באמצעות הדמיות מוח, חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד מצאו שהמרכיב הפסיכואקטיבי במריחואנה לא מפחית את עוצמת הכאב, אלא מפחית את הפעילות בחלק של המוח הקשור לאספקטים רגשיים של כאב וכך מפחית את התגובה הרגשית לכאב. אבל, לא כל המטופלים הושפעו מהחומר.

המחקר שפורסם בכתב העת Pain נערך בקרב 12 גברים בריאים שקיבלו פלצבו או גלולה המכילה 15 מ"ג מהחומר הפעיל במריחואנה - THC - החומר הגורם לתחושת ה"סוטול", שהוא רק אחד מהחומרים הרבים הנמצאים בצמח עצמו.

לאחר מכן נמרחה על עורם של המשתתפים משחה – משחה שהכילה צ'ילי שגרם לתחושת צריבה וכאב, או משחת דמה. כל משתתף עבר ארבע סקירות MRI שכיסו את כל הקומבינציות האפשריות של הגלולות והמשחות וחשפו את האופן בו פעילות המוח השתנתה. המשתתפים התבקשו גם לדווח בכל מצב על עוצמת הכאב ועל המידה בה הוא הטריד אותם.

החוקרים מצאו שעם THC, בממוצע, אנשים לא דיווחו על שינוי בתחושת הצריבה, אבל הכאב הטריד אותם פחות. סריקות המוח הראו פעילות מופחתת באזורים מרכזיים של המוח שהסבירו את ההקלה בכאב שהמשתתפים חשו.

ההדמיות הראו הפחתה מעטה בלבד באזורים במוח המקודדים את תחושת הכאב, שזה מה שנוטים לראות במשככי כאב כדוגמת האופיאדים. במקום, נראה כי הקנביס משפיע בעיקר על התגובה הרגשית לכאב, בצורה המשתנה מאוד מאדם לאדם.

בניגוד למשככי כאב קונוונציונאליים, חלק מהאנשים מגיבים טוב מאוד למריחואנה, בעוד שאחרים לא מגיבים כלל. לדוגמא, רק 6 מתוך 12 המשתתפים במחקר דיווחו על שינוי ברור במידה בה הכאב הטריד אותם. הפעילות המוחית שנצפתה בסריקות חיזקה את דיווחי המשתתפים.

לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שבעתיד ניתן יהיה לנבא למי מריחואנה רפואית תוכל להועיל בהקלת הכאב. אבל לשם כך נדרשים מחקרים גדולים יותר שיערכו בקרב חולים כרוניים וימשכו תקופות ארוכות יותר.

על הצד השלילי של מריחואנה

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת אוקספורד