מסטוציטוזיס מערכתית (Systemic Mastocytosis – ובקיצור SM) היא מחלה נדירה שמתבטאת בשגשוג בעודף של 'תאי מאסט' (ובעברית 'תאי פיטום') – תאי דם לבנים המצויים ברקמות החיבור בגוף, אשר מהווים חלק מהמערכת החיסונית, ומעורבים בתהליכי הגנה מפני זיהומים וריפוי פצעים.

כשתאי מאסט מתחלקים באופן מהיר, מתפתחת מחלה שמכונה 'מסטוציטוזיס'. מצב זה עשוי להיות מוגבל לשכבות העור בלבד, מצב המכונה 'מסטוציטוזיס עורית' השכיח בעיקר בילדים או להשפיע על מספר איברים – כפי שמתבטא ב'מסטוציטוזיס מערכתית' – המופיעה לרוב במבוגרים.

מסטוציטוזיס עורית עלולה להופיע כנגע יחיד המכונה 'מסטוציטומה בודדת' או להופיע כנגעים המפושטים באזורים שונים על העור – מחלה עורית המכונה 'אורטיקריה פיגמנטוזה' שמתבטאת בכתמי פיגמנטים על העור. נגעים עוריים אלו, מקורם בריבוי תאי מאסט. כאשר הם מופיעים בילדות הם לרוב מופיעים בילדות המוקדמת, וגם אם הם מתפשטים במשך מספר שנים – הם לרוב נעלמים בגיל ההתבגרות. תסמינים של מסטוציטוזיס עורית כוללים נגעים מגרדים, נפיחות בולטת, וכן הסמקה, סחרחורות ושלשולים – מאחר והנגעים משחררים חומרים היסטמיניים בעת שפשוף או חימום. לעתים הנגעים העוריים מחמירים בתגובה לגירויים סביבתיים שונים, לרבות מאמץ גופני, חשיפה לחום גבוה או לחילופין לקור, מאכלים שונים וכן אלכוהול, תרופות שונות וארס של מדוזות, נחשים ודבורים.

במסטוציטוזיס מערכתית תאי המאסט מצטברים ברקמות שונות בגוף כגון הכבד, הטחול, מח העצם והמעי הדק. מחלה זו מאובחנת בעיקר בגילאי הבגרות, וברוב המקרים היא מערבת גם מסטוציטוזיס עורית, בהיקפים משתנים.

שכיחות של מסטוציטוזיס מערכתית

לפי אתר המחלות הנדירות OrphaNet, השכיחות של מסטוציטוזיס מערכתית נאמדת במקרה אחד ל-10,000 איש. בישראל מוערך כי חיים מאות בודדות של חולים.

הגורם למסטוציטוזיס מערכתית

על פני תאי המאסט מצוי קולטן בשם 'טירוזין קינאז' (c-Kit) אשר אליו מתחבר גורם גידול שמכונה "גורם תאי הגזע". כשקיימת מוטציה בגן KIT המקודד לקולטן – מתפתחת חלוקה בלתי מבוקרת של תאי מאסט ומסטוציטוזיס.

עד כה תועדו מספר מוטציות בקולטן זה שנקשרו למחלה, כשהשכיחה ביותר הינה מוטציה בקודון 816 בקולטן (מוטציה D816V), אשר מאובחנת בקרב מעל ל-90% מהאנשים עם מסטוציטוזיס מערכתית.

העברת המחלה בתורשה

מסטוציטוזיס מערכתית ברוב המקרים מתפתחת על רקע מוטציה ספוראדית (אקראית) בגן, ולא על רקע תורשתי, אם כי קיימים דיווחים נדירים במיוחד גם למסטוציטוזיס מערכתית משפחתית שעוברת בתורשה.

סוגים של מסטוציטוזיס מערכתית

קיימים חמישה סוגים עיקריים של מסטוציטוזיס מערכתית, וחשוב לקבוע את סוג המחלה לצורך התאמת הטיפול:

מסטוציטוזיס מערכתית בעצימות נמוכה (ISM)

סוג זה הוא השכיח ביותר ולרוב מערב תסמינים עוריים (אורטיקריה פיגמנטוזה) ותסמינים כגון תגובות אלרגיות, תסמינים של מערכת עיכול ועוד על רקע שחרור חומרים מתאי המאסט.

מסטוציטוזיס מערכתית המופיעה יחד עם מחלת דם שאינה משורת תאי מאסט (SM-AHNMD)

בסוג זה מסטוציטוזיס מערכתית היא נלוות למחלות המטולוגיות שונות, ובעיקר מחלות מיילופרוליפרטיביות כגון לוקמיה מיאלו-מונוציטית כרונית. במקרים אלה עלולים להתפתח הגדלה של איברים והפרעות שונות של תאי דם, כגון אנמיה, והטיפול תלוי במחלה ההמטולוגית שאליה נלווית המסטוציטוזיס המערכתית.

מסטוציטוזיס מערכתית אגרסיבית (ASM)

סוג זה מאובחן בקרב כעשירית מהחולים ומוגדר כקשה מאוד, מלווה בהפרעות בתאי הדם, הגדלת איברים ותסמינים מערכתיים כדוגמת חום גבוה, ירידה במשקל ובסיבוכים רפואיים חמורים.

לוקמיה של תאי מאסט (MCL)

סוג זה של מחלה הוא נדיר ביותר ומופיע בקרב פחות מאחוז מהחולים במסטוציטוזיס מערכתית. במקרים אלה תאי מאסט מזוהים בדם ההיקפי ומחוללים סיבוכים רפואיים חמורים.

סרקומה של תאי מאסט (Mast Cell Sarcoma)

גידול סרטני מוצק של תאי מאסט אשר נחשב לנדיר ביותר וברוב המקרים מאובחן בשלב הגרורתי ומלווה בסיבוכים רפואיים חמורים.

תסמינים של מסטוציטוזיס מערכתית

התסמינים מחולקים לכאלו הנגרמים על רקע שפעול תאי מאסט והפרשת חומרים שונים מתאים אלו הגורמים לכאבי בטן, כאבי ראש, התעלפויות, תסמינים נשימתיים ותסמינים אלרגיים עד התקפים חוזרים של אנפילקסיס.

תסמינים אחרים נגרמים על רקע הצטברות תאי מאסט באיברים פנימיים המאפיינת מסטוציטוזיס מערכתית, מה שמוביל לשורת תסמינים – בהתאם לאיברים המעורבים.

התסמינים השכיחים של מסטוציטוזיס מערכתית כוללים:

נגעים עוריים: בכ-90% מהמקרים – קיימת גם מעורבות של מסטוציטוזיס עורית עם פריחה עורית, גרד והאדמה.

תסמינים של מערכת העיכול: כאבי בטן, בחילות והקאות. תסמינים במערכת העיכול על רקע מסטוציטוזיס מערכתית – לרבות בחילות, הקאות ושלשולים וכן תסמינים נוספים – עלולים להחמיר על רקע גירויים סביבתיים שונים, לרבות: מצבי לחץ, מאכלים מתובלים, שתיית אלכוהול, חום/ קור קיצוני וכן תרופות – ובכללן תרופות מקבוצת NSAIDs, לרבות אספירין ואופיאטים.

תת ספיגה: תת ספיגה של רכיבים תזונתיים חיוניים במעי שעלולה להוביל לתת משקל

תסמינים שכיחים נוספים הם: כאבי ראש, גלי חום והתכווצויות. 

תסמינים בשכיחות בינונית כוללים:

• אנמיה – מחסור בתאי דם אדומים המתבטא בעייפות, קוצר נשימה וחיוורון.
• לויקופניה – מחסור בתאי דם לבנים המתבטא בסיכון מוגבר לזיהומים.
• תרומבוציטופניה – מחסור בטסיות דם המתבטא בעלייה בסיכון לדימומים.
• כאבים בעצמות והתגרמות יתר של העצמות – אוסטאוסקלרוזיס.
• רגישות לשינויים במזג האוויר.
• אוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות – מחקר מצרפת שפורסם באוקטובר 2010 בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases כי כשליש מהחולים עם מסטוציטוזיס מערכתית מפתחים אוסטיאופורוזיס.
• הגדלת איברים פנימיים שבהם מעורבת המסטוציטוזיס: הגדלת כבד וטחול, הגדלת בלוטות לימפה.
• סיבוכים בדרכי הנשימה והתקפים אסתמטיים.
• שוק אנפילקטי.

במסטוציטוזיס מערכתית אגרסיבית ובמטסטוציטיס הקשורה למחלת דם ממארת עלולים להתפתח תסמינים מערכתיים, לרבות חום וירידה במשקל.

סיבוכים העלולים להתלוות למחלה

כשהמחלה מתקדמת מתפתחים סיבוכים חמורים באיברי הגוף שעלולים להתבטא כאמור בהגדלת איברים, וכן ביתר לחץ דם פורטלי (בווריד השער של הכבד), מיימת (הצטברות נוזלים בחלל הבטן) ויתר טחוליות (היפרספלניזם) שמובילה להרס מוגבר של כדוריות דם אדומות.

במקרים של שוק אנפילקטי בתגובה לעקיצת דבורה/ דבור/ צרעה ללא סיבה ידועה מראש – יש לברר האם המטופל סובל ממסטוציטוזיס מערכתית.

אבחון מסטוציטוזיס מערכתית

האבחון של מסטוציטוזיס מערכתית דורש בדיקות דם ודגימת ביופסיה ממח עצם, ומתבצע על פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי על פי בירור קיום שורת מדדים:

הימצאות של מדד עיקרי: הסננה רב מוקדית של תאי מאסט שמאובחנת בדגימה ממח עצם או מאיברים פנימיים מעבר להסננה עורית.

בצירוף מדד משני אחד לפחות או לחילופין שלושה מדדים משניים:

• צורות צעירות או א-טיפיות (לא רגילות) או מבנים כישוריים בלפחות 25% מתאי מאסט בדגימה.
• איתור מוטציה בקודון 816 בגן KIT בתאי מח עצם או דם היקפי (מוטציה D816V).
• אבחון הסמנים CD25 או CD2 על תאי מאסט בדגימה ממח עצם או מאיברים פנימיים. סמנים אלה מעידים על תאי מאסט פתולוגיים.
• ריכוז גבוה של אנזים הטריפטאז בדם בערכים של מעל ל-20 נ"ג/מ"ל דם, בהיעדר מחלה המטולוגית אחרת. אנזים זה המצוי בתאי מאסט משמש סמן להתפרקות (דה-גרנולציה) של תאים אלה.

הערכת חומרת המחלה ומידת פיזורה בגוף דורשת בדיקות אבחנתיות נוספות, לרבות בדיקת צפיפות עצם להערכת קיום אוסטיאופורוזיס, הדמיית סי.טי חזה, בטן, אגן לאבחון סיבוכים, כגון הגדלה של איברים פנימיים, מיימת ומעורבות גרמית, אנדוסקופיות לגילוי מעורבות מעי.

הטיפול במסטוציטוזיס מערכתית

הטיפול המותאם לחולים במסטוציטוזיס מערכתית ניתן לצורך שליטה/ מניעה של שגשוג יתר של תאי מאסט, מניעת חשיפה לגורמים שמעוררים פעילות וחלוקה בלתי מבוקרת של תאי מאסט וכן טיפול בתסמינים שמופיעים על רקע הפרשה מוגברת של חומרים מתאי המאסט.

הטיפול לרוב מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לסוג המחלה ולתסמינים המעורבים.

מניעת חשיפה

מניעה מחשיפה לגורמים המעודדים שפעול תאי מאסט ומובילים להחמרת התסמינים: הימנעות ממזונות מתובלים, הימנעות משתיית אלכוהול – לרבות יין אדום, הימנעות מחשיפה לתנאי חום/קור קיצוני והימנעות מתרופות שמובילות לתסמינים ובעיקר תרופות מקבוצת NSAIDs.

טיפול בתסמינים
 

טיפול בתסמינים על רקע שפעול תאי מאסט כולל תרופות מקבוצת האנטי היסטמינים מקבוצת חוסמי הקולטנים H1 ו-H2 המועילים כנגד כאבי בטן, גלי חום, התכווצויות ושלשולים ותרופות נוספות לטיפול בסיבוכים במערכת העיכול, לרבות תרופות מקבוצת 'חוסמי משאבת פרוטונים' (PPI) המשמשות גם לטיפול בצרבת.

הטיפול באוסטיאופורוזיס, במידה ומאובחן – ניתן לרוב בתרופות מקבוצת הביספוספונטים בשילוב סידן וויטמין D ולעתים בתרופות נוספות בהתאם לצורך.

תרופות מתקדמות מקבוצת 'מעכבי טירוזין קינאז'

מאחר ומסטוציטוזיס מערכתית מבטאת מוטציה בגן המקודד לקולטן 'טירוזין קינאז' c-KIT, פותחו בשנים האחרונות תרופות מקבוצת 'מעכבי טירוזין קינאז' (TKIs, קיצור של Tyrosine Kinase Inhibitors) שהוכחו כיעילות לחולים בבלימת החלוקה המואצת של תאי מאסט ובהפחתת ואף בלימת תסמיני המחלה.

תרופות לטיפול במסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת

 ניתן לטפל בתרופות המעכבות שגשוג תאי מאסט כגון אינטרפרון וטיפול בכימותרפיה.

השתלות מח עצם

השתלות מח עצם אינן משמשות כטיפול שגרתי במסטוציטוזיס מערכתית, ויומלצו בעיקר לחולים צעירים יחסית עם מחלה אגרסיבית.

טיפול חירום באלרגיה חריפה 

למאובחנים עם מסטוציטוזיס מערכתית מומלץ להצטייד במזרק אפיפן לצורך מתן טיפול חירום במקרה של תגובה אלרגית חריפה, למשל בעקבות עקיצת דבורה.

* ד"ר נועה לביא היא מנהלת שירות מיאלומה ואחראית תחום מחלות מילופרוליפרטיביות במערך ההמטולוגי במרכז הרפואי רמב"ם

שירות לציבור, מוגש בחסות חברת נוברטיס

עדכון אחרון: פברואר 2020