גורמי סיכון רבים נקשרו לאוסטיאופורוזיס ברבות השנים, לרבות גורמים גנטיים וסביבתיים – ובייחוד רמות חורגות של הורמונים, גיל מבוגר, תזונה לקויה, עישון והעדר פעילות גופנית. מחקר חדש מראה כי גם היריון עשוי להאיץ ירידה בצפיפות העצם והתפתחות אוסטיאופורוזיס, בעיקר כשהוא מתרחש סמוך להיריון קודם.

כבר ידוע כי מסת עצם שאובדת במהלך הריונה של אישה לרוב מוחזרת לה מחדש לאחר הלידה, אולם צוות החוקרים מהמרכז הרפואי קרטל (kartal) באיסטנבול בראשות ד"ר גולסין סאהין ארסוי, המשמשת כיום חוקרת בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בארה"ב, ביקש לבחון האם מסת העצם חוזרת לרמתה הקודמת גם כאשר טווחי הזמן קצרים בין היריון להיריון.

במחקר נכללו 537 נשים לאחר גיל המעבר שחולקו לשתי קבוצות: 239 נשים שאובחנו עם אוסטיאופורוזיס ו-298 נשים ללא דלדול עצם. הנבדקות נתבקשו למלא שאלון לגבי היסטורית ההריונות שעברו וכן עברו בדיקת DXA להערכת דרגת צפיפות העצם.

ניתוח הממצאים העלה כי בקרב הנשים שפיתחו אוסטיאופורוזיס גיל ההיריון הראשון היה מוקדם יותר בהשוואה לקבוצה השנייה. היריון ראשון מתחת לגיל 27 העלה פי 2.17 את הסיכון להתפתחות המחלה.

כמו כן, נשים שנכנסו להיריון נוסף תוך פחות משנה לאחר לידה קודמת היו בסיכון גבוה פי 4.3 לפתח אוסטיאופורוזיס, בהשוואה לנשים עם מרווח של מעל לחמש שנים בין ההריונות. נשים שנכנסו להיריון נוסף תוך שנה עד שנתיים מהיריון קודם היו אף הן בסיכון גבוה פי 2.8 לפתח אוסטיאופורוזיס. החוקרים לא מצאו הבדל מובהק סטטיסטית בסיכון לאוסטיאופורוזיס בין נשים שהמתינו שנתיים עד שלוש בין היריון אחד לשני, לבין נשים שהמתינו מעל לחמש שנים בין הריונות.

המחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Maturitas, מצא גם כי בקבוצת הנשים שלקו באוסטיאופורוזיס בהשוואה לקבוצה השנייה דווח מצד הנבדקות על תסמיני גיל מעבר לתקופה ממושכת יותר.

העברת סידן לעובר 

החוקרים מעריכים כי לטווח קצר של זמנים בין היריון אחד לשני עשויה להיות השפעה שלילית על צפיפות העצם לאחר גיל המעבר. בראיון לתקשורת קראה החוקרת הראשית כי על פי הממצאים, מומלץ לנשים להמתין שנתיים בין היריון אחד לשני.

החוקרים מסייגים באומרם כי הממצאים עשויים להיות מושפעים מזיכרונן של הנשים, שכן הם מבוססים על דיווחים עצמיים, וכן לא נבדקו גורמים נוספים שעשויים להשפיע על הסיכון לאוסטיאופורוזיס, לרבות תזונה, פעילות גופנית ושימוש בגלולות למניעת היריון שנמצאו במחקרים מסוימים כקשורים לירידה ברמות הסידן בגוף ולירידה בצפיפות העצם.

ככלל, ידוע כי הסיכון לאוסטיאופורוזיס גדל לאחר גיל המעבר על רקע שינויים ברמות הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון והירידה ביכולתו של הגוף לבנות רקמות חדשות של עצם. גם בהיריון ידוע כי מתבצע תהליך של העברת סידן מעצמות האישה ההרה לבניית עצמות העובר וליצירת חלב אם, ולאחר הלידה מתרחש תהליך בנייה מחדש של העצמות. החוקרים מעריכים כי טווח קצר מדי של זמנים בין היריון אחד לשני אינו נותן לנשים זמן מספק להשבת רקמת עצם מספקת כדי לעבור את גיל המעבר ללא נזקים מתמשכים לעצמות, וכך בגיל מבוגר נשים אלו עלולות לפתח אוסטיאופורוזיס.

מעבר לממצא מהמחקר הנוכחי, טווח קצר בין הריונות ידוע במחקרים כגורם סיכון לסיבוכים רפואיים נוספים, לרבות הפלות, לידה מוקדמת ומומים מולדים. הסברה העיקרית כי סיבוכים אלה נגרמים על רקע הנקה לתקופה ממושכת מדי וירידה מסוכנת ברמות החומצה הפולית בגוף.

במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין הנקה לאחר הלידה לבין התפתחות אוסטיאופורוזיס. עם זאת, מספר עבודות מצאו קשר שכזה. מחקר ישראלי שפורסם בדצמבר 2013 העלה כי הנקה ממושכת מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, כשכל חודש נוסף של הנקה מעלה ב-2.7% את הסיכון לצפיפות עצם נמוכה בהמשך החיים.

Maturitas, DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.maturitas.2015.07.014