"עדיף להיות רזה ומתוסכלת מאשר שמנה ומתוסכלת". אחד ממשפטי העידוד מבית היוצר של ל', המדריכה האלמותית בקבוצת התמיכה בה השתתפתי לפני שנים. כי הרי מתוסכלת אני כנראה אהיה בכל מצב, זה לא קשור למשקל שלי, זו אני. כמובן שנוח יותר להיות מתוסכלת...

הכנתי לילדים. בטח, ברור, כאילו שמישהו מהם אפילו הסכים לטעום. כאילו שלא יכולתי לצפות את זה מראש. כאילו שאני לא מכירה את הילדים שלי. כאליו שלא היה לי ברור מראש שאני ורק אני אוכל את זה. גם את תגובת האיש יכולתי לצפות מראש. "מה זה?" ...

אני שמנה! טוב, כבר שלוש וחצי שנים שאני לא ממש מוגדרת שמנה מבחינה רפואית טהורה, אבל אני ממש לא רזה. בת 40, אחרי ניתוח שרוול שכנראה הציל את חיי מסוכרת, יתר לחץ דם ועוד כל מיני סוכריות שהן מנת חלקן של חלק גדול מהשמנים. השלתי 35 ק"ג ממשקל...