עצובה משתפת: לצערי ניסיוני מר עם המשלשלים, אני מכורה למשלשלים וזאת הפרעת האכילה שלי. מבחוץ אוכלת כמות  ומיד אחרי לוקחת 150 כדורים. הכמות הלכה וגדלה עם השנים, וכשהייתי אצל רופא וסיפרתי לו כמה אני לוקחת הוא צחק לי בפנים, ולא האמין לי שאני בחיים עם כמות כזאת יומית של משלשלים, וכך הלכתי בבושת פנים ולא פניתי לעזרה יותר.

בעברי אשפוזים במחלקת ילדים אך תמיד משתחררת וחוזרת להרגליי. אני מכורה להרגשת הריקנות מבפנים, מרגישה אשמה על כל ארוחה שאני אוכלת ולעיתים גם לוקחת משלשלים סתם מתוך הרגל גם אחרי תזונה דלה.

שוקלת 38 קילוגרמים יותר מידי שמתפרשים על 1.59מ'. מבחינת ההתנהגות החיצונית חיי עשירים, אני מקופת בחברות אמיתיות, עובדת בעבודה מכובדת, נשואה לבעל תומך אבל זה כאילו שמשהו כל הזמן חסר, אני לא מצליחה לתת לכל האהבה הזאת לגעת בי.

איבדתי את עצמי כבר לפני שנים ואני לא יודעת איך לאסוף את חיי שוב. לעיתים אני פשוט רוצה לעצום עינים כדי להפסיק לשחק את המשחק הזה. הרעל הפנימי אוכל אותי ואני רק רוצה שמישהו יהיה כאן, יחבק אותי ולא יעזוב ולא משנה מה, כי אני יודעת שברגע שהשעון התחיל לתקתק עכשיו זה רק עניין של זמן.
 

מיכל אפק מגיבה: אני משוכנעת שאת יודעת ששימוש מאסיבי כזה במשלשלים עלול להוביל לנזקים קשים ובלתי הפיכים, ניתוחים קשים וסכנות רבות.

את חייבת לא לוותר על זה. זה כבר לא עניין של פשרה על איכות חיים, אלא סכנה פיזית בריאותית חמורה וממשית. את חייבת למצוא טיפול שכן יעשה שינוי, ייתכן ורצוי טיפול מסוג cbt אפילו בשילוב עם פסיכותרפיה.
 

הכנסו להמשך הדיון בפורום