כליות ודיאליזה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מיקרואלבומינוריה קשורה בלחץ הדם הסיסטולי בשינה
מיקרואלבומינוריה קשורה יותר בלחץ הדם הסיסטולי בשינה
מטרת המחקר הספרדי היתה לבדוק את הקשר בין מיקרואלבומינוריה לבין ערכי לחץ הדם במרפאה או בניטור אמבולטורי. במחקר נכלו 356 חולי יל"ד (גיל ממוצע 64, 40.2% נשים) עמיד לטיפול לפחות ב – 3 תרופות או יותר, כולל תרופה משתנת. לא נכללו אנשים עם סינון גלומרולרי מתחת ל – 30 מ"ל/דקה. יחס אלבומין/קראטינין נקבע כממוצע של 3 בדיקות של שתן ראשון בבוקר ומיקרואלבומינוריה אובחנה בערך שווה או גבוה מ – 2.5 מ"ג/ממול בגברים ומעל 3.5 בנשים.
מיקרואלבומינוריה אובחנה בקרב 46.6% מהנבדקים ו – eGFR פחות מ – 60 מ"ל/דקה בקרב 26.8%. בעיבודים סטטיסטיים נמצא קשר מובהק בין מיקרואלבומינוריה לגיל מבוגר, לירידה ב – eGFR, לעלייה בלחץ הדם הסיסטולי בלילה ולעלייה בלחץ הדם הדיאסטולי ביום, בלילה ובמשך 24 שעות היממה. בעיבוד נוסף לאחר תיקנון לגיל ומין נמצא שלחץ הדם הסיסטולי בלילה וירידה ב – eGFR היו קשורים באופן עצמאי ומובהק במיקרואלבומינוריה.
Oliveras A, Armario P, Martell-Clarós N; on behalf of the Spanish Society of Hypertension-Resistant Hypertension Registry. Urinary albumin excretion is associated with nocturnal systolic blood pressure in resistant hypertensives. Hypertension. 2011 Jan 10. [Epub ahead of print].
מיקרואלבומינוריה היא סמן לנזק תת-קליני באברי מטרה בחולים עם וללא סוכרת. קיימות גם ראיות על קשר בין הפרשה מוגברת של חלבון לבין יל"ד בחולים עם יל"ד עמיד לטיפול. מצד שני, במקרים רבים קיימת מיקרואלבומינוריה גם בחולים שלחץ דמם מאוזן.
הממצא העיקרי במחקר הנוכחי הוא שלחץ דם סיסטולי גבוה בלילה קשור טוב יותר בנזק התת-קליני בכליות מאשר מרכיבים אחרים בלחץ הדם במשך היממה ביל"ד עמיד לטיפול. ממצא דומה נמצא גם במחקר ROADMAP (Randomized Olmesartan and Diabetes Microalbuminuria Prevention) בחולי סוכרת (Ritz E, et al. Diabetologia 2010;53:49-57).
ממצא נוסף מראה שקיימת קורלציה בין eGFR נמוך לבין הפרשה מוגברת של חלבון. קורלציה זאת דווחה גם במחקרים קודמים היות ומיקרואלבומינוריה מעידה בעצם על הפרעה בתיפקוד האנדותל ועל נזק מיקרו-וסקולרי שמהווים גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים. תוצאות המחקר אינן עונות על השאלה האם הורדת לחץ הדם הסיסטולי לפני השינה (כמו ע"י מתן טיפול בזמן זה) יכולה לשפר את הפרשת החלבון בחולים עמידים לטיפול. לא ניתן גם להסיק מתוצאות מחקר זה על הקשר בין לחץ הדם הסיסטולי הלילי לבין הפרשת החלבון בחולים שאינם עמידים לטיפול.
מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד