בשנים האחרונות גוברים המחקרים שמזהים באופן מפתיע יתרונות בריאותיים עם עודף משקל והשמנה – תופעה שזכתה לכינוי 'פרדוקס ההשמנה'. התופעה מיוחסת בעיקר למצבים כרוניים למיניהם שבהם יש לעודף משקל והשמנת יתר יתרון לשרידות גבוהה יותר.

מחקר חדש שבוצע בישראל מזהה רמזים לתופעה גם בקרב חולי סוכרת, להם מומלצת מבחינה רפואית הורדה במשקל, כשהתברר כי דווקא סוכרתיים עם משקל עודף מצליחים להגיע לאיזון טוב יותר של רמות ההמוגלובין המסוכרר בדם והכולסטרול הרע בדם, בהשוואה לסוכרתיים עם משקל תקין.

במחקר שנערך במסגרת שירותי בריאות כללית נכללו כלל חולי הסוכרת סוג 2 המבוטחים בכללית בגילי 45 ומעלה - 114,371 חולים בגיל 64.1 בממוצע, מתוכם 42.2% היו גברים, 44.5% ממעמד סוציואקונומי נמוך, כמחציתם (47%) מטופלים בתרופות הפופולאריות מסוג סטטינים להורדת הכולסטרול הרע בדם וכרבע (23.6%) מטופלים באינסולין לאיזון רמות הסוכר בדם. 

לאחר חלוקת הסוכרתיים לחמש קבוצות משקל, נמצא כי בהשוואה למטופלים עם משקל תקין, כשמדד ההשמנה BMI עמד על 18.5 עד 24.9 יחידות, משקל עודף נקשר דווקא להגעה טובה יותר ליעד ברמות ההמוגלובין המסוכרר בדם (HbA1C), שיפור של 3.4% עד 6.9% ביחס לחולי סוכרת במשקל תקין. כמו כן, ההגעה לערכים טובים של כולסטרול רע (LDL) בדם הייתה טובה יותר ב-3.9% עד 20.5% בקרב סוכרתיים עם עודף משקל והשמנה בהשוואה לאלו שמשקלם תקין. יחד עם זאת, נמצא כי מדד השמנה גבוה יותר העלה ב-19.2% עד 53.7% את הסיכון ליתר לחץ דם.

ההמלצות לירידה במשקל לא משתנות

החוקרים מציינים כי עודף משקל והשמנת יתר דווקא קידמו איזון טוב יותר בערכי ההמוגלובין המסוכרר והכולסטרול הרע בדם, וממליצים על מחקר פרוספקטיבי להבנה טובה יותר של משמעות הממצאים, "כדי לבחון את הקשר בין עודף משקל והשמנת יתר לאיזון לטווח ארוך ולהתפתחות סיבוכים". במחקר השתתפו פרופ' שלמה וינקר, ד"ר דורון קומנשטר, פרופ' אמנון להד, ג'ודית פרוס ופרופ' ארנון כהן, וממצאיו הוצגו במאי 2015 בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות שנערך בתל אביב.

המחקר אינו מונה סיבות אפשריות לתופעת הפרדוקס בהשמנה בקרב חולי סוכרת, תופעה שאינה משנה נכון לעכשיו את ההמלצות המקובלות להורדה במשקל בקרב חולי סוכרת עם עודף משקל והשמנת יתר – עקב הסיכון הנלווה למשקל עודף לסיבוכי מחלת הסוכרת, כגון מחלות לב וכלי דם. השמנה גם קשורה למחלות רבות נוספות, לרבות סרטן ומחלות כבד. השמנה גם מהווה גורם סיכון מוכח להתפתחות מחלת הסוכרת. בנוסף, ייתכן שממצאי המחקר נובעים מכך שאנשים רזים שמפתחים סוכרת סוג 2 נוטים מראש מאיזושהי סיבה - אולי גנטית - לבריאות פחות טובה.

זהו לא המחקר הראשון שמעלה את האפשרות לקיומו של 'פרדוקס ההשמנה' בחולי סוכרת. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שפורסם באוגוסט 2012 בכתב העת JAMA הצביע על מגמה דומה, כשזיהה כי הסיכון לתמותה מסיבות שאינן קשורות למחלות לב וכלי דם גבוה יותר בקרב סוכרתיים רזים בהשוואה לשמנים. בעבודה זו מועלה כהסבר אפשרי לפרדוקס הקשר לעישון, שכן נמצא בעבודות בעבר כי רזים נוטים להתמכרות לניקוטין ועישון סיגריות בכמויות גדולות יותר בהשוואה לאנשים עם משקל עודף, אולם גם לאחר נטרול משתנה העישון נותר שיעור גבוה יותר של תמותה בקרב סוכרתיים רזים. מחקרים נוספים מצאו כי גם בקרב חולים עם אי ספיקת לב ויתר לחץ דם, אנשים רזים היו עם תוצאות בריאותיות חמורות יותר בהשוואה לאלו עם משקל עודף.

בדו"ח המדדים הלאומי של קופות החולים לשנים 2013-2011 נמנים גורמים נוספים המזוהים עם איזון טוב יותר של רמות ההמוגלובין המסוכר בדם, לרבות נשים (66.7%) שהיו מאוזנות בהיקף גבוה יותר מגברים (62%), וגיל מבוגר - כשבקרב סוכרתיים צעירים בגילי 24-18 עמד שיעור המאוזנים על כשליש בלבד (37.2%) ועלה בהדרגה עם העלייה בגיל עד שהגיע ל-84.7% בגילי 84-75. יחד עם זאת, בדו"ח נמצא כי שיעור החולים עם רמות כולסטרול רע (LDL) בדם הנמוכות מ-100 מ"ג לדציליטר בדם, בהתאם להנחיות איגוד הסוכרת האמריקאי (ADA) ואיגוד הלב האמריקאי (AHA), היה גבוה יותר בקרב גברים (67.1%) בהשוואה לנשים (60.6%).

הכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות במאי 2015