מחקר חדש מצא כי בסוכרתיים עם יותר מעורק פגוע אחד, מצבם של אלה שעברו ניתוח מעקפים היה טוב יותר באופן משמעותי בהשוואה לאלה שעברו צנתור עם החדרת סטנט מצופה בתרופה.

מזה שנים דנים בעולם הרפואה איזה טיפול עדיף לחולי לסוכרת עם חסימת עורקים. הגישה האפשרית הראשונה היא ניתוח מעקפים (Bypass),  בו נלקחים כלי דם ממקום אחר בגוף החולה על מנת ליצור נתיב, שיאפשר לדם לעקוף את החלק החסום ולהגיע אל הלב. הגישה האחרת היא הרחבת העורק על ידי צנתור והכנסת סטנט (תומכן) המונע היצרות מחודשת של העורקים, המצופה בתרופות המסייעות למנוע את סתימת כלי הדם.

מחקר גדול שמומן על ידי המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, ביקש לבחון את הסוגיה. המחקר נערך בקרב 1,900 חולי סוכרת סוג 2 בגיל הממוצע של 63 שנים. באופן אקראי, חלק מהנחקרים הופנו לעבור ניתוח מעקפים וחלק הופנו לצנתור עם החדרת סטנט מצופה תרופה.

מהתוצאות שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי לאחר 5 שנים, בקבוצה שעברה ניתוח מעקפים השיעור של הקומבינציה - התקפי לב, שבץ ומוות, היה 19% לעומת 27% בקרב אלה שעברו צנתור עם סטנט. משמע שהסיכון היה נמוך ב-30% בקבוצת ניתוח המעקפים. 

כשהסתכלו על שיעור השבץ לבדו, השיעור היה גבוה יותר באלה שעברו ניתוח מעקפים (כ-5% בהשוואה ל-2%), אך באופן כללי היה יתרון משמעותי לניתוח המעקפים. מוות מכל סיבה היה נמוך באופן משמעותי בקבוצת ניתוח המעקפים (כ-11% בהשוואה ל-16%) ושיעור התקפי הלב היה גבוה פי 2 בקבוצת הצנתור.

NEJM, November 4, 2012

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט