דיכאון וחרדה
מנהלי קהילה
מחקר: ילדות לאימהות עם דיכאון בסיכון לפתח סרטן
במטען הגנטי של בנות לאימהות הסובלות מדיכאון טלומרים קצרים יותר, שנקשרו בעבר למחלות בהן סרטן
לאחרונה מוצבים במוקד המחקר הגנטי הטלומרים - המהווים את קצוות הכרומוזומים במטען הגנטי בתאי הגוף - והשפעתם על תחלואה. טלומרים קצרים נקשרו לסרטן, ובאחרונה אף דווח כי קיומם עשוי לנבא התפתחות גידולים סרטניים שנים מראש.
עתה מתברר כי לילדים לאימהות הסובלות מדיכאון סיכויים גבוהים יותר לטלומרים קצרים במטען הגנטי, באופן שעשוי להשפיע על סיכון מוגבר לסרטן ומחלות נוספות.
טלומרים הם מקטעים בקצוות הכרומוזומים במטען הגנטי התאי (הדי.אנ.איי) הפועלים כמו קצוות הפלסטיק בשרוכי נעליים ומונעים מהכרומוזומים להיפגע ולהיפרם. הטלומרים שולטים על מספר הפעמים שבו תא יכול להתחלק ולייצר תאים נוספים - ככל שטלומר ארוך יותר, כך יכולות להתרחש יותר חלוקות תא במשך החיים ויש לתא יותר יכולת התחדשות. כשהטלומרים מתקצרים עד שהם נעלמים, התא כבר לא יכול להתחלק, מאבד את יכולתו לתפקד כראוי ומת. טלומרים ארוכים נקשרו במחקרים לאריכות ימים ואילו טלומרים מתקצרים לרוב כשאנחנו מזדקנים. בקרב אנשים בני אותו גיל, טלומרים קצרים נקשרו במספר עבודות לקיצור תוחלת החיים, בין השאר על רקע הרגלי חיים לא בריאים כגון עישון, וכן למחלות שונות, לרבות סרטן, מחלות לב, דמנציה ואפילו נטייה להצטננות והתפתחות הפרעות קשב וריכוז.
עבודות רבות הצביעו על קשר בין רמות גבוהות של לחץ ודיכאון קליני מאג'ורי לבין טלומרים קצרים. הן דיכאון והן טלומרים קצרים נקשרו באופן עצמאי לפעילות לקויה של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל במוח (HPA), ציר שיש לו תפקיד בין השאר בוויסות תגובות של הגוף ללחץ. מחקר חדש שבוצע באוניברסיטאות סטאנפורד, נורת'ווסטרן וקליפורניה ניסה לבחון האם דיכאון קליני בקרב הורים עשוי להשפיע גם על אורכי הטלומרים אצל ילדיהם.
הזדקנות ביולוגית מואצת
במסגרת המחקר נאספו דגימות רוק להפקת מטען גנטי (DNA) ולמדידת אורכי טלומרים בקרב 97 נערות בריאות בגילי 14-10, בהן 50 בנות לאימהות הסובלות מדיכאון והיתר בנות לאימהות ללא היסטוריה של תחלואה נפשית. המחקר העלה כי בנות לאימהות עם דיכאון מאובחנות עם טלומרים קצרים יותר.
במחקר נוסף בתנאי מעבדה נבחנה תגובת הנערות ללחץ באמצעות מדידת הורמון הקורטיזול בגוף בתגובה לגירוי מלחיץ, ונמצא כי ככל שהתגובה ללחץ הייתה חזקה יותר, כך הטלומרים היו קצרים יותר.
המחקר למעשה מצביע על סיכון מוגבר בקרב בנות לאימהות עם דיכאון, כלומר בקרב בנות עם סיכון משפחתי לדיכאון, להזדקנות ביולוגית מואצת המאפיינת אנשים עם טלומרים קצרים ולתחלואה בסרטן ומחלות נוספות שנקשרו בעבר לטלומרים קצרים.
החוקרים מציינים כי מאחר וכל הנערות שנבחנו במחקר גרו עם אימהותיהן, לא ניתן להפריד בין גורמים גנטיים לגורמים סביבתיים שעשויים היו להשפיע על אורך הטלומרים כפי שנצפה במחקר. מטה אנליזה שבוצעה למספר מחקרים בעבר, ופורסמה בשנת 2013 בכתב העת European Journal of Human genetics, קבעה כי 70% מהתכונה של אורך הטלומרים במטען הגנטי נקבעת על פי גורמים גנטיים העוברים בתורשה והשאר על ידי מאפיינים סביבתיים שונים.
לדברי החוקרים בעבודה הנוכחית, ממצאי המחקר מחייבים לראות בנערות לאימהות עם דיכאון קבוצת סיכון ולזהות גורמי סיכון נוספים גנטיים וסביבתיים להתפתחותם של טלומרים קצרים ולטפל בהם – כדי להפחית את הסיכון לתחלואה והזדקנות מוקדמת.
המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), וממצאיו פורסמו בגיליון מאי 2015 של כתב העת המדעי Molecular Psychiatry.
השפעה על התפתחות הילד
המחקר מצטרף לשורה של עבודות נוספות האומדות את השפעות הדיכאון בקרב הורים על התפתחות ילדיהם ומצבם הנפשי והגופני. בין העבודות העדכניות בתחום, חוקרים מהמכון הלאומי לבריאות בצרפת דיווחו בגיליון יוני 2015 של כתב העת Journal of Pediatrics כי ילדים לאימהות עם דיכאון סובלים מסיכון מוגבר להפרעות התנהגותיות בילדות המוקדמת. מחקר מארה"ב שפורסם באפריל 2015 העלה כי בנות לאימהות עם דיכאון נמצאות בסיכון מוגבר להתאבדויות וניסיונות אובדניים.
עבודות אומדות את שיעור הנשים הסובלות מדיכאון ככפול מזה של גברים, ולפי הערכות ממדינות המערב, כ-12% מהנשים חוות דיכאון בשלב כלשהו בחייהן. דיכאון אימהי מאובחן לפי עבודות בקרב 6.9% מהנשים עם שיעור גבוה יותר (9.3%) בקרב אימהות שילדו בשנה האחרונה המפתחות דיכאון לאחר לידה. מחקר אמריקאי שפורסם במאי 2014 בכתב העת Depression and Anxiety מצא כי אימהות שמנסות להיות "אימהות מושלמות" - הנוטות למערכת ציפיות לא ריאליסטיות ביחס לילדיהן - נמצאות בסיכון מוגבר לדיכאון. מחקר אמריקאי נוסף שפורסם במארס 2011 בכתב העת Social Cognitive and Affective Neuroscience, מצא כי מוחן של אימהות עם דיכאון מגיב בצורה עמומה לבכי של תינוק, בהשוואה למוח של אם שאינה סובלת מדיכאון.
Molecular Psychiatry, doi:10.1038/mp.2014.119