חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו קשר בין מצב סוציואקונומי משפחתי לבין תחלואה בישראל. רוב המחלות הכרוניות נמצאו קשורות לעוני, אך סרטן דווקא נקשר לעושר. לדברי החוקרים, לקשרים שזוהו עשויה להיות השפעה גם על חלוקת המשאבים עבור החולים השונים בסל התרופות.

במחקר, שנערך בראשות פרופ' עמיר שמואלי מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה, בוצע ניתוח לנתונים אודות שמונה מצבי תחלואה כרוניים תוך איחוד בין שני קבצים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - קובץ הבריאות לשנת 2009 וקובץ ההכנסות לשנת 2010, באופן המאפשר לבחון השפעה של הכנסות על תחלואה ושימוש בשירותי בריאות. במדגם שנבדק נכללו 7,175 משקי בית ובהם 24,595 איש.

המדגם העלה שכיחויות גבוהות למצבי תחלואה כרוניים: ב-33.8% ממשקי הבית אובחן מישהו אחד לפחות עם יתר לחץ דם, ב-16.7% ממשקי הבית אותרו חולי לב, ב-16.2% אובחנו חולי סוכרת, ב-11.1% אובחנו חולי אסתמה, ב-8.9% אובחנו חולי מחלות מעי כרוניות כגון קרוהן וקוליטיס, ב-7.5% אובחן דיכאון, ב-5.5% ממשקי הבית אובחנו חולי סרטן וב-5.4% היו חולים במחלות נשימתיות חסימתיות כרוניות (COPD). ככלל, ב-53.1% ממשקי הבית אותר חולה כרוני אחת לפחות במחלות שנבדקו, וב-10.9% ממשקי הבית אובחנו חולים שהיו בדרגת מוגבלות כלשהי.

בבחינת נתוני הקשר בין תחלואה למצב סוציואקונומי נעשה שימוש במדד הריכוזיות CIR המצביע על ריכוז התחלואה ביחס להכנסות: כשערכו של המדד גבוה מאפס - המחלה שכיחה יותר בקרב עשירים (pro rich) ואילו כשערכו נמוך מאפס - שכיחותה גבוהה יותר בקרב עניים (pro poor).

המחקר זיהה קשר בין עוני לבין מרבית מצבי התחלואה הכרוניים שנבדקו: ערכיו המתוקננים של מדד הריכוזיות קשרו בייחוד בין עוני לבין מחלות כרוניות בדרכי העיכול (-0.155 במדד הריכוזיות); מחלות כרוניות בדרכי הנשימה (-0.133); סוכרת (-0.102) ודיכאון (-0.084); וכן בעוצמה נמוכה יותר בין עוני לבין יתר לחץ דם (-0.019 במדד הריכוזיות). המחקר לא זיהה קשר בין מצב סוציואקונומי לבין תחלואה באסתמה. מדד אי שוויון גבוה במיוחד זוהה בקשר שבין עוני לחולים הסובלים ממוגבלות (-0.24 במדד הריכוזיות).

בהמשך התברר כי באשר לתחלואה בסרטן קיים דווקא קשר למצב סוציואקונומי גבוה, וסרטן שכיח יותר בישראל בקרב אנשים מבוססים כלכלית (+0.054 במדד הריכוזיות).

המחקר, שממצאיו הוצגו אתמול (ד') בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות, אבחן בנוסף גם קשר בין מצב סוציואקונומי לשימוש בשירותי בריאות. בעוד מספר הביקורים הממוצע למשק בית במדגם שנבחן עמד על 17.6 פניות לרופאים ראשוניים ובהם 13.1 פניות לרופאי משפחה, וכן 5.5 פניות לרופאים מומחים שניוניים ושני ימי אשפוז לשנה, נמצא כי חולים כרוניים עניים נוטים יותר לפנות לרופאים ראשוניים ורופאי משפחה ונוטים יותר להתאשפז בבתי חולים. עם זאת, לא זוהה קשר בין מצב סוציואקונומי לבין פניות של החולים לרופאים מומחים שאינם רופאי משפחה (רופאים שניוניים), בהבדל ממחקרים אחרים מהעולם שמצאו כי דווקא אנשים במצב סוציואקונומי גבוה נוטים יותר לפנות למומחים.

לדברי פרופ' שמואלי, "המצב בעולם מצביע על כך שעניים עשויים להעדיף פניה לרופא ראשוני על פני רופא מומחה, אולי בגלל ההשתתפויות העצמיות הגבוהות יותר בפנייה למומחים, אך זו התנהגות פחות בריאות שעשויה גם להביא לתחלואה גבוהה יותר בקרב החולים העניים".

עשירים או עניים: מי יקבל יותר בסל התרופות?

שמואלי מציין כי למחקר עשויות להיות השלכות בהליך הבחירה של תרופות וטכנולוגיות לסל התרופות הציבורי, ביחס למחלות השונות. "כשמוקדש בסל תקציב משמעותי לתרופות וטכנולוגיות לחולי סרטן, עשירים ייהנו מהן יותר, ואילו תרופות וטכנולוגיות המתייחסות לתחלואה כרונית ונגישות לשירותי בריאות יהיו לטובת העניים".

בשנת 2014 החליטה ועדת סל התרופות על הכנסת 83 תרופות וטכנולוגיות בעלות כוללת של 300 מיליון שקל, כש-41% מהתקציב הוקדש לתרופות לחולי סרטן.

שמואלי מסכם כי "למרות קיומה במשך שני עשורים של מערכת בריאות ממלכתית בישראל, קיימות עדויות מובהקות לקיומו של אי שוויון תלוי הכנסה במרבית המצבים הכרוניים הנפוצים ובשימוש בשירותי רופאים ראשוניים ואשפוז. אי שוויון זה הוא בר-מניעה". שמואלי מוסיף כי מעבר לצורך בצמצום אי השוויון הכלכלי שחורג מגבולות מערכת הבריאות, יש צורך גם בצמצום אי השוויון בבריאות ובשימוש בשירותי בריאות, על ידי העמדת תמריצים מתאימים לתושבים להתנהגות בריאותית ולשימוש יעיל בטיפול רפואי בקרב העניים, וכן תמריצים לקופות להגדלת הנגישות לשירותי בריאות בקרב עניים, בין השאר באמצעות חלוקת כספי מס הבריאות לקופות (נוסחת הקפיטציה) ומבחני תמיכה ייחודיים לעניים.