היכולת לנבא את רמת הנכות העתידית בטרשת נפוצה יכולה לעזור להעניק מידע והדרכה מותאמת למטופלים בעת האבחנה, ולהחלטות טיפוליות המתבצעות בקליניקה. ישנם מדענים המצביעים על בעייתיות במחקרים בטרשת נפוצה, מכיוון שרוב החוקרים בוחנים ומחפשים אחר הקשר שבין העומס הכולל של הנגעים במוח אשר נראים בסריקת ה- MRI, לבין פרמטרים קליניים הנמדדים בבדיקת הנוירולוג והצוות הרפואי. החל מתחילת העשור החלו לבחון קשרים מיוחדים בין נגעים באזורים ספציפיים, כלומר בין המיקום של הנגעים, לבין התופעות הקליניות הנראות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי.

יותר מכך, ישנן קבוצות מחקר שהראו כי אנשים עם אירוע קליני בודד (CIS) אשר נמצאו להם נגעים באזורים מסוימים בעמוד השדרה סביר יותר שיקבלו התקף נוסף ויקבלו אבחנה ודאית של טרשת נפוצה. כיום עובדת קבוצת מחקר החוקרת את השפעת מיקום הנגעים על עתיד יכולת הניידות של אנשים עם טרשת נפוצה מסוג פרוגרסיבי ראשוני. הממצאים שלהם מציעים שהנוכחות של נגעים באזור במוח הנקרא:
right inferior fronto-occipital fasciculus  יכולים להצביע על התדרדרות מהירה יותר של יכולת הניידות, וכי יכולת ניבוי זו בלתי-תלויה בנוכחות של נגעים באזורים שונים בעמוד השדרה (אשר נחשבים כמשפיעים על יכולת הניידות).

בכדי לבדוק זאת בחן צוות המחקר 80 מטופלים עם טרשת נפוצה מסוג פרוגרסיבי ראשוני ובמקביל לסריקות ה- MRI ביצעו הערכות נוירולוגיות והצביעו על המהירות בה האנשים הגיעו לתוצאת EDSS השווה ל- 6.5.

ממצאיו של צוות מחקר זה כמו גם קבוצות אחרות הבוחנות אנשים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית ו- CIS, מראים שהנוכחות של נגעים במסלול מוחי מסוים יכולים לתרום לפרוגנוזה ולכן סביר שבעתיד ישתמשו בהם בכדי לקבל החלטות טיפוליות. עוד ממצא מיוחד עלה שפגיעה ביכולת הניידות יכולה להיות בלתי-תלויה בנוכחות של נגעים בעמוד השדרה, כלומר נגעים במוח בלבד מספיקים בכדי לראות נזק ליכולת ההליכה, בניגוד להנחות שצוינו במחקרים עד עתה.

ממצאים אלו עדיין אינם מוכנים לשימוש בשטח הקליני, מכיוון שדרוש מעקב רחב היקף לאורך זמן רב בכדי לקבוע האם באמת ניתן להשתמש בממצאים אלו לניבוי מצבו העתידי של המטופל הבודד ולקבלת החלטות טיפוליות קריטיות.

מתוך: Nature Reviews Neurology

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.