דליפת שתן (אי נקיטת שתן) היא בעיה מטרידה הפוגעת משמעותית באיכות החיים. לפי הערכות מישראל כשליש מהנשים בגילי הפריון מתמודדות עם דליפת שתן. בסקר שנערך לאחרונה בארה"ב, קרוב למחצית מהנשים המבוגרות מעל גיל 50 דיווחו על דליפת שתן, כשאחת מכל שלוש סובלת מאפיזודות של בריחת שתן באופן כמעט יומיומי.

טיפולים שונים פותחו ברבות השנים כדי להתמודד עם דליפת שתן, בהם טיפולים תרופתיים וטיפולים התנהגותיים הכוללים שינוי הרגלים ואימון של השלפוחית. אבל מה מידת היעילות של הטיפולים השונים? 

כדי לענות על השאלה חוקרים מאוניברסיטת בראון ברוד איילנד ואוניברסיטת ניו מקסיקו ניתחו ממצאי מחקרים שפורסמו בספרות הרפואית עד אוגוסט 2018, שבחנו את יעילותם של טיפולים לשיפור דליפת שתן בקרב נשים. 

במטה אנליזה נכללו 84 מחקרים, ובעיקר עבודות שבוחנות את יעילות הטיפול בדליפת שתן בתרופות אנטיכולינרגיות – תרופות שחוסמות את המוליך העצבי אצטילכולין, וכן טיפול התנהגותי לדליפת שתן הכולל תרגול ואימון מחדש לשליטה בשלפוחית, תוך זיהוי תחושות מקדימות לבריחת שתן ותרגול טכניקות לשליטה על הכיווץ וההרפיה של שרירי השלפוחית באופן שעוזר להתאפקות, וגם טיפולים באמצעות 'נוירומולודציה של השלפוחית' – טיפול שמבוצע במתן גירוי חשמלי לעצב הסקראלי שאחראי על עצבוב שלפוחית השתן. ניתוח הנתונים העלה תועלות ברוב הטיפולים הניתנים כיום לדליפת שתן, שבאו לידי ביטוי בשיפור לפחות במדד אחד. 

הטיפולים שלא הוכיחו יעילות משמעותית בעבודות שנסקרו הם טיפולים שניתנים באמצעות הורמונים לשליטה על שלפוחית השתן וטיפולים המוצעים בהזרקת חומרים חוסמים לשופכה, ובכללם חומרים נספגים כמו קולגן וחומצה היאלורונית וחומרים שאינם נספגים כגון 'בולקאמיד' ו'דוראספיר'.

בבחינת טיפולים שמיועדים באופן ספציפי לנשים עם "אי נקיטת שתן במאמץ" – מצב שמאופיין בדליפת שתן על רקע עלייה בלחץ התוך ביטני, למשל במצבים של ריצה, קפיצה, שיעול, צחוק או יחסי מין – נמצא כי לטיפול התנהגותי יעילות גבוהה ביותר. בהשוואה לנשים שלא קיבלו כל טיפול – התאמת טיפול התנהגותי העלתה פי 3.06 את הסיכוי לריפוי ופי 5.4 את הסיכוי לשיפור. בקרב נשים עם דליפת שתן במאמץ שטופלו בתרופות אנטיכולינרגיות פי 2.16 זכו לשיפור ופי 1.22 זכו לריפוי, בהשוואה לנשים שלא טופלו. בהשוואה לנשים שלא קיבלו כל טיפול לדליפת שתן, גם הטיפול בנוירומודולציה נמצא מועיל לטיפול בדליפת שתן במאמץ.

בבחינת טיפולים שמיועדים ספציפית ל"אי נקיטת שתן בדחיפות/ מתוך דחיפות" – כשדליפת השתן איננה נובעת מלחץ תוך ביטני, אלא עקב קושי להתאפק על רקע פיזיולוגי, כחלק מהתסמינים של שלפוחית רגיזה, בהשוואה לנשים שלא קיבלו כל טיפול, טיפול בתרופות האנטיכולינרגיות העלה את הסיכויים לשיפור פי 2.95 ואת הסיכוי לריפוי מדליפת שתן ב-95%. ההשפעה של הטיפול ההתנהגותי בנשים עם דליפת שתן עם דחיפות הייתה דומה להשפעה שנצפתה בנשים עם דליפת שתן במאמץ. כמו כן, במצב של אי נקיטת שתן בדחיפות נמצא כי טיפולים בנוירומודולציה ובהזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן היו יעילים יותר בהשוואה לנשים שכלל לא טופלו. 

החוקרים מציינים כי העיבוד הסטטיסטי לא כלל מחקרים ישירים שהשוו בין הטיפולים השונים, וכן כלל מטופלות מקבוצות אוכלוסייה שונות ומבלי לשקלל נתונים על ההיסטוריה הרפואית של הנבדקות במחקרים השונים בטרם הותאם להן הטיפול לדליפת שתן.

המחקר נתמך על ידי מכון המחקר האמריקאי ל"ממצאים ממוקדים במטופל" (PCORI) והסוכנות הממשלתית למחקר ואיכות ברפואה (AHRQ), וממצאיו מדווחים בגיליון מארס 2019 של כתב העת Annals of Internal Medicine.

שינוי הרגלים ותרגילי חיזוק לאגן

הטיפול ההתנהגותי בדליפת שתן צובר בשנים האחרונות תאוצה על רקע עבודות שמצביעות על יעילותו בשיפור המצב ובשיפור באיכות חייהן של המטופלות. טיפול בשיטות התנהגותיות כולל את אימון השלפוחית בשיטות שונות והתאמת משטר התזונה והשתייה, חיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ולעתים בשילוב גירוי חשמלי לרקטום או הוואגינה.

מטרתו של אימון השלפוחית היא לשפר את יכולת השלפוחית לאגור שתן עד לנפח תקין של 350 סמ"ק ולשפר את תדירות ההליכה לשירותים ל-8-7 פעמים ביממה. השיטות המשמשות לכך כוללות תרגילי התאפקות, שימוש בביופידבק שמסייע להתאפקות בתהליך למידה המבוסס על עבודה מול מחשב ולמידת שיטות לכיווץ והרפיה של שרירי רצפת האגן באופן רצוני במטרה לדכא את פעילות שריר השלפוחית, ולעתים בשילוב גירוי חשמלי באלקטרודה אנאלית לגברים ווגינאלית לנשים – כדי לשפר את זיהוי שרירי רצפת האגן ואת ההרפיה הרצונית של השלפוחית.

Annals of Internal Medicine, DOI: 10.7326/M18-3227