אירוע מוחי
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
ניתוח קרוטיד מול הכנסת תומכן
איזו פרוצדורה יעילה יותר?
הטיפול המניעתי שהוכח כיעיל לחולים עם היצרות תסמינית קשה של עורקי התרדמה הינו טיפול התערבותי-פולשני לפתיחת ההיצרות.
גם בחולים לא תסמיניים בעלי היצרות קשה יש לשקול העדפה של הטיפול ההתערבותי על פני השמרני (טיפול בנוגדי צימות וסטטינים). אולם נשאלת השאלה איזה טיפול התערבותי יעיל יותר - הניתוח הפתוח-אנדרטקרטומיה הנעשה על ידי כירורג כלי דם או פרוצדורה צינטורית הכוללת הכנסת תומכן (סטנט) לתוך העורק המוצר.
על פניו, נראה כי הצינטור הינו פולשני פחות ואטרקטיבי יותר, אולם מסקירה של מספר מחקרים בספרות שהשוו בין שתי הפרוצדורות, נראה כי הצינטור כרוך ביותר סיבוכים בשלושים הימים הראשונים שלאחר ההתערבות.
למרות זאת חשוב לזכור כי מאחר ומדובר בפרוצדורה חדשה יחסית, בחלק מהמחקרים הצינטור נעשה על ידי צוות לא מספיק מנוסה או שימוש באמצעים לא אופטימליים, כך שלא ניתן להסיק מסקנות גורפות. המלצתנו היא לשקול כל מקרה לגופו באופן פרטני ובחולים מסוימים כגון חולים לאחר היצרות חוזרת או לאחר טיפול בהקרנות לצואר להעדיף דווקא את הצינטור.
תרגום ועריכה - ד"ר איתן אוריאל
ד"ר ערן ויינמן
Small is beautiful, less is more, etc
בסופו של דבר, גם ברפואה מבחן התוצאה הוא המבחן העיקרי שלאורו צריך לקבוע את ההוריות לטיפולים או התערבויות רפואיות.
אף כי טיפול בהצרויות של עורקי התרדמה (carotis) באמצעות בלונים ותומכנים מעורר את הדמיון, גם של החולים (ה"לקוחות") וגם של הרופאים המטפלים בלקוחות אלה, עובדתית - התוצאות של ההתערבויות הצינתוריות בתחום ספציפי זה נחותות לעומת תוצאות הטיפול הניתוחי המקובל (carotid endarterectomy).
על משקל "לכל כלל יש יוצא מן הכלל", גם בתחום זה יש מצבים מיוחדים וחריגים, כגון הצרות חוזרת או ניתוחים קודמים בצוואר, בהם עשוי להיות יתרון דוקא להתערבות צינתורית. בפועל, זו קבוצת מיעוט, אולי כ-5% מכלל החולים הזקוקים לתיקון עורקי הצוואר.
לכן, מעודכן להיום, ניתוח הקרוטיס "הישן והטוב" הוא אכן יותר טוב עבור הרוב המכריע של החולים מאשר החלופה הצינתורית.