תרופות, אשר משפיעות על החומר הכימי במוח בשם סרוטונין, עוזרות לחזק חיבורי העצבים שלא נפגעו לאורך חוט השדרה ולאפשר לחולים עם פגיעה חלקית בחוט השדרה יכולת טובה יותר לשליטה בשרירים במהלך אימון.

"התרופה מגבירה את השפעת הטיפול," אמר ג 'ורג' הורנבי, חוקר במכון השיקום של שיקגו. "התרופה בעצמה היא לא תרופת פלא. מה שאתה צריך זה את התרופה בתוספת אימונים", מוסיף הורנבי.

מדובר במחקר ראשון בבני אדם, שמתבסס על מחקרים בבעלי חיים שמצאו כי מתן תרופות דמויות סרוטונין לאחר פגיעות בחוט השדרה יכול לקדם את יכולת ההליכה בשילוב עם תוכנית אימונים אינטנסיבית.

לצורך המחקר הנוכחי בדקו הורנבי וחבריו את ההשפעות של תרופות נוגדות דיכאון אצל 50 אנשים עם יכולת הליכה חלקית שנה לאחר הפגיעה. 34 חולים יכלו ללכת בכוחות עצמם, בקצב איטי. כל 50 עברו תוכנית אימונים אינטנסיבית על טריידמיל treadmill, בסיוע רובוט או פיזיותרפיסט כאשר עד 40% ממשקל גופם נתמך ברתמה. חמש שעות לפני האימון, משתתפי המחקר קיבלו 10 מ"ג של Lexapro (הידועה לרובינו בשם ציפרלקס Cipralex) או פלצבו (תרופת דמה). בעוד ששתי הקבוצות השתפרו תיפקודית, אלה שלקחו Lexapro הראו מגמת שיפור טובה יותר והיו מסוגלים ללכת הרבה יותר מהר.

הורנבי מציין כי התרופה פועלת על ידי הגברת התכווצויות שרירים, עובדה שרוב הרופאים מחשיבים כתופעת לוואי שלילית בסוגים אלה של פציעות. התכווצויות שרירים מייצגות רפלקסים, אשר ניתן לאמן. "מטופלים עם פגיעה בחוט השדרה מסתמכים על רפלקסים אלה כדי ללכת," מוסיף הורנבי. המתנדבים קיבלו את התרופה רק ביום האימון אבל תוצאותיה נמשכו גם אחרי שהחומר הפעיל יצא מהגוף. הסברה היא שהתרופה מחזקת את הקשרים בין המוח לחוט השדרה.

החוקרים מתכננים לבצע מחקרים נוספים באמצעות תרופות נוגדות דיכאון שונות כדי לראות איזו מהן עובדת הכי טוב.

מתוך-Reuters

תרגום ועריכה: אנה רייזמן