במחקר שפורסם ביוני האחרון ב-American journal of cardiology, ניסו לענות על השאלה בה מתחבטים הקרדיולוגים, לגבי חולים עם מחלת כליות כרונית שעדיין אינם בדיאליזה, לגבי הבחירה בין ניתוח מעקפים, הקשור עם הישרדות טובה יותר, לבין צנתור כלילי עם הכנסת תומכנים מצופים, הקשור עם פחות תלות בדיאליזה בהמשך.

במחקר זה נכללו 725 חולים עם מחלת כליות כרונית, שלא נזקקו לדיאליזה בעת כניסתם למחקר. 241 חולים עברו ניתוח מעקפים ו-484 חולים עברו צנתור עם הכנסת תומכנים מצופים.

בחולים עם מחלה דו-כלית, נמצא כי התוצאות בטווח הארוך היו דומות עם ניתוח מעקפים או צנתור ותומכנים. אולם, בקרב חולים עם מחלת תלת כלית, שיעורי התמותה היו נמוכים יותר בטווח הארוך בקרב החולים שעברו ניתוח מעקפים, לעומת אלו שעברו צנתורים.

מאידך, החולים שעברו ניתוח מעקפים, נזקקו יותר לטיפול בדיאליזה כרונית. 4.2% מהחולים שעברו ניתוח מעקפים הפכו להיות תלויים בדיאליזה כרונית, בהשוואה ל-1.5% בלבד בקרב קבוצת הצנתור.

החוקרים מסכמים ואומרים כי ניתוח מעקפים קשור עם הישרדות טובה יותר בטווח הארוך, בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית, אולם זאת במחיר של סיכון מוגבר יותר להזדקק לדיאליזה כרונית.

www.ajconline.org/article/S0002-9149(10)00786-1/abstract

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה