השימוש באינטרפרון-בטא נפוץ מאוד בטיפול בטרשת נפוצה וישנם ממצאים רבים התומכים ביעילותו הטיפולית.

ד"ר אנדרו פנצ'ר הסביר כי כל חלבון (פרוטאין, כדוגמאת אינטרפרון-בטא) המוחדר לגוף, גם אם מטרתו היא טיפולית, מעורר "תגובה חיסונית". ה"תגובה החיסונית" מתרחשת בכל המקבלים את החלבון, אלא שישנה שונות בין האנשים בעוצמת ה"תגובה החיסונית".

יעילות התרופה מושפעת מכמות החומר שמגיע לאיזור המטרה. כלומר, כמה מן האינטרפרון-בטא אכן מגיע ליעדו וכמה מנוטרל בדרך. זו בעיה שכיחה בכל התרופות המערבות חומרים ביולוגים-חלבונים.
כשהחלבון, האינטרפרון-בטא מוזרק אל הגוף, עליו להגיע לרצפטורים (קולטנים) מיוחדים – Type I IFN- שבאמצעות ה"התחברות" עימם מפעילים סדרה של פעולות המביאות לייצור של חלבונים אחרים אשר אלו בתורם מביאים לאפקט החיובי של התרופה. כאשר נוצרים נוגדנים לחלבון – anti IFN Beta antibodies – הם "חוסמים" את הרצפטורים ואז אין האינטרפרון-בטא (התרופה) מצליחה להתחבר לרצפטורים ולהביא לאפקט הטיפולי. ככל שבמטופל ה"תגובה החיסונית" לאינטרפרון-בטא תהיה בעוצמה גבוהה יותר, כך יווצרו יותר נוגדנים לחלבון, שיחסמו יותר רצפטורים לחלבון, לאינטרפרון בטא יהיו פחות "רצפטורים פנויים" להיקשר אליהם, ומתוך כך האפקט הטיפולי של התרופה יהיה נמוך יותר.

ד"ר אנדרו פינצ'ר הציג נתונים ממוצעים לגבי התרופות השונות שמשתמשות באינטרפרון-בטא והכמות היחסית של החומר הפעיל "הנחסם" ע"י הנוגדנים. בתרופה בטאסרון בין 40%-45% מן החלבונים נחסמים ע"י הנוגדנים. בתרופה רביף בין 15%-25% נחסמים ע"י הנוגדנים. בתרופה אבונקס בין 2%-5% בלבד נחסמים ע"י הנוגדנים. כמובן שככל שפחות מן החלבונים נחסמים, כך התרופה יותר יעילה.

ד"ר אנדרו ציין כי הנוגדנים הללו אינם מתפתחים לאחר ההזרקה הראשונה וישנה תקופת זמן שצריכה לעבור עד שיתפתחו. בכדי לזהות את הנוגדנים ניתן לעשות בדיקות דם ייחודיות שצריכות להיעשות לאחר 6-12 שעות ממתן הזריקה ולבדוק האם ניתן לראות את השפעת התרופה. ד"ר אנדרו ציין שבדיקות אלו יקרות וצריכות להיערך מספר פעמים בזמנים מאוד מדוייקים ולכן קשה לבצע מעקב שכזה בקרב מטופלים רבים.

ד"ר אנדרו סיכם ואמר, שלפעמים, לפי שיקול דעתו של הנוירולוג המטפל, ניתן להשתמש במדד הנוגדנים לבחינת יעילות הטיפול התרופתי. בכדי לעקוף את בעיית הנוגדנים ניתן לבצע הזרקה ישירה ל- CNS, אך לא ניתן לעשות זאת באופן עצמאי ובתדירות גבוהה. עוד נבדקת בימים אלו גישה לפיה ניתן בזמן מסויים, בו מתפתחים הנוגדנים, להעניק טיפול בקורטיקוסטירואידים ובכך למנוע את השפעתם. גישה זו נבדקה רק בקרב 5 מטופלים ויש צורך במחקר נוסף.

לפעמים "הנוגדנים המנטרלים" נעלמים באופן ספונטני, אך כשה"נוגדנים המנטרלים" קיימים בגוף הם חוסמים בנוסף לחלבון – האינטרפרון בטא – הניתן בתרופה, גם את האינטרפרון בטא הטבעי שמייצר הגוף ולכן חשוב להתייחס לנושא זה.

למידע נוסף בנושא זה:

Neurology. 2009 Nov 3;73(18):1493-500

Neurology. 2009 Nov 3;73(18):1485-92

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.