מחלת העור פסוריאזיס נקשרה לרכיבים בתסמונת המטבולית, ובעיקר לסוכרת סוג 2 ולהשמנה. קיימים מספר גורמים אפשריים לקשר בהם גנטיקה, דלקתיות ומגוון גורמים סביבתיים.

במחקר חדש שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Dermatology, חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק ביקשו לבחון את הקשר בין פסוריאזיס להשמנה וסוכרת סוג 2 ואת הגורמים העומדיו מאחוריו - באמצעות תאומים.

המחקר כלל 33,588 תאומים בגילי 20 עד 71. באמצעות שאלונים ותיקים רפואיים, החוקרים אספו נתונים על הגובה והמשקל (על פיהם מחשבים את מדד ה-BMI) של הנבדקים, אבחון של פסוריאזיס, אבחון של סוכרת וגם על גורמים סביבתיים ואורח החיים של הנבדקים.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבו משתנים רבים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, נמצא קשר משמעותי בין פסוריאזיס, סוכרת סוג 2 ועלייה במדד ההשמנה BMI.

פסוריאזיס וסוכרת 

מהמחקר עולה כי השכיחות של פסוריאזיס גבוהה כמעט פי שניים בקרב סוכרתיים לעומת אנשים ללא סוכרת - מתוך 459 הנבדקים שסבלו מסוכרת סוג 2, 7.6% סבלו מפסוריאזיס, בהשוואה ל-4.1% בקרב נבדקים ללא סוכרת.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כמו גיל, מין, עישון ו-BMI, נמצא כי הסיכון של סוכרתי לסבול גם מפסוריאזיס היה גבוה ב-53% בהשוואה לאדם שאינו סוכרתי. 

פסוריאזיס והשמנה 

עוד נמצא במחקר כי אנשים עם פסוריאזיס נוטים להיות שמנים יותר. ה-BMI הממוצע של אנשים עם פסוריאזיס היה גבוה יותר בהשוואה לאנשים ללא פסוריאזיס (25 לעומת 24.4). בנוסף, הסיכון להשמנה (BMI גבוה מ-30) היה גבוה יותר בקרב אנשים עם פסוריאזיס. 

השכיחות של פסוריאזיס עלתה באופן משמעותי ככל שעלה ה-BMI, כך שבקרב אנשים עם BMI של 35 לפחות הסיכון לפסוריאזיס כמעט כפול (פי 1.81) בהשוואה לאנשים במשקל תקין.

המחקר כלל 720 זוגות תאומים בהם תאום אחד סבל מפסוריאזיס והשני לא. נמצא כי בזוגות אלה לתאומים עם פסוריאזיס היה BMI גבוה יותר מהתאומים ללא פסוריאזיס והסבירות שלהם להיות שמנים הייתה גבוהה כמעט פי שניים לעומת אחיהם התאומים ללא מחלת העור. לעומת זאת, השכיחות של סוכרת הייתה דומה בתאומים שסבלו ממחלת העור ואלה שלא סבלו ממנה. לפי חישובי החוקרים, הקשר בין פסוריאזיס והשמנה נובע בחלקו כתוצאה מגורמים גנטיים משותפים.

המחקר אומנם מצא קשר בין מחלת העור לסוכרת והשמנה, אך הוא לא יכול להצביע על כיוון הקשר. כך למשל, פסוריאזיס עשויה להוביל לכך שאנשים יחיו אורח חיים פחות פעיל ולהתנהגויות ששמות אותם בסיכון להשמנה וסוכרת, או שסוכרת והשמנה גורמות להתפתחות של מחלת העור הדלקתית. בכל אופן, הממצאים מחזקים את העובדה שפסוריאזיס אינה מחלה של העור בלבד.

בדיקות סקר לסוכרת 

במאמר מערכת שליווה את פרסום המחקר החדש, ד"ר ג'ואל גלפנד מאוניברסיטת פנסילבניה כותב כי המחקר הדני, יחד עם עדויות נוספות שקשרו בין פסוריאזיס לסוכרת סוג 2 והשמנה, מעלה את האפשרות שביצוע בדיקות סקר לסוכרת סוג 2 בחולי פסוריאזיס יכול להוות כלי שימושי.

סוכרת והשמנה נקשרו בעבודות רבות לפסוריאזיס. לדוגמה, מחקר שנסמך על 4,614,807 נבדקים, ופורסם באוגוסט 2013 בכתב העת Diabetes Care, מצא כי הסיכון לפתח סוכרת גבוה ב-49% בקרב מטופלים עם פסוריאזיס בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וגדול פי 2.13 בקרב מטופלים עם פסוריאזיס בינוני עד קשה, לאחר נטרול גורמי סיכון נלווים. סקירת מחקרים שפורסמה בשנת 2012 בכתב העת Archives of Dermatology שהתבססה על נתונים מ-27 מחקרים שכללו יחד 314,000 אנשים עם פסוריאזיס ו-3.7 מיליון אנשים ללא המחלה, העלתה כי הסיכון להתפתחות של סוכרת בקרב חולי פסוריאזיס גבוה ב-27% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. באלה עם מחלת עור חמורה הסיכון לסוכרת היה כמעט כפול.

לפי מטה אנליזה שפורסמה בשנת 2012 בכתב העת Nutrition & Diabetes ונסמכה על נתונים בקרב 2.1 מיליון חולים – הסיכון להשמנת יתר בקרב חולי פסוריאזיס גבוה ב-66% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. הסיכון היה גבוה ב-46% בקרב חולים עם מחלה מתונה וגבוה פי 2.23 בקרב חולים עם מחלה חמורה.

בשנת 2015 פורסמה בכתב העת International Journal of Obesity מטה אנליזה שכללה 7 מחקרים מבוקרים, לפיה דיאטה להורדה במשקל מפחיתה מחומרת הפסוריאזיס בחולים עם משקל עודף. מחקר אחר שממצאיו הוצגו באותה שנה בכנס של החברה האמריקאית לריאומטולוגיה (ACR) זיהה כי חולי פסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית שעברו הורדה דרמטית במשקל בניתוחים לקיצור קיבה חוו ריסון וירידה בתסמינים. 

JAMA Dermatology. Published online April 27, 2016