אין מחלה גדולה יותר שצריך ללמוד אותה ונמצאת בצומת שבין המערכת החיסונית והנוירולוגיה, מאשר הטרשת הנפוצה. זו הסיבה בגללה בחר לורנס סטינמן, נוירולוג העומד בראש מחלקת האימונולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, למקד את מחקרו במאמץ להבין את המקור למחלה זו מאז 1975. לאחרונה, סטינמן ושותפיו גילו מספר מטרות טיפוליות פוטנציאליות חדשות למחלה האוטאימיונית בעזרת גישה החוקרת ומתמקדת בחלבונים. החוקרים הצליחו לזהות חלבונים (פרוטאינים) הייחודים לטרשת נפוצה אשר נמצאו בכל סוגי הנגעים בחומר הלבן שבמערכת העצבים המרכזית.

חוקרים מזה זמן רב מסתמכים על ניתוח טרנסקריפטום (transcriptome – הרצף ודפוס הביטוי של כל הגנים שעוברים שעתוק) בכדי לחקור את הטרשת הנפוצה, ציין סטינמן, אך גישה זו אינה מאפשרת לראות את האספקטים הפונקציונאליים של הגורם האמיתי למחלה. "בהתבוננות בתעתיקים (transcripts) קשה להגיע למקור מכיוון שהם משתנים ושכיחותם אינה יציבה וניתן לפספס משתנים רבים, לכן עלינו להתמקד בחומרים שמתווכים את האפקט הביולוגי, כלומר החלבונים, שומנים וסוכרים".

ב- 2002, קבוצת המחקר שלו פרסמה ניתוח תעתיק גנים של רקמת טרשת נפוצה, אבל הצוות חשב שזה יהיה רעיון טוב לנסות את הגישה הבוחנת את החלבונים. "ניתוח החלבונים הוציא רשימה ולתדהמתנו, כמחצית מהחלבונים, בהתאם למידע שהיה בידנו, היו עם פונקציה לא ידועה. שאר החלבונים ידענו את הפונקציה שלהם, או לפחות חשבנו שאנו יודעים מהי הפונקציה. בהמשך, בחרנו לנקוט בגישה מחקרית בה ננסה לבחון את החלבונים שחשבנו שאנו מכירים את הפונקציה שלהם ולראות האם הם משחקים בהתאם לכללים", כך אמר סטינמן.

למרות שכבר היו עבודות קודמות לזו של סטינמן שנקטו בגישת חקר החלבונים בטרשת נפוצה, גישות אלו התמקדו בלימפוציטים (תאים של מערכת החיסון) ובנוזל עמוד השדרה. המחקר הנוכחי הוא הראשון שחוקר נגע טרשת נפוצה ספציפי מרקמת המוח. סטינמן טוען שהממצאים שלו מייצגים את קצה קצהו של קרחון מלא מסתורין. הוא מתכנן לפרסם השוואה של ניתוח התעתיק (transcriptomic) אל מול גישת ניתוח החלבונים (proteomic), שלדבריו ידגימו שיעור גבוה של התאמה בין התעתיק לחלבונים.

מתוך Genome Technology

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.