הפתולוגיה של טרשת נפוצה, המביאה לדיכאון, כנראה מערבת 3 מכניזם אפשריים: משתנים פסיכולוגים כמו תחושת חוסר מסוגלות וחוסר ודאות לגבי העתיד. ההשפעה העצבית כמו הנוכחות של ציטוקינים דלקתיים, ושינויים מבניים במוח בעקבות נגעים ופגיעה בתאי עצב. דיכאון וחרדה כנראה ואינם קשורים למשך המחלה, ואנשים עם פגיעה מינימאלית ואפילו ללא שום סימן נוירולוגי יכולים לחוש מצוקה פסיכולוגית. לדוגמא, בשלבים הראשונים של המחלה כאשר ישנו ניסיון להסתגל לאבחנה. מספר מחקרים מצאו יותר שינויים שליליים במצב הרוח בעקבות התקפי טרשת בהשוואה לתקופות של הפוגה, אשר עקביים עם ההשפעות הפסיכולוגיות של חוסר הודאות וההשערה לגבי השפעתם של השינויים (נוירולוגים או מבניים) במוח.

מחקרים בטרשת נפוצה הראו שדיכאון נמצא בקשר שלילי (הפוך) עם איכות חיים הקשורה לבריאות ועם איכות חיים באופן כללי. יותר מכך, דיכאון קשור גם לעייפות, הסימפטום הנפוץ ביותר בטרשת נפוצה, וקשור גם לבעיות קוגניטיביות, סימפטום נוסף שיכול להופיע בטרשת נפוצה. מסוגלות עצמית גם היא נמצאת בקשר הפוך עם דיכאון, והדיכאון באנשים עם טרשת נפוצה מגביר את העומס על המטפלים והתומכים בהם.

חוקרים רבים שבחנו את ההשפעות הפסיכולוגיות בטרשת מצאו שאנשים עם טרשת נפוצה אשר אינם מעורבים באופן פעיל בניהול המחלה נמצאים בסיכון גבוה יותר לדיכאון. מחקר אורך הראה כי הפחתה בשימוש באסטרטגיות התמודדות אקטיביות הובילה למצב רוח דכאוני, בעוד ששימוש רב יותר באסטרטגיות אקטיביות הפחית דיכאון. במחקר שנערך ב- 2009 הראו שפעילות גופנית הייתה קשורה לרמות נמוכות של דיכאון בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. אוסף המחקרים בנושא מראים שאין קשר או סיבה פשוטים שיכולים לתאר ולהסביר את הפרעות מצב הרוח בטרשת נפוצה. באופן לא מפתיע, הטיפול בבעיות מצב רוח בטרשת נפוצה השתנה בתקופה האחרונה, וכולל כיום טיפול תרופתי לשיפור מצב הרוח ושילוב של התערבות פסיכולוגית כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ופסיכותרפיה.

מתוך ה- Nature Reviews Neurology

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.