קיים קושי לעיתים לקבוע מתי בדיוק להתחיל טיפול בדיאליזה כרונית. קיימות אינדיקציות שונות להתחלת הטיפול, והנטייה בשנים האחרונות ברחבי העולם, היא להתחיל דיאליזה מוקדמת יותר, מאשר היה מקובל בעבר.

במחקר הנוכחי, שכלל חולים מ-32 מרכזים רפואיים ברחבי אוסטרליה וניו זילנד, נבדקה הסוגיה האם לזמן התחלת הדיאליזה השפעה על הישרדות החולים.

במחקר נכללו 828 חולים מבוגרים מעל גיל 18, עם מחלת כליות כרונית מתקדמת בדרגה V, עם ערכי GFR בין 10-15. החולים יועדו אקראית ל-2 קבוצות - האחת של התחלת דיאליזה מוקדמת, כאשר ה-GFR בין 10-14, והשניה, התחלת דיאליזה מאוחרת, כאשר ה-GFR יורד ל-5-7.

הקבוצה שיועדה להתחלת דיאליזה מוקדמת, החלה דיאליזה בממוצע תוך 1.8 חודשים מהכניסה למחקר. לעומת זאת, הקבוצה שיועדה להתחלת דיאליזה מאוחרת, החלה דיאליזה בממוצע כעבור 7.4 חודשים מהכניסה למחקר. בקבוצה שהחלה דיאליזה מאוחרת, 76% מהחולים החלו דיאליזה בסופו של דבר עם ערכי GFR מעל 7, וזאת בשל התפתחות סמפטומים שהצריכו התחלת דיאליזה.

במעקב ממוצע של 3.59 שנים, נמצא כי שיעורי התמותה לא היו שונים בין שתי הקבוצות, ועמדו על 36-37%. בנוסף, לא היו הבדלים בשיעור התפתחות סיבוכים קרדיווסקולרים, זיהומים וסיבוכים אחרים של הדיאליזה, בין שתי הקבוצות.

החוקרים הסיקו כי התחלת טיפול בדיאליזה מוקדמת אינה קשורה עם שיפור בתחלואה או תמותה של החולים, ואין לה יתרון פרוגנוסטי על פני התחלת טיפול בדיאליזה מאוחרת יותר.

content.nejm.org/cgi/content/full/NEJMoa1000552

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה