פסוריאזיס היא מחלה דלקתית של העור, ובעבודות שונות זוהו גורמי סיכון למחלה - שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. ככלל, לכשליש מהאנשים עם פסוריאזיס יש לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה החולה במחלה, ובין השאר זוהו מוטציות גנטיות שמעלות באופן משמעותי את הסיכון להתפתחותה. גורמים סביבתיים רבים נמצאו כטריגרים שעלולים להוביל להתפרצות המחלה ולהתלקחויות בקרב אלה שכבר סובלים ממנה, ובכללם לחץ נפשי, שינויי אקלים, זיהומים חיידקיים וויראליים - האופייני שבהם הינו הסטרפטוקוק, תרופות שונות וטראומה לעור כגון מכה, שריטה וכדומה (תופעת קובנר).

קיים גם קשר מוכר ומבוסס בין פסוריאזיס להשמנה. בחלק מהמחקרים נמצא כי עודף משקל מעלה את הסיכון לפסוריאזיס ואילו באחרים נמצא כי התפרצות המחלה מעלה את הסיכון לצבור משקל עודף. עתה מצא מחקר נרחב חדש מבריטניה עדות נוספת לכך שהשמנה מעלה את הסיכון לפסוריאזיס, מבלי לזהות קשר נוסף בצד ההפוך. 

במחקר החדש נבחן לעומק הקשר בין פסוריאזיס להשמנה תוך שימוש בבדיקה לזיהוי 97 סמנים גנטיים שנמצאו כקשורים לעלייה במשקל הגוף וסמנים נוספים הקשורים לפסוריאזיס – בדיקה שנערכה על דגימות של 753,421 נבדקים הרשומים בשני מאגרים גנטיים נרחבים: המאגר הבריטי UK BioBank והמאגר הנורווגי HUNT (קיצור של Nord-Trøndelag Health Study). השימוש בסמנים גנטיים לצורך זיהוי קשר בין תופעות ביולוגיות מכונה MR (קיצור של Mendelian Randomization). 

ניתוח הממצאים בעבודה הצביע בשלב הראשון על קשר בין עלייה במשקל הגוף לבין סיכון מוגבר לפתח פסוריאזיס: נמצא פער של 1.26 יחידות של מדד ההשמנה BMI בין נבדקים בוגרים עם פסוריאזיס לבין נבדקים ללא המחלה, וכן פער של 1.55 יחידות BMI בקרב ילדים. ככלל, כל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI העלתה ב-4 אחוז את הסיכון לפסוריאזיס, ונמצא כי נטייה גנטית להשמנה העלתה ב-9% את הסיכון למחלה.

יחד עם זאת, בכיוון ההפוך נמצאה עדות חלשה בלבד לקשר אפשרי בין סיכון גנטי לפסוריאזיס לבין עלייה במשקל הגוף. כך, למשל, נמצא כי כשמופיעה מוטציה גנטית שמעלה פי 2 את הסיכון לפסוריאזיס – הסיכון לעלייה במשקל הגוף מסתכם בתוספת שולית של 0.004 יחידות בממוצע של מדד ההשמנה BMI בלבד.

החוקרים עדיין אינם יודעים להצביע על המנגנון שמוביל לכך שעלייה במשקל מעלה את הסיכון להתפתחות פסוריאזיס. ההנחה כי הפרשה מוגברת של הורמונים (כמו לפטין) וגורמי דלקת (ציטוקינים כמו 'TNF אלפא' ו'אינטרלוקין-6') מרקמות שומן של אנשים עם עודף משקל עשויה לתרום לסיכון המוגבר להתפתחות המחלה. החוקרים מציינים עבודות שהעלו כי עורם של אנשים שמנים גם סובל מתכונות פתולוגיות נוספות, לרבות פגיעה בתפקוד החסימתי מפני חדירת זיהומים. כמו כן, פגיעה בתפקוד בלוטות לימפה כתוצאה מעלייה במשקל העודף עשויה לעכב את שחרורם של גורמי דלקת ולהוביל להעצמתם של תהליכים דלקתיים בגוף – שעשויים להתפתח בין השאר גם לפסוריאזיס.

קשר ברור

החוקרים מסכמים כי במחקר שנסמך על בדיקות גנטיות – זוהה קשר ברור בין עלייה ב-BMI לסיכון מוגבר לפסוריאזיס, מה שמעיד על האפשרות להשתמש בטיפולים מונעי השמנה המבוססים על התערבויות לעידוד אורח חיים בריא ככלים למניעת פסוריאזיס. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים כדי לבחון את אופי הקשר בין התופעות.

המחקר בוצע בשיתוף של חוקרים מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה, האוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בנורווגיה (NTNU) וחוקרים מארגונים נוספים במדינות אלה ומאוניברסיטת אן ארבור בארה"ב. המחקר נתמך על ידי ארגונים שונים, ובכללם המועצה הבריטית לחקר הרפואה (UKRI) והקרן לפיתוח אזורי אירופי (ERDF), וממצאיו דווחו לאחרונה בכתב העת PLoS ONE.

פסוריאזיס היא מחלה שכיחה שמאובחנים בה 2% עד 4% מהאוכלוסייה בעולם. בנורווגיה מדווח על שכיחות גבוהה במיוחד של המחלה, ולפי מחקר שנערך באחת הערים שבצפון המדינה טרומסה נמצא כי 4.8% מהאוכלוסייה הבוגרת סבלה מפסוריאזיס בשנת 1980, ובשנת 2008 השיעור הגיע לכ-11.4% מהתושבים הבוגרים בעיר. גם במקומות אחרים בעולם מתועדת עלייה בשכיחות פסוריאזיס. בישראל ההערכה כי השכיחות של פסוריאזיס באוכלוסייה נעה בין אחוז אחד לשלושה אחוז, עם התפלגות דומה בין גברים ונשים. שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב אנשים ממוצא אירופאי, ולפי הערכות יותר מ-100,000 ישראלים מתמודדים עם המחלה.

מחקרים הראו כי משקל גוף עודף קשור לסיכון מוגבר לפסוריאזיס, למחלה חמורה יותר ולתגובה מופחתת לטיפולים במחלה. כך, למשל, מחקר מדנמרק שמבוסס על תאומים שממצאיו פורסמו במאי 2016, העלה כי השכיחות של פסוריאזיס גדלה באופן משמעותי ככל שעולה ה-BMI, כך שבקרב אנשים עם BMI של 35 לפחות הסיכון לפסוריאזיס כמעט כפול (פי 1.81) בהשוואה לאנשים במשקל תקין.

ומהצד השני, מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה בדיוויס שפורסמה בדמצבר 2012 בכתב העת Nutrition & Diabetes העלתה כי לאנשים עם פסוריאזיס יש סיכון גבוה ב-66% לפתח השמנה, אולי על רקע אורח החיים הלא פעיל שמהווה תוצאה של אבחון במחלת עור כרונית.

PLoS ONE, doi: 10.1371/journal.pmed.1002739