טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית שמאופיינת בפגיעה במערכת העצבים המרכזית – המוח וחוט השדרה. התסמינים שיכולים לנבוע מהמחלה רבים ומגוונים, ומשתנים מאוד מאדם לאדם וגם באותו אדם בתקופות שונות. בחלק מהמקרים, המחלה עלולה לגרום גם לבעיות בתפקוד המיני או בחיי המין - בדרכים ישירות ועקיפות.

הגירוי המיני תלוי במערכת העצבים המרכזית - המוח מקבל ושולח מסרים חשמלים לאיברי המין והחישה דרך תאי העצב הפרושים לאורך חוט השדרה. אם פעילות המחלה פגעה בנתיבים עצביים אלו, התגובות המיניות - כמו עוררות מינית ואורגזמה - עלולות להיפגע באופן ישיר. בעיות בתפקוד המיני עשויות גם להיגרם על רקע תסמינים אחרים של טרשת נפוצה - כמו עייפות או ספסטיות. גם המצב הרגשי עשוי להיות מושפע מהמחלה ולהשפיע על התפקוד או החשק המיני.

חיי מין מספקים תורמים לאיכות החיים. יותר מכך, ליחסי מין יתרונות בריאותיים והם עשויים להפחית, בין היתר, מתחים, כאב, דיכאון, מחלות לב ואטרופיה נרתיקית. התעלמות מהבעיות, שמירתן בסוד או ויתור על חיי מין מהנים יכולים להוביל לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

השכיחות של פגיעה בתפקוד המיני באנשים עם טרשת נפוצה

בעיות בתפקוד המיני שכיחות באוכלוסייה הכללית ויותר מכך בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. עם זאת, קשה לאמוד את שכיחותן, בגלל חוסר בדיווח. מחקרים שונים מציגים טווח רחב מאוד של התופעה הנע בין 40% ל-90%, וההנחה המקובלת היא שכ-60% מהאנשים עם טרשת נפוצה יחוו קושי מסוים בתפקוד המיני במהלך חייהם בעקבות המחלה, כאשר הסיכון לפגיעה בפעילות המינית בקרב גברים גבוה יותר.

במחקר שפורסם ב-2018 בכתב העת International Journal of MS Care נמצא שלאנשים הסובלים מתסמינים של, כאב ועייפות, סבירות גבוהה יותר לסבול גם מפגיעה בתפקוד המיני. 

בעיות שכיחות בתפקוד המיני בקרב אנשים עם טרשת נפוצה

בקרב גברים עם טרשת נפוצה התסמין השכיח ביותר הוא קושי להגיע לזקפה מלאה, לאחר מכן איבוד הביטחון העצמי בהקשר של התפקוד המיני, קושי להגיע לאורגזמה ובעיות תחושתיות באיבר המין.

בקרב נשים עם טרשת נפוצה ייתכן ויהיה קושי להגיע לאורגזמה (התלונה השכיחה ביותר), ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק ובעיות תחושתיות באיבר המין.

ממה נובעות הבעיות בתפקוד המיני?

הפגיעה הנוירולוגית 

האיבר הכי חשוב ביחסי מין הוא המוח. המוח מקבל מסרים מהאיברים השונים המעוררים את הגירוי והתשוקה, ולאחר מכן המוח הוא זה ששולח מסרים לאיברים השונים להגיב ולתפקד. מסרים חשמליים אלו עוברים בגופנו דרך תאי העצב הפרושים במוח וחוט השדרה ולאחר מכן לאיברים השונים.

פגיעות במיאלין באחד הערוצים המעורבים בתפקוד המיני, עלולות להוביל באופן ישיר לפגיעות שונות בתפקוד המיני כגון חוסר תחושה, ירידה בגירוי ובעוררות, קושי בסיכוך אצל נשים ובעיות זקפה בקרב גברים.

בעיות גופניות

בעיות גופניות שנגרמות בעקבות המחלה – כמו עייפות, ספסטיות, כאב ובעיות בשלפוחית השתן – עשויות להוביל לסרבול וחוסר גמישות. כמו כן, חשש מסיבוך בזמן יחסי מין, עשוי להוביל לירידה בחשק.

בנוסף, ישנם טיפולים תרופתיים – בעיקר כאלו המכוונים לתסמינים מסוימים של טרשת נפוצה – שבין תופעות הלוואי שלהם עשויות להיכלל גם פגיעה בחשק המיני.

גורמים פסיכוסוציאליים 

גורמים פסיכוסוציאליים כמו הגברת המתח בין בני הזוג, האופן בו האדם עם המחלה תופס עצמו כמיני ומושך, חרדת ביצוע, מצב הרוח והשפעתו על החשק והתפקוד המיני - כל אלו ועוד עלולים לגרום לקשיים או להגביר קשיים בתפקוד המיני.

גורמים שאינם קשורים לטרשת נפוצה

צריך לזכור שלאנשים עם טרשת נפוצה אין "פטור" מבעיות נוספות שעלולות להשפיע על המיניות כפי שקורה בקרב האוכלוסייה הכללית ללא המחלה, כגון, שינויים בלחץ הדם, השפעה של סוכרת, פגיעה בבלוטת התריס, שינויים הורמונליים, אנמיה, רמות נמוכות שלB12  ועוד.

למה חשוב לדבר על מיניות?

הבושה והמבוכה – הן בקרב המטופלים והן בקרב אנשי הצוות – מובילות לכך שקיים נושא חשוב בעל השפעה מכרעת על יחסים, הנאה ואיכות החיים שאינו מדובר ובהתאמה גם לא מטופל. זאת למרות שלאחר הערכה נכונה, ניתן להציע מגוון פתרונות לשיפור ההנאה והסיפוק מחיי המין.

הבושה והמבוכה מובילות להנחות שגויות: "סקס לא קשור לטרשת נפוצה", "לא מדברים על מיניות עם הנוירולוג, זה לא קשור אליו". גם בקרב אנשי צוות רפואי יש הנחות שגויות: "היא עסוקה במחלה בטח מיניות לא מעניינת אותה", "זה נושא מביך שיגרום לחוסר נעימות לכן עדיף לא לשאול". גם על המטופלים וגם על הצוות הרפואי להתגבר על המחסומים הפסיכולוגים והחברתיים שמונעים מהם לשוחח על נושא כה חשוב.

חשוב להבין כי המיניות היא אחד התפקודים שעלולים להיפגע כשיש החמרה במחלה, ולהשתפר כאשר הטיפול והפעילות השיקומית מוצלחים. כמו שמדווחים ומשוחחים על ההליכה, זיכרון, נימולים וכאב, כך גם יש לשוחח על התפקוד המיני, בוודאי אם ישנם שינויים שיכולים להצביע על מהלך המחלה והטיפול בה.

כיצד ניתן לטפל בבעיות בתפקוד המיני ובחיי המין?

בהתאם לדיווח של מטופל על בעיה בחיי המין, תתבצע הערכה שמטרתה לגלות אילו גורמים משפיעים או מובילים לאותו קושי, ובהתאם הוא יופנה לגורמים המתאימים שיכולים לכלול: נוירולוג, אורולוג (או נוירו-אורולוג), אחות, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, פסיכולוג רפואי או סקסולוג.

כדי לבצע הערכה נכונה ולקבלת טיפול מומלץ לפנות למרפאות הציבוריות לטיפול מיני ברחבי הארץ הפרושות בבתי החולים השונים. למרפאות אלו יתרון גדול בטיפול בבעיות מיניות בקרב אנשים עם מחלה. במרפאות אלו קיים צוות רחב הכולל לפחות פסיכולוג, סקסולוג ורופא (לרוב אורולוגים וגניקולוגים), בחלק מהמרפאות נמצאים גם פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, מרפאות באומנות וכולם עם התמחות בטיפול מיני. במרפאות מבצעים הערכה שהיא גם רפואית וגם פסיכולוגית-סקסולוגית, כך שהאבחון הוא מדויק ורחב יותר, ובהתאמה הטיפול - טוב ויעיל יותר. בנוסף לכל אלו, למרפאות הציבוריות ניתן להגיע עם התחייבות כספית מקופת החולים (טופס 17) וכך גם לחסוך את עלות הטיפול.

קיבצנו את התלונות השכיחות יותר על בעיות בחיי המין בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, לצד דרכי הטיפול האפשריות. עם זאת, עלולות להיווצר בעיות אחרות ועשויים להיות פתרונות נוספים. בפנייה לאנשי מקצוע מומלצים תוכל להתבצע הערכה אישית מקיפה ובעקבותיה יעלו המלצות טיפוליות נוספות.

הפרעות אורגזמה

כאשר קיימות הפרעות הקשורות לאורגזמה תתבצע הערכה ראשונית לגבי טיפולים תרופתיים שתופעות הלוואי שלהם כוללות פגיעה באורגזמה. כחלק מהבחינה תופסק "התרופה החשודה" או תוחלף באחרת והמטופל יבחן אם יש שיפור בתסמין.

מעבר לכך, תתבצע הערכה לגבי תסמינים של טרשת נפוצה המובילים לפגיעה באורגזמה, כמו בעיות בתחושה, כאב והפרעות קשב וריכוז.

לאחר מכן פסיכולוג או סקסולוג יבחנו גורמים פסיכוסוציאליים המשפיעים על האורגזמה, חלקם קשורים למחלה כמו ההנחות: "מי תרצה להיות עם מי שיש לו טרשת נפוצה". וישנן הנחות שקיימות בתרבות ואינן קשורות למחלה כמו ההנחות: "נשים לא צריכות לאהוב או ליהנות מסקס" או "גבר זה מי שכל הזמן רוצה סקס וזה הדבר העיקרי".

בנוסף להערכות ודרכי הטיפול הללו, מקובל בקשיים סביב האורגזמה לתרגל וללמוד על מיקוד הקשב. לאנשים היכולת לבחור במה להתמקד ומה בעיקר להרגיש, והאורגזמה תלויה מאוד בדברים בהם אנו מתמקדים. האם המיקוד במוחנו הוא בתחושת איברי המין? בבן או הבת הזוג שאיתנו? במחשבות שלי על מיניות? או על רעשי הרכב שנכנס לחניה? אמנם מיקוד הקשב הראשוני הוא אוטומטי או אינסטינקטיבי, אך בעזרת מודעות ותרגול, ניתן מייד לאחר מכן לשלוט בו ולהסיט אותו למקומות שיגבירו את ההנאה מיחסי המין.

יובש נרתיקי

הטיפול ביובש נרתיקי בקרב נשים עם טרשת נפוצה דומה לטיפול בנשים עם בעיה דומה ללא המחלה - לאחר בדיקת רופא נשים לצורך שלילה של פטריות וזיהומים אחרים, הטיפול ניתן באמצעות חומרי סיכוך ותכשירים המגבירים את הלחות בנרתיק. אם תכשירים אלה לא מספקים, ימליץ הרופא על טיפולים המשלבים את ההורמון אסטרוגן.

חשוב להיעזר בתכשירים ולטפל כמה שיותר מוקדם. המתנה עם הטיפול עלולה לעודד היווצרות מחשבות שגויות לגבי הנאה מיחסי מין, הימנעות מיחסים ומזוגיות.

ירידה בחשק המיני

הטיפול בירידה בחשק המיני יכלול לרוב טיפול פסיכולוגי (טיפול בשיחות). הטיפול יזהה ויעסוק במחשבות המורידות את החשק המיני וינסה לנהל את המחשבות השגויות. מחשבות על קשיים ולחץ במהלך החיים, מחשבות על חוסר הצלחה באקט מיני קודם, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוך, מחשבות ביקורתיות, מחשבות עם אופי שמרני כלפי סקס – כל אלו ועוד מחשבות רבות נוספות, הן שכיחות, מפחיתות את החשק המיני ומובילות להימנעות מסקס ולעיתים גם מקשר.

לעיתים יומלץ שהטיפול יהיה זוגי. ישנם מקרים שכדי לחזור ולהתקרב, לשפר ולשכלל את התקשורת המינית ויחסי המין יש צורך שגם בן/ת הזוג יהיו וישתפו פעולה בטיפול.

ירידה בחשק היא סיבה מצוינת לפנות לטיפול. יש להכיר כי באופן כללי, כל טיפול, גם פסיכולוגי וגם תרופתי, יעילים יותר אם ההתערבות היא מוקדמת. אל תחכו למצב שבו נמנעים ממין או קשר, שנוצרים משקעים וכעסים, או שאתם מאשימים וביקורתיים, פנו לעזרה כמה שיותר מוקדם.

פגיעה בחשק המיני עשויה להיגרם גם כתופעת לוואי של תרופות מסוימות ולכן חשוב להעלות את הנושא גם מול הרופא המטפל.

ירידה בתחושה ותסמינים תחושתיים באיבר המין

בקרב אנשים שמתמודדים עם טרשת נפוצה עשויים להופיע שינויים תחושתיים באיברים שונים בגוף, לרבות באיברי המין. התחושה יכולה לפחות ואז כדי להרגיש ולהיות מגורה צריך מגע יותר חזק, וגם ההפך - עשויה להיות רגישות גבוהה ואז על המגע להיות מאוד עדין ומתחשב. גם תסמינים תחושתיים כמו רדימות או נימולים עלולים להופיע באיבר המין ואלה יכולים להטריד, לפגוע בחשק המיני או ביחסי המין.

הטיפול התרופתי בתסמינים תחושתיים באיברי המין דומה לטיפול בתסמינים תחושתיים אחרים, וחשוב לשתף את הרופא לגבי השינויים בתחושה באיברי המין.

טיפול נוסף, הוא שימוש בחשיפה למגע באופן הדרגתי, כדי להתרגל למגע באיברי המין ולגלות את הדרך המהנה ביותר לעשות זאת. טיפול והדרכה בנושא זה ניתן לקבל אצל סקסולוגים ומרפאות בעיסוק שעברה הכשרה בטיפול מיני. גם במקרים הללו מומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי ולעיתים טיפול זוגי. חשוב שהשינויים התחושתיים יפורשו נכון, גם על-ידי המטופל וגם על-ידי בן/ת הזוג. הפרשנות וההבנה הנכונה יובילו לכך שלא יהיו מחשבות שגויות הפוגעות ביחסים כמו: "הוא מכאיב לי", "היא לא רוצה אותי", ולאחר מכן גם יובילו להתקרבות ומציאת דרך המלך ליחסי מין מהנים, גם לצד התסמינים התחושתיים. יש זוגות שאף מצליחים "לנצל" את התסמינים התחושתיים ליחסי מין מגוונים ומרגשים יותר.

קושי להגיע לזקפה מלאה

הטיפול בבעיות זקפה בגברים עם טרשת נפוצה דומה לטיפול בגברים ללא המחלה, ומבוסס בעיקר על תרופות מסוג חוסמי PDE – 5, כגון ויאגרה, סיאליס ולויטרה שיעילות מאוד לטיפול והשימוש בהן שכיח.

אם התרופות להשגת זקפה אינן יעלות דיין, ישנן תרופות המעלות את הפעילות של המוליך העצבי דופמין ומשפרות את הזקפה. במידת הצורך ניתן גם להשתמש בהזרקות או במכשירי ואקום להשגת זקפה מלאה.

גם במקרה של בעיות זקפה יש לבחון אם הן עשויות להיות אחת מתופעות הלוואי של התרופות אותן המטופל מקבל ובהתאם לבצע התאמות בטיפול התרופתי.   

לעיתים ישנם אירועים בודדים בהם קשה לגבר להגיע לזקפה מלאה שאינם דורשים טיפול. במקרים אלו חשוב שהאירוע הבודד לא יוביל להורדת החשק או הימנעות, שיהיה לגבר הביטחון לחזור ולנסות ולגלות שהתפקוד לא נפגע. כשההפרעה זמנית או מופיעה לפרקים נכון תחילה לנסות ולטפל באסטרטגיות שאינן תרופתיות כמו טיפול פסיכולוגי, סקסולוגי או זוגי.

חשוב לציין כי הפגיעה בזקפה הרבה יותר שכיחה מכפי שלרוב חושבים, באוכלוסייה הכללית, ללא קשר למחלת הטרשת הנפוצה. ההערכה היא ש-30% מבני ה-50 ומעלה יחוו קושי בזקפה והאחוזים עולים עם הגיל.

עייפות

עייפות היא התסמין השכיח ביותר ובסקרים רבים מופיע כמטריד ביותר בטרשת נפוצה. כפי שהעייפות עלולה לפגוע בכל תפקוד בחיי היום-יום, כך היא עלולה לפגוע גם בחשק והתפקוד המיני, פשוט כי סקס דורש אנרגיה.

יש להתייחס לסקס כפעילות חשובה שיש להקצות לה את משאבי האנרגיה הדרושים. לכן מומלץ לתכנן את יחסי המין לזמן ביום בו רמת העייפות היא הנמוכה ביותר, או לדאוג למנוחה ושמירת האנרגיה לקראת יחסי המין - בדיוק כמו שננוח ונשמור אנרגיה לפני אירוע חשוב/מיוחד אחר.

כמו כן, ישנן תרופות לשיפור הערנות בהמלצת הנוירולוג המטפל שיתרמו גם לתפקוד המיני.

לכל המידע על עייפות וניהול אנרגיה עם טרשת נפוצה

בעיות בתפקוד שלפוחית השתן והיציאות

טרשת נפוצה עלולה במקרים מסוימים לגרום לבעיות בתפקוד שלפוחית השתן והיציאות. תסמינים אלו עלולים לפגוע במיניות, מכיוון שאנשים שסובלים מבעיות בתפקוד השלפוחית והיציאות עשויים לחשוש שבעקבות הגירוי, השחרור וההתרגשות שביחסי המין תהיה "תקלה".

כדי למנוע "תקלות" ולא להרגיש לחץ בגלל דחיפות או יציאות, ישנן מספר אסטרטגיות בהן ניתן לנקוט. בין היתר לצמצם שתייה לקראת יחסי מין, צנתור עצמי לפני יחסי מין, תכנון פעילות מעיים פעמיים ביום לפני יחסי המין, שימוש בקונדום בקרב גברים החוששים מדליפת שתן בזמן או לקראת יחסי מין. ישנם גם טיפולים פיזיותרפויטיים אצל מומחים לרצפת האגן המשפרים עד מאוד את השליטה בשלפוחית והיציאות. כמו כן ישנו טיפול תרופתי לשיפור תפקוד שלפוחית השתן.

חשוב להעלות את נושא יחסי המין מול הרופא או האחות העוזרים בהתמודדות עם התסמינים - הנוירולוג, האורולוג לבעיות בשלפוחית או רופא הגסטרו לטיפול ביציאות, כדי שניתן יהיה לקיים יחסי מין למרות התסמינים.

ספסטיות

ספסטיות מהווה מצב רפואי המאופיין בעלייה חריגה במתח שריר (טונוס השרירים) או בנוקשות השרירים, שעלולה לפגוע ביכולת התנועה ועשויה להיות מלווה בכאב.

נוקשות השרירים, חוסר הנוחות, הקושי בגמישות והכאב פוגעים בחשק וביכולת לקיים יחסי מין. על כן יש לטפל בספסטיות אצל פיזיותרפיסט ולכלול במטרות התפקודיות גם קיום יחסי מין. בטיפולים ניתן יהיה ללמוד כיצד ניתן באופן עצמאי לעודד הרפיה של השרירים ולבצע מגוון של תנועות ותנוחות במקביל לספסטיות.

כמו כן ישנם טיפולים תרופתיים המפחיתים את רמת הספסטיות וניתן לקחת אותם כחצי שעה לפני המפגש המיני. גם קנאביס רפואי מאושר כיום לטיפול בספסטיות במתמודדים עם טרשת נפוצה, אם טיפולים אחרים לא הועילו.

גם במקרים בהם יעילות הטיפול בספסטיות מוגבלת, ניתן ללמוד תנוחות חדשות בהן ניתן לקיים יחסי מין ולהנות גם לצד הספסטיות. כיום ישנם פיזיותרפיסטים ופיזיותרפיסטיות שעברו הכשרה בטיפול מיני ומומלץ מאוד להיעזר בהם בנושאים אלו.

בעיות קוגניטיביות

טרשת נפוצה יכולה לפגוע ביכולות הקשב והריכוז של המטופלים. בעוד שפגיעות אלו מוכרות בעיקר כמפריעות לתפקוד בעבודה, חשוב להבין כי הפגיעה בקשב והריכוז עלולה לפגוע גם בתחום המיני.

הריכוז והיכולת להתמקד חשובים כדי להתעלם מגורמים המפריעים או המסיחים את הדעת מהאקט המיני, ולהגביר את המיקוד בגורמים המעוררים והמהנים ביחסים. ניתן לנקוט באסטרטגיות בהן מצמצמים את כל ההפרעות האפשריות בזמן האקט המיני (ללא טלפונים, חלון חוסם רעשים, בזמנים ללא הפרעות וכדומה). כמו כן ניתן ללמוד טכניקות של מיקוד הקשב, הגברת הריכוז בעזרת היפנוזה ושהייה ב"כאן ועכשיו" כמו בתרגולי "מיינדפולנס" שישמשו להגברת הריכוז גם ביחסי המין.

במידת הצורך גם תרופות לקשב וריכוז עשויות לעזור לתפקוד המיני. יש לשים לב שתרופות אלו הן מעוררות ואם ולוקחים אותן בשעה מאוחרת הן עלולות לפגוע בשינה.

דימוי גוף

דימוי גוף הוא האופן בו האדם תופס את גופו כנאה ואטרקטיבי בעיני אחרים. דימוי עצמי ודימוי גוף יכולים להשתנות ולהיפגע בעקבות אבחנה של מחלה או התסמינים שלה ובהמשך להוביל לפגיעה בדימוי העצמי המיני והתפקוד המיני.

האופן בו אנו חושבים ומעריכים את עצמנו משפיע על החשק למיניות ועל התקשורת הזוגית והמינית. ישנן דרכים רבות בהן מחלה פוגעת בדימוי הגוף והדימוי העצמי המיני: בתקשורת לא רואים מודלים של יופי ומיניות עם נכות או מחלה (אם כי בתקופה האחרונה ישנם ניצנים של שינוי), מיניות קשורה באופן פסיכולוגי לתחרות ואנשים עם מחלה או נכות יכולים לחשוב "קשה לי יותר", "אני תלוי בתרופות" ולהגיע למסקנה השגויה שהם פחות אטרקטיביים. לעיתים המחלה יוצרת פגם או עיוות שפוגע ב"אידיאל היופי" או "איך שהייתי בעבר" ואנשים יכולים להסיק שבשל שינוי זה אינם אטרקטיביים. לעיתים אף מקבלים מהסביבה הערות שפוגעות בדימוי הגוף והדימוי העצמי בגלל המחלה או הנכות או מבטים של רחמים. כל אלו עלולים להוביל את האדם עם מחלה להרגיש שאינו רצוי מבחינה מינית.

בעוד שניתן להבין את שרשרת התגובות והמחשבות המובילה לפגיעה בדימוי הגוף והדימוי העצמי המיני, רבות מהמסקנות קיצוניות ולא מתאימות. כדאי לשנות את אותן תפיסות שלעיתים מונעות מהאנשים את האפשרות לגלות כמה הם אטרקטיביים ויכולים להנות ולגרום להנאה.

כדי לבצע את השינויים התפיסתיים מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול הפסיכולוגי תתבצע חקירה של האמונות השליליות ומקורן. ההבנה תעזור להעביר ביקורת ולא לקבל את אותן הנחות שליליות ואז יהיה גם הכוח ליזום ולהתנסות ולגלות איך ניתן ליצור אינטראקציה מינית מכבדת ומענגת. לעיתים יהיה מומלץ שהטיפול יהיה זוגי, אז בעזרת המטפלת יהיה ניתן לעזור להבין ולתקשר את השינויים שהתרחשו בעקבות המחלה, ולראות כיצד אינם מפריעים למיניות. במקרים בהם המחלה כן יוצרת קשיים במיניות ניתן יחדיו למצוא פתרונות איך לא מוותרים על האינטימיות.

זוגות בתחילה חושבים שהקושי הוא גדול ולא ניתן לפיצוח, אך פעמים רבות בעזרת טיפול סקסולוגי (לרוב קצר) ניתן לראות שהפתרונות מאוד פשוטים כגון: לקיחת תרופה, שימוש בתכשירים או אביזרים, שינוי תנוחות ביחסי המין, תרגילים לבחינת רגישות ועוררות, תכנון נכון ועוד. חלק גדול מהזוגות ידווחו שבעקבות החקירה והייעוץ, יחסי המין אפילו השתפרו.

היפוך תפקידים

במקרים בהם הפרטנר המיני הוא גם התומך או "הקרוב המטפל" (caregiver), יכולים להיות מקרים בהם שני התפקידים מתנגשים ויפגעו במיניות.

באנשים עם טרשת נפוצה – בין אם בזמן התקף או לאחר שנים בהם המחלה מאוד מתקדמת – ייתכנו מצבים בהם תידרש עזרה: לאחר נפילה, בהליכה, בלבוש, הכנת אוכל וכדומה. במערכת הזוגית והמינית, בקשת העזרה התפקודית ומתן העזרה עלולות לפגוע בדימוי העצמי ושל האחר כאדם נחשק, מיני ומענג.

כדי להימנע מקונפליקט בין התפקידים, כדאי להיעזר בגורמים אחרים - מתוך המשפחה או עזרה מקצועית. לעיתים אין ברירה או שיש מקרה אקוטי בו הפרטנר המיני הוא היחידי שיכול לעזור, במקרים הללו יש לבחון האם מתן העזרה שינה את הקשר המיני, ואם זה המצב - מומלץ לפנות לטיפול בו הזוג יקבל עזרה כיצד להפריד בין התפקידים, או איך לעבור בין התפקידים מבלי שיפגעו.

דיכאון

דיכאון שכיח מאוד במחלת הטרשת הנפוצה ומחקרים מראים ש-50% מהאנשים עם טרשת נפוצה יחוו אפיזודה דיכאונית במהלך חייהם. כחלק מהתסמינים של דיכאון כלולים בין היתר, אדישות, חוסר הנאה, חוסר מוטיבציה, עייפות וירידה בחשק המיני. התסמינים של דיכאון פוגעים בחשק המיני, בתפקוד וביכולת להנות.

כשמופיע דיכאון כדאי להתחיל ולטפל בו כבר בשלבים המוקדמים, גם לטובת שיפור יחסי המין. הטיפול בדיכאון כולל שיחות טיפוליות עם פסיכולוג או טיפול בתרופות נוגדות דיכאון, כאשר היעילות הגבוהה ביותר מגיעה כאשר משלבים בין השניים. ברגע שהדיכאון פוגע בחשק ובתפקוד המיני ניתן לציין זאת מול הרופא המטפל (לרוב פסיכיאטר) כדי שימנע מתרופות להן תופעות לוואי היכולות לפגוע בתפקוד המיני. ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך ההחלמה מהירה יותר.

כלים לשיפור המיניות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה

להקפיד על תקשורת

חשוב ששני בני הזוג יכירו כיצד המחלה משפיעה על שניהם. אמנם ההשפעה העיקרית היא על האדם שאובחן, אך יש השפעה גם על הפרטנר המיני - וחשוב להכיר בכך.

התקשורת צריכה להיות פתוחה ולא מאשימה או ביקורתית. כדאי שכל אחד יגיד איך הוא מרגיש או מה הוא היה רוצה, משפטים שמתחילים ב "אני מרגיש..." ו"אני הייתי רוצה..." ,ולא להיגרר למשפטים המרמזים שהאחר לא בסדר כמו "את/ה לא...".

כמובן שדברים נוספים, שאינם קשורים למחלת הטרשת הנפוצה או נושאים שהיו "לא סגורים" עוד טרום הופעת התסמינים והאבחנה משפיעים על המצב. נכונות לכנות באשר מה עובד ולא עובד ביחסים, העלאה למודעות ואמירה בקול את הדאגות והצרכים - הם אלו שיובילו לשיפור.

לפנות זמן

אנחנו בעולם בו יש גירויים מתמידים ותמיד יש מה לבדוק ולעשות. השאיפה שבאופן ספונטני שני בני הזוג יהיו פנויים לשיחה אינטימית או לסקס הופכת ללא ריאלית. בניגוד לעבר, נדיר ששני בני הזוג ישבו בשקט ללא הסחת דעת.

קביעת הזמן המתאים, יכולה להוביל להתכוננות וציפייה שיגבירו את היכולת לשתף ולשוחח וגם את החשק והרצון לקיים יחסים. ברגע שקובעים זמן ניתן גם לתכנן את האווירה המתאימה, כל זוג וה"טקס" המתאים לו: הארוחה, הסרט הרומנטי, הנרות, הבגדים המתאימים וכדומה.

לכתוב

לעיתים התקשורת סביב המיניות היא קשה. החשש מלפגוע, החשיפה של דברים רגישים, הקושי לנסח ולדייק. הרבה משתפים שחושבים על הדברים, אבל קשה להוציא את זה בזמן המתאים מול בן/ת הזוג. במקרים הללו חבל לפספס את המידע החשוב והיקר שצריך להגיע לבן/ת הזוג ויכול לשפר את היחסים. לכן ניתן לכתוב את מה שקשה להגיד בקול, ולהעביר לבן/ת הזוג בזמן המתאים.

להכיר את הגוף

קחו את הזמן ובאופן עדין געו בגוף שלכם לכל אורכו, היו מרוכזים וזהו איך מרגיש המגע בכל חלק - האם זה נעים? מגרה? יוצר חוסר נוחות? האם יש באזור שינויים תחושתיים? התרגיל יכול לעזור למצוא מה גורם להנאה ומה לחוסר נוחות, והוא חשוב לאנשים עם טרשת נפוצה להם תסמינים תחושתיים, כמו נימולים, רדימות, חוסר תחושה או רגישות יתר. הגילוי וההבנה של הגוף יעזרו לכוון את בן/ת הזוג להגברת ההנאה. במידה והפרטנר המיני עם נכונות לשתף פעולה, ניתן לבצע את תרגיל "מיפוי הגוף" יחדיו.

כפי שנכון להכיר את הגוף, את התחושות ואולי השינויים בתחושות הגוף, כך גם נכון להכיר את איברי המין. בעזרת אוננות ניתן לגלות מה מגרה ואיזה מגע מתאים לך. הקדישו את הזמן להירגע ולגלות. אוננות יכולה להוות כלי לרכישת ידע ואימון לפני המגע המיני הזוגי.

להשתמש ב"צעצועים"

אביזרי סקס או צעצועי מין, יכולים להוות המשך לחקירת הגוף והגברת ההנאה. ישנו מגוון רחב של מוצרים, גם כאלו שקל להחזיק ולהשתמש בהם למי שסובל מתסמינים של תחושה, קושי בגפיים או קיצור טווחים (אז מעייף או קשה להגיע לאיבר המין). צעצועי המין יכולים לשמש לעינוג עצמי וגם באינטראקציה זוגית.

צעצועי המין יכולים גם להוסיף גיוון וריגוש בקרב זוגות שמרגישים שמבצעים פעולות אוטומטיות ידועות ורוצים לצאת מהשגרה המשעממת.

להשקיע במה שיגרום לכם להרגיש טוב

השקיעו זמן ומאמץ בלשפר את המראה וההרגשה שלכם. לדימוי הגוף והדימוי העצמי השפעה על הדימוי העצמי המיני ובהמשך על החשק והתפקוד המיני. לרוב השקעה זו תהיה גם נכונה ומתאימה לשיפור הבריאות: אכילה נכונה וביצוע פעילות גופנית, השתתפות בפעילות מרגיעה. גם תספורת, בגדים מחמיאים ומושכים יעזרו לשפר את ההרגשה. קודם כל שפרו את ההרגשה שלכם וכיצד אתם רואים עצמכם במראה, ברגע שתהיו מרוצים זה יקרין גם לאחרים.

לקרוא וללמוד

ישנה בעיה של חוסר במידע, ביישנות, מיתוסים ואמונות קדומות לגבי סקס והתפקוד המיני. מדריכים כמו זה וקריאתם חשובים כדי שאנשים ידעו שהעיסוק במין הוא בריא ונכון לגוף ולנפש ושאין כל סיבה להפסיק לקיים יחסי מין אם אובחנה מחלה כמו טרשת נפוצה, וגם לא אם עולים מכשולים בתפקוד המיני.

הכרת הפתרונות תעזור לשמר ולשפר את יחסי המין, וגם לפתור קשיים שיכולים לעלות. אם הקריאה והלמידה העצמית אינן מספיקות – ניתן לפנות לסיוע מקצועי. 

לא לוותר על המגע

הקרבה הפיסית והמגע מאוד חשובים. גם ברגעים או מצבים בהם לא ניתן לקיים יחסי מין עם חדירה חשוב להישאר קרובים. המגע מרגיע ומקרב וניתן להגיע לאינטימיות והנאה מינית גם ללא חדירה.

מומלץ לזוגות שהתרחקו ומזמן לא נגעו האחד בשני, להתחיל להתקרב בהדרגתיות ולגעת יותר. חשוב שלא תהיה ראייה של "שחור או לבן" – או שמקיימים יחסי מין מלאים או שאין סיבה להתקרב האחד אל השני, אלא שכל הזמן יהיה ניסיון להשיג את מקסימום הקירבה וההנאה האפשריים. אי-הוויתור והשמירה על הקירבה, בשילוב תקשורת פתוחה יסייעו למצוא פתרונות.

עדכון אחרון: ינואר 2022

* ערן ברקוביץ׳ הוא פסיכולוג רפואי מומחה, מנהל קהילת טרשת נפוצה באתר "כמוני"

*לנה קורץ-אלמוג היא פסיכותרפיסטית, M.A בבריאות נפש קהילתית, מטפלת במיניות וזוגיות. מומחית במיניות חולי, מעברים ומשברים