גברים לחוצים נוטים להיות יותר מרוכזים בעצמם ופחות מסוגלים להבחין בין רגשותיהם וכוונותיהם לאלה של אנשים אחרים. אצל נשים ההפך הוא הנכון – כשהן במצבי מתח הן נעשות יותר חברתיות ואמפטיות לאחרים. זה הממצא המרכזי של מחקר חדש שפורסם בכתב העת Psychoneuroendocrinology.

המחקר של בית הספר הבינלאומי למחקרים מתקדמים (SISSA) כלל ניסויים בהם החוקרים יצרו תנאים של לחץ מתון על נחקרים, באמצעות כך שהם התבקשו לדבר מול קהל או לבצע משימות מתמטיות. לאחר מכן הנחקרים התבקשו לחקות תנועות מסוימות (מצב מוטורי), להכיר ברגשות של עצמם וברגשות של אנשים אחרים (מצב רגשי) ולשפוט כשהם מסתכלים מנקודת המבט של אדם אחר (מצב קוגניטיבי).

נמצא כי מתח מחמיר את הביצועים של גברים בכל שלושת סוגי המשימות. נראה כי במצבי מתח לא הייתה להם היכולת להבחין בין העצמי לאחר – או במילים אחרות, הם נהיו אגוצנטריים. לעומת זאת, בנשים ההפך הוא הנכון - הן הצליחו יותר בשלושת סוגי המשימות כשהיו במתח, הזדהו יותר עם רגשות האחר וראו דברים בפרספקטיבה שלהם – או במילים אחרות, הן נהיו אמפטיות. 

מתח הוא מנגנון פסיכו-ביולוגי שעשוי להיות לו תפקיד חיובי: הוא מאפשר לאדם לגייס משאבים נוספים כאשר הוא מתמודד עם מצב תובעני במיוחד. החוקרים מסבירים כי באופן כללי, אדם יכול להתמודד עם מתח באחת משתי דרכים: בניסיון להפחית את העומס הפנימי של משאבים מיותרים שנמצאים בשימוש (לדוגמא, להתעלם מרגשות ורצונות של אנשים אחרים), או בצורה פשוטה יותר – באמצעות חיפוש תמיכה חיצונית.

ההשערה הראשונית של החוקרים הייתה שאנשים מתוחים נהיים יותר אגוצנטריים, מאחר ואדם המאמץ פרספקטיבה יותר מרוכזת בעצמו מפחית את העומס הרגשי והקוגניטיבי. הם הופתעו לגלות שהשערה זו הייתה נכונה, אבל רק בגברים.

הסיבה להבדל שנמצא בין גברים לנשים אינה ברורה, אך החוקרים מציעים שני הסברים אפשריים. ייתכן שנשים הפנימו מניסיון שהן מקבלות יותר תמיכה חיצונית כאשר הן מצליחות לתקשר טוב יותר עם אחרים, ולכן כאשר הן במתח וזקוקות לעזרה, הן פונות לאסטרטגיות חברתיות יותר. ייתכן גם שההבדל נובע מהורמונים. מחקר קודם מצא כי במצבי מתח לנשים היו רמות גבוהות יותר של ההורמון אוקסיטוצין בהשוואה לגברים. הורמון זה קשור להתנהגויות חברתיות.

Psychoneuroendocrinology, Volume 43, May 2014, Pages 95-104