למרות הסיכונים בטווח הקצר, לאנשים שעברו השתלת כליה סיכון מופחת למות בטרם עת בהשוואה למטופלי אי ספיקת כליות המקבלים את טיפולי הדיאליזה המתקדמים ביותר. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology.

אי ספיקת כליות – מצב שיכול לנבוע ממגוון של גורמים – מונעת מהכליות לסנן תוצרי פסולת מהדם כראוי. הטיפולים לאי ספיקת כליות הם השתלת כליה או דיאליזה המנקה ומסננת את הדם באופן מכני. 

במסגרת המחקר הנוכחי, חוקרים קנדים מאוניברסיטת Dalhousie ובית החולים טורונטו השוו טיפולי המודיאליזה ארוכים ותדירים בבית להשתלת כליה, באמצעות ניתוח נתונים של 173 מטופלים בדיאליזה ביתית אינטנסיבית (לפחות 16 שעות בשבוע) ו-1,517 מושתלי כליה בין השנים 2000 ל-2011. 

המושתלים קיבלו כליות מתורמים חיים או מן המת. חלק מהכליות שהושתלו לא התקבלו מתורמים אידיאלים. המחקר מצא כי כל סוגי הכליות המושתלות הובילו לתוצאות טובות יותר למטופלים מאשר דיאליזה ביתית אינטנסיבית.

הישרדות המטופלים שנה אחת לאחר תחילת הטיפול הייתה 97% בקרב המושתלים בהשוואה ל-94% בקרב מטופלי הדיאליזה. לאחר חמש שנים, 86% מהמושתלים עדיין היו בחיים, בהשוואה ל-80% ממטופלי הדיאליזה.

ניתוח הנתונים העלה כי למטופלים שעברו השתלת כליה היה סיכון נמוך ב-55% עד 61% (בהתאם למקור האיבר) לחוות כשל של הטיפול או מוות במהלך תקופת המעקב, בהשוואה למטופלי דיאליזה. 

הסיכון לאשפוז ולבילוי זמן ממושך יותר בבית החולים אומנם היה גבוה יותר בקרב חלק ממושתלי הכליה במשך עד שנה לאחר הפרוצדורה – כנראה בגלל סיבוכים הקשורים לניתוח, אבל הוא היה נמוך יותר בטווח הארוך בהשוואה למטופלי דיאליזה.

בעוד שהשתלת כליה היא הטיפול הטוב ביותר לאי ספיקת כליות, המחקר גם מראה שהתוצאות של המודיאליזה אינטנסיבית בבית היו טובות באופן כללי, בהשוואה למה שנצפה עם טיפולי דיאליזה טיפוסיים הניתנים במרכזים רפואיים - ממצא מעודד לאור המחסור החמור באיברים להשתלה.

JASN, May 2014 DOI: 10.1681/ASN.2013111180