מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
ד
ד"ר שרון פורת
רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון.
כמונידיכאון וחרדהחדשותנוגדי דיכאון בהיריון: סיכון לאוטיזם?

נוגדי דיכאון בהיריון: סיכון לאוטיזם?

מחקר ראשוני מעלה את האפשרות ששימוש בנוגדי דיכאון בהיריון עלול להעלות את הסיכון לאוטיזם בילד


נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע אם תרופות SSRI אכן מעלות סיכון לאוטיזם (צילום: Shutterstock)
נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע אם תרופות SSRI אכן מעלות סיכון לאוטיזם (צילום: Shutterstock)

 

לילדים שאמותיהן נוטלות נוגדי דיכאון במהלך ההיריון סיכון כפול להיות מאובחנים עם אוטיזם או הפרעה דומה מילדים אחרים. כך עולה ממחקר חדש אך קטן, הראשון שבדק את הקשר בין נוגדי דיכאון והסיכון לאוטיזם.

 

התרופות שנבדקו במחקר הן בעיקר קבוצת התרופות הפופולאריות לטיפול בדיכאון SSRI – . תרופות אלו מעלות את רמת הסרוטונין במוח. בתוך קבוצה זו קיימות תרופות כגון פרוזק, סרוקסט, פבוקסיל, ציפרמיל, לוסטרל וציפרלקס.

 

החוקרים ביקשו לבדוק אם קיים קשר בין תרופות SSRI לאוטיזם בגלל שתי סיבות. ראשית, העלייה בשיעורי האוטיזם בעשורים האחרונים- את חלקה לפחות ניתן ליחס למודעות גבוהה יותר ואבחון – הייתה מקבילה באופן גס לעליה בשימוש ב- SSRI בהיריון. שנית, עדויות ממחקרים קודמים העלו את האפשרות שלאנשים עם אוטיזם יש חריגות ברמות הסרוטונין והוויסות שלו. תרופות SSRI מעלות את זמינות הסרוטונין במוח, ומכיוון שהתרופה עוברת בשליה, ייתכן שהן עשויות להשפיע על התפתחות מערכת הסרוטונין של התינוק.

 

מהממצאים שפורסמו בכתב העת Archives of General Psychiatry עולה כי תרופות אלו עלולות להיות מסוכנות במיוחד בשלבים הראשונים של היריון. ילדים שנחשפו לתרופות אלו בשליש הראשון של ההיריון היו בעלי סיכון גבוה כמעט פי 4 לפתח הפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASD) בהשוואה לילדים שלא נחשפו לתרופות.

 

החוקרים השתמשו במאגר נתונים ענק ומצאו 298 ילדים עם הפרעה בספקטרום האוטיסטי שנולדו בין השנים 1995 עד אמצע 1999. הם השוו אותם לכ- 1,500 ילדים ללא אוטיזם שהיו בערך באותו גיל ונולדו באותם בתי החולים. לאחר מכן החוקרים הצליבו מידע כדי לבדוק אם אמותיהן קיבלו מרשם לתרופת SSRI בשנה שלפני הלידה. החוקרים לא יכלו לבדוק אם האמהות לקחו את התרופות בפועל. 

 

נמצא כי 6.7% מהילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיסטי נחשפו ל- SSRI כשהיו ברחם אמם, בהשוואה ל3.3% מילדי קבוצת הביקורת.

 

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים אחרים שיכלו להשפיע על אוטיזם ועל שימוש ב- SSRI כמו גיל האם, היסטוריה של דיכאון ומחלות נפש ועוד, הם מצאו כי כל חשיפה לתרופות ברחם העלתה את הסיכון לאבחון הפרעות בספקטרום האוטיסטי פי 2.2, בעוד שחשיפה בשליש הראשון להיריון העלתה את הסיכון פי 3.8.

 

כ- 12% מהאמהות שלילדיהן היו הפרעות בספקטרום האוטיסטי אובחנו עם דיכאון או הפרעת נפש אחרת. מחקרים קודמים דיווחו כי קיים סיכון מוגבר לאוטיזם בצאצא של אם עם הפרעה נפשית, אך המחקר החדש לא מצא קשר שכזה באמהות שלא נטלו תרופות SSRI.

 

החוקרים מדגישים כי הממצאים ראשוניים וכי יש לפרשם בזהירות רבה. המחקר כלל פחות מ- 300 ילדים שאובחנו עם הפרעות בספקטרום האוטיזם והוא לא מוכיח כי נטילת SSRI במהלך ההיריון גורמת באופן ישיר להפרעות אלו. את הממצאים יהיה צריך לשחזר במחקרים גדולים יותר. חשוב להבין כי תוצאות המחקר לא צריכות להשפיע על נשים שנוטלות את התרופות. גם בריאות נפשית לקויה במהלך ההיריון שאינה מטופלת עלולה להשפיע על הילד ועל האם. בנוסף, גם אם מחקרים נוספים יאוששו את התוצאות, שיעור הילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם שנולדו לאמהות שנטלו SSRI עדיין נמוך מאוד.

 

 

Archives of General Psychiatry, 2011; DOI:10.1001/archgenpsychiatry.2011.73