותחים אופק טיפולי חדש לחולים.

שינויים טרום סרטניים במעי

חולים בקוליטיס כיבית נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס, וכעבור עשרים שנות מחלה, הסיכון לסרטן במעי מגיע ל-3% עד 10% מהחולים, וגדל בקצב של 1% עד 2% לשנה. חולים עם שינויים טרום סרטניים במעי – מצב הרפואי הקרוי 'דיספלזיה' (Dysplasia), וכן חולים שפיתחו סרטן בשלבים הראשונים, מופנים לרוב לניתוח להסרת כל רקמת המעי הדלקתי, בניסיון להחלים מהמחלה.

לדברי פרופ' גולדין, "סרטן המעי הגס שמתפתח עם השנים בקרב חולי קוליטיס כיבית אינו מאופיין בשלב המקדים המקובל של המחלה בפוליפים הקלאסיים הרגילים, אלא גם בנגעים סרטניים ייחודיים לקוליטיס שמתפתחים ברקמת המעי עצמה". נגעים אלו הקרויים DAMLs, ובשמם המלא Dysplasia Associated Mass Lesions, מהווים גורם סיכון בקרב חולי קוליטיס, המגדיל במעל ל-50% את הסיכון להתפתחות סרטן חודרני במעי הגס. מסיבה זו, לאחר עשר שנות מחלת קוליטיס מומלץ לחולי הקוליטיס לעבור אחת לשלוש שנים בדיקת קולונוסקופיה קבועה לאיתור נגעים טרום סרטניים, ובמידה ומאותרים נגעים – מופנה החולה לניתוח.

סיבות נוספות לניתוחים

תסמינים באיברים אחרים בגוף: כשליש מחולי הקוליטיס סובלים מתסמינים באזורים אחרים בגוף, מעבר לתסמיני הדלקת במערכת העיכול, לרבות כאבי עיניים, פריחה בעור וכיבים בפה. מצבים אלו עשויים להשתפר בעקבות ניתוח. יחד עם זאת, דלקת חוליות מקשחת וטרשת ראשונית של דרכי המרה (Primary Sclerosing Cholangitis) המלוות קוליטיס כיבית אינן משתפרות בעקבות ניתוח.

פגיעת גדילה: הגבלות תזונתיות ושימוש תכוף בסטרואידים מובילים ילדים רבים המאובחנים עם קוליטיס כיבית לסבול מבעיות גדילה משמעותיות. בעיות אלו לרוב קשות להערכה על רקע עיכוב בהתבגרות (puberty) וגיל מעוכב של העצמות. ילדים אלה מומלץ במצבים מסוימים להפנות לניתוח שיעילותו גבוהה לפני סגירת לוחיות הגדילה שבעצמות (Epiphysial Plates).

הניתוחים המקובלים לקוליטיס כיבית 

קולקטומיה או פרוקטוקולקטומיה

שני סוגי ניתוחים מקובלים בקרב חולי קוליטיס כיבית, המותאמים על פי נסיבות הניתוח וגורמים אישיים של המטופל: ניתוח לכריתה של כל רקמת המעי הגס הקרוי בעגה הרפואית 'קולקטומיה', שבו מבוצע חיבור הקרוי פאוץ' בין קצה המעי הדק מצד אחד לבין הרקטום מהצד השני או ניתוח 'פרוקטוקולקטומיה' הכולל כריתה של כל רקמת המעי הגס והרקטום הדורש סטומה (פיום) וחיבור של שקית חיצונית לאיסוף הצואה (הקרויה גם 'שקית פיום' או "שקית סטומה").

לדברי פרופ' גולדין, "לחולים בסרטן המעי הגס מומלץ לעתים לבצע כריתה חלקית ספציפית של המקטע הבעייתי במעי הגס שבו מתפתח הגידול. לעומתם, בחולי קוליטיס, גם כשלא כל רקמת המעי סובלת מדלקת, המקטע הדלקתי לרוב מתפתח מכיוון פי הטבעת וכריתה חלקית עלולה להותיר רקמה חולה בתחתית המעי ולהוביל בהמשך לחזרת המחלה. לכן חולי קוליטיס מופנים לניתוחים עם כריתה מלאה של כל המעי הגס".

הטכניקה הניתוחית 

כיום נהוג כבר בחלק מבתי החולים לבצע ניתוחים לכריתת המעי הגס בשיטה לפרוסקופית - זעיר פולשנית, תוך החדרת כלי הניתוח ומצלמה דרך מספר קטן של חתכים זעירים המוסתרים בבטן התחתונה ועם צלקת מינימלית, אולם בחלק מבתי החולים עדיין מבוצעים הניתוחים דרך חתך גדול ברוחב הבטן.

בעוד שניתוח בגישה הפתוחה קל יותר למנתח, הגישה הלפרוסקופית מאפשרת להקטין את הצלקת וכן להפחית בטראומה הניתוחית, בזמן הניתוח והאשפוז ולהפחית באובדן דם במהלך הניתוח.

בשנים האחרונות מקודמת גישה חדשנית לניתוחי כריתת מעי, לרבות כריתה מלאה של המעי הגס והרקטום, באמצעות רובוט רפואי מסוג דה וינצ'י. חוקרים אמריקאים שתיארו ניתוח לכריתת המעי הגס לחולי קוליטיס בסיוע רובוט ביולי 2011 מצאו כי אורכו של הניתוח הרובוטי עומד על 330 דקות בממוצע, בהסתמך על חמישה ניתוחים שכאלה, ומשך האשפוז לאחר הניתוח הרובוטי עומד על 5.6 ימים, ללא סיבוכים משמעותיים בקרב המנותחים. ביוני 2015 תיארו את הפעולה חוקרים תורכים בכתב העת Colorectal Disease.

ניתוח פאוץ' בשני שלבים

הניתוחים המקובלים כיום בקרב חולי קוליטיס כיבית הם ניתוחי קולקטומיה המבוצעים בשני שלבים, שניהם בהרדמה כללית. במהלך הניתוח מוסרת רקמת המעי הגס, ומוחלפת בשקית סטומה זמנית לניקוז זמני של הצואה מחוץ לגוף בשקית. במקביל תופרים הכירורגים מעין פאוץ' מרקמות המעי הדק, שמחובר בקצהו לפי הטבעת ליצירת כיס להוצאה קבועה של צואה.

בשלב הראשון בניתוח נכרת המעי הגס כולו, והחוקרים יוצרים את הפאוץ' בצורת האות הלטינית S, J או W, אולם הפאוץ' עדיין אינו פועל, ומבוצע תהליך זמני ליציאת נקב זמני בדופן הבטן ממנו מוצאת לולאה מהמעי, ואליו מחוברת באופן זמני שקית פיום לאיסוף פסולת צואה מהגוף (התהליך יוסבר בהרחבה בהמשך).

השלב השני מבוצע כעבור כ-3 חודשים, כשחיבור הפאוץ' לפי הטבעת מחלים ללא סיבוכים והיציאות מהגוף יצאו דרך הסטומה ולא הפעילו לחץ על הפאוץ' החדש. בשלב זה, שנחשב לניתוח קטן יותר, סוגרים הכירורגים את הסטומה, והצואה מתחילה לצאת מהגוף דרך הפאוץ' החדש שנוצר בשלב הראשון.

ניתוח פאוץ' בשלושה שלבים

חולים קשים ומורכבים במיוחד לא יכולים לעמוד בניתוח המקובל בשני שלבים, ונזקקים לניתוח בשלושה שלבים ליצירת פאוץ'. בחולים אלה גם לרוב קיים מחסור בחלבונים וחומרים חיוניים אחרים לאיחוי חלקי המעי החסרים, ולכן הצורך בהוספת שלב: בשלב הראשון מסירים המנתחים את המעי הגס, ומייצרים סטומה זמנית להוצאת הצואה דרך דופן הבטן. בשלב זה מותירים את חלקו התחתון של פי הטבעת סגור כלפי מעלה באופן שמבטל את פעילותו. בהמשך, כעבור מספר חודשים עד חצי שנה, כשגופו של המנותח מחלים, עושים ניתוח שני נוסף כדי לבנות את הפאוץ' מרקמות ביולוגיות בין המעי הדק לפי הטבעת. ובשלב השלישי, כעבור 3-2 חודשים נוספים ולאחר שהפאוץ' כבר מוכן לפעולה, מוציאים את הסטומה.

ניתוח עם סטומה קבועה

רובם המכריע של חולי קוליטיס עוברים כיום ניתוחי פאוץ', ולא עוברים התקנה קבועה של סטומה לאיסוף הצואה. עם זאת, בחלק מהמקרים נדרשת סטומה קבועה. קיימים מספר סוגי ניתוחי סטומה ליצירת נתיב חלופי להוצאת הצואה מהגוף:

קולוסטומיה

קולוסטומיה - פיום המעי הגס - מהווה יצירה של פתח ניקוז מלאכותי של המעי הגס בדופן הבטן, ומשמש פתרון קבוע לחולים שעברו כריתה של פי הטבעת. לולאת המעי הגס יכולה לצאת מדופן הבטן בכמה טכניקות ניתוחיות ובכמה דרכים, ולעתים מוצאות דרך הפתח שתי לולאות של המעי הגס משני קצוות המעי או שתי לולאות שנוצרו בכריתה של אזור במרכז המעי הגס.

אילאוסטומיה

איליוסטומיה - פיום המעי הדק - מהווה יצירה של פתח ניקוז מלאכותי של המעי הדק בדופן הבטן. טכנית, אילאוסטומיה מסובכת יותר לביצוע מקולוסטומיה. כשמדובר בניתוח ליצירת סטומה זמנית עד לאיחוי הפאוץ, ההחלטה על אילאוסטומיה או קולוסטומיה נעשית בכל מקרה לגופו, בהתייעצות עם המנתח ועל סמך הנתונים האישיים של המטופל.

בשני הניתוחים, הלולאה החיצונית לרוב יוצאת מאזור הבטן התחתונה מתחת לקו החגורה, לרוב מימין לטבור, צבעה ורדרד-מבריק, ויש להקפיד על ניקיון וסטריליזציה סביבה כדי למנוע זיהומים. את שקית הפיום המחוברת אליה יש לרוקן מספר פעמים ביום.

לדברי פרופ' גולדין, ניתוחים אלה נדרשים בעיקר בקרב חולים מבוגרים או נשים שעברו מספר לידות גבוה בעבר (ולדניות) - המהווים קבוצות אוכלוסייה שמתקשות בסגירת פי הטבעת. "התקנת פאוץ' דורשת תפקוד תקין של פי הטבעת לאחר הוצאת המעי הגס, לגמישות של פי הטבעת ומניעת שלשולים", מסביר פרופ' גולדין.

למרות שניתוח זה מוכר כיום כברירת מחדל בלבד, שימוש קבוע בסטומה לא אמור להשפיע באופן משמעותי על התפקוד. "ישנם חולים שחיים עם סטומה לתקופות ממושכות ולפעמים אפילו לכל החיים מסיבות אחרות, למשל חולים בסרטן הרקטום. סטומה אמנם אומר שהמטופל מחזיק שקית קטנה חיצונית לאיסוף הצואה מתחת לבגדים, אך השקית לא אמורה להיות מורגשת כלפי חוץ, והמטופלים יכולים לצאת מהבית ללא הגבלה ואפילו ללכת לים באין מפריע", מבהיר פרופ' גולדין.

הכנה לניתוח כריתת המעי הגס 

ההכנה לניתוחי כריתת המעי הגס דורשת בדיקות מעבדה וצילומים. כמו כן נדרש לבדוק לפני הניתוח תפקוד תקין של פי הטבעת, ובמידה והתפקוד אינו תקין – להתאים לחולה ניתוח להתקנה קבועה של סטומה להוצאת צואה מהגוף.

ההכנה לניתוח כוללת ביצוע בדיקות דם הכוללות ספירת דם, ביוכימיה ולעתים תפקודי קרישה, בדיקת אק"ג לתפקוד הלב בחולים מעל גיל ארבעים, וצילום חזה בקרב מטופלים מעשנים עם ותק ממושך של עישון סיגריות וכן חולים כרוניים עם יתר לחץ דם, שומנים בדם, מחלות לב וריאה וסוכרת. יש להפסיק לעשן שלושה שבועות לפחות לפני ואחרי כל ניתוח – כדי להפחית הסיכון לסיבוכי הרדמה. לפני הניתוח מתבצע ריקון של המעי מצואה וחיידקים באמצעות חומרים משלשלים. ביום הניתוח עצמו יש להישאר בצום מלא הכולל שתיית מים למשך שש שעות – עד לניתוח. איש צוות בחדר ניתוח אמור לגלח שערות שגדלו באזור המיועד לניתוח, כדי לשמור על סטריליזציה.

סיכונים בניתוחים לכריתת המעי הגס

פאוצ'יטיס

אחד הסיבוכים השכיחים בניתוח מסוג פאוץ' לכריתת המעי הגס נקרא פאוצ'יטיס (Pouchitis) – ומתבטא בהתפתחות דלקת בתוך הפאוץ' שעשויה להיות דומה בתסמיניה לדלקת המקורית במעי – כאבי בטן, שלשולים ולעתים חום גבוה. כ-20% ומעלה מבין החולים שעוברים ניתוח להסרת המעי הגס הכולל התקנת פאוץ' מפתחים פאוצ'יטיס. מחקרים משנות התשעים אומדים את שכיחות התופעה ב-23% עד 46% מהמנותחים, כעבור עשר שנים מהניתוח. מאמר משנת 2001 של חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי מאיו קליניק במינסוטה העלה כי לאורך החיים, קרוב למחצית מחולי הקוליטיס שעוברים ניתוח לכריתת המעי הגס יחוו לפחות התקף אחד של פאוצ'יטיס.

"הפאוץ' מורכב מלולאות דקות של המעי הדק, וכחמישית מהאנשים מפתחים דלקות ברקמות אלה", מסביר פרופ' גולדין. גורמי הפאוצ'יטיס עדיין אינם ידועים לאשורם, וייתכן כי קשורים לפעילותם המשתנה של חיידקי המעי בקרב המנותחים או לסיבה המקורית שגרמה להתפתחות קוליטיס אצל החולים. ישנם גם מספר סמנים גנטיים שנקשרו במחקרים לפאוצ'יטיס, לרבות אלו המסומנים באותיות IL-1 ו-NOD2/CARD15.

הטיפול בתופעה זו ניתן ברוב המקרים באנטיביוטיקה, פרוביוטיקה, ובשלבים מתקדמים נדרש לעתים הטיפול התרופתי המקובל בקוליטיס כיבית.

סיבוכים נוספים 

סיבוכים נוספים שדווחו בספרות הרפואית בניתוח כריתת המעי הגס כוללים התפתחות פיסטולות מהפאוץ' שעלולות להזדהם ולגרום לצורך לעבור לשימוש קבוע בסטומה – סיבוך שנחשב לחריג ביותר, המתרחש באחוז נמוך מהמטופלים.

כמו כן קיים סיבוך חריג ולא נפוץ בקרב נשים של ירידה בסיכויים להרות עקב שינויים אנטומיים במבנה האיברים באגן, המפחיתים את סיכויי ההשרשה של עוברים ברחם. חולות עם סיבוך זה מופנות לעתים לטיפולי הפריה חוץ גופית עם אחוזי הצלחה גבוהים יחסית.

הניתוח עצמו מלווה אף הוא במספר סיבוכים, לרבות זיהום משני לניתוח, זיהום באתר הפיום (סטומה), חסימת מעי ממזון או רקמה צלקתית. חסימת מזון עלולה להתבטא בהתכווצויות או בחילה, אך חולפת מעצמה עם התאוששות הפאוץ'. בחילות או התכווצויות המלוות בהעדר צואה במשך ארבע עד שש שעות לרוב מעידות על חסימה כלשהי של המעי, ודורשות פנייה מידית לרופא.

אחת התופעות הרפואיות המעניינות כוללת תחושה של צורך להוציא צואה מהרקטום למרות ביצוע סטומה, מצב שכולל תחושות של עשיית צרכים בקרב אנשים שעברו כריתה מלאה של המעי הגס והרקטום בדומה לאנשים שעברו כריתת רגליים ונותרים עם תחושת פנטום באזור. התופעה – 'סינדרום חלחולת רפאים' שמה (Phantom Rectum Syndrome) – לרוב חולפת עם הזמן. חוקרים משבדיה דיווחו באביב 2013 כי במדגם של 25 חולים שעברו ניתוחי כריתת המעי הגס, 24 (96%) דיווחו על תחושות המאפיינות את הסינדרום בשלב כלשהו במשך שמונה חודשי מעקב לאחר הניתוח. ברוב המקרים (80%) התחושות לא לוו בכאב, אולם בחמישית מהמקרים (20%) הן השפיעו לרעה על חיי היומיום.

לדברי פרופ' גולדין, "למרות הסיכונים האפשריים, לחולי קוליטיס שנדרשים לעבור ניתוח, זה מהווה תרומה משמעותית לתפקודם, וכן מלווה בריפוי מוחלט מהמחלה".

החלמה לאחר ניתוח לכריתת המעי הגס

ניתוחים לכריתת המעי הגס כרוכים לרוב בהתאוששות מהרדמה ובהמשך באשפוז של כעשרה ימים בבית החולים לצורך החלמה. בימים הראשונים עלול המנותח לסבול מכאבים, ולרוב יינתנו לו משככי כאבים באשפוז. בארבעת הימים הראשונים לאחר הניתוח ניזונים החולים ממזונות רכים בלבד, כדי שלא להעמיס על המבנה החדש של מערכת העיכול. למאושפזים לאחר ניתוח מומלץ לרדת מהמיטה ולהסתובב בבית החולים ככל שניתן כדי למנוע סיבוכים במערכת הנשימה.

כשלושה שבועות לאחר הניתוח ניתן לשוב לשגרה, אולם ההמלצה הרפואית היא לחופשת מחלה של חודש עד חודש וחצי לאחר הניתוח, במהלכם מומלץ להימנע מפעילות פיזית מאומצת ויחסי מין, ובקרב מטופלים הסובלים מעייפות וכאבי ראש – להימנע מנהיגה.

מטופלים עם סטומה עשויים להרגיש בשלב הראשון גם הפרעות בתפקוד המיני, המתבטאות בבעיות זקפה בקרב גברים וכאבים בעת קיום יחסי מין בקרב נשים, אולם תופעות אלו לרוב חולפות עם הזמן.

תזונה לאחר ניתוח לכריתת המעי הגס 

בחלוף הניתוח, חולי קוליטיס למעשה חיים כבר ללא רקמה דלקתית במעי הגס, ונרפאו לחלוטין ממחלתם. עם זאת, החולים אינם יכולים לנוח לחלוטין על זרי הדפנה, ועליהם לבצע התאמות תזונתיות – כבר לאחר שלב התקנת הסטומה הזמנית וכן לאחר התחלת פעילותו של הפאוץ', כדי למנוע סיבוכים במערכת העיכול החדשה כגון שלשולים והתפתחות פאוצ'יטיס.

"ההתאמה התזונתית מלווה לרוב בייעוץ דיאטני, וכוללת בעיקר התמקדות במזונות שמייצרים צואה קשה ומונעים ככל שאפשר שלשולים, כמו אכילה מרובה של בננות וצריכה מופחתת של מוצרי חלב שנוטים לרכך את היציאות, וצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים", מסביר פרופ' גולדין. תזונה עשירה בפקטין – כגון בננות, חמאת בוטנים ומיץ תפוחים – מסייעת בעיבוי הצואה ומונעת שלשולים.

ההתאמה התזונתית לרוב הכרחית בשלבים הראשונים להתקנת הפאוץ או הסטומה, ובחלוף מספר חודשים ניתן לשוב ולאכול ללא הגבלות. על אנשים עם סטומה לאורך זמן חשוב להקפיד על שתייה מרובה של נוזלים כדי למנוע התייבשות ואובדן מלחים ומינרלים. 

 לכל המידע על קרוהן וקוליטיס

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 2015