מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

חוט שדרה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר ודים בלובשטיין
סגן מנהל המחלקה לשיקום שדרה ומנהל היחידה לאורודינמיקה ושיקום שליטה בשתן, בית החולים לוינשטיין מומחה ברפואת שיקום ובעל ניסיון רב בטיפול ושיקום נפגעי שדרה. חבר סגל בחוג לרפואת שיקום. ד"ר בלובשטיין סיים את לימודי הרפואה ברוסיה והתמחה שם ברפואה פדיאטרית. בשנת 93' עלה לארץ, סיים התמחות ברפואה שיקומית ומאז עובד בבית החולים לוינשטיין כרופא בכיר במחלקה לנפגעי שדרה. 
תמר פולאק
תמר פולאק
סגנית אחות אחראית במחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בסוציולוגיה רפואית. בעלת ידע ומומחיות בתחום הטיפול והשיקום בנפגעי חוט שדרה.
פרופ' עמירם כ
פרופ' עמירם כ"ץ
פרופסור כ"ץ ניהל את המחלקה לשיקום שדרה במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין עד 30.6.2022. מאז, עוסק בייעוץ, הוראה ומחקר במחלקה וגם בייעוץ פרטי. פרופסור כ"ץ ניהל את בית החולים לוינשטיין משנת 2011 עד יולי 2019. עוד קודם לכן שימש בתפקידים שונים בבית החולים לוינשטיין החל משנת 1983. את תפקידו כמנהל המחלקה לשיקום שדרה, הוא מילא משנת 1994. פרופסור כ"ץ הוא מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום ובעל תואר נוסף כדוקטור לפילוסופיה (בחוג לפיזיולוגיה באוניברסיטת תל אביב). פרופ' כ"ץ השתלם בטיפול בפגיעות חוט שדרה ב- Stoke-Mandeville באנגליה והיה חבר בוועדה המדעית של החברה הבינלאומית לחוט שדרה ISCoS. יחד עם כל צוות המחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין פיתח סולם הערכה תפקודית לנפגעי חוט שדרה שמכתיב כיום יעדי טיפול שיקומי בנפגעי חוט שדרה במדינות רבות בכל העולם. פרטים נוספים ב- www.catzamiramprof.com
סיון אבנרי
סיון אבנרי
פיזיותרפיסט,מדריך קליני ובעל תארים ראשון ושני בפיזיותרפיה. (אוניברסיטת תל אביב)עובד בבית החולים לוינשטיין מאז 2001.אחראי על שירותי הפיזותרפיה במחלקה לשקום שדרה.
הדס טרייסמן
הדס טרייסמן
מרפאה בעיסוק אחראית, המחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר שני וותק של 14 שנה. התמחתה בתחום שיקום שדרה ובנושא זה כתבה גם את התזה
שרון רצהבי
שרון רצהבי
שרון רצהבי, פסיכולוגית רפואית מומחית. תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, בית ספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה. עבדה כפסיכולוגית בבית החולים רמב"ם ובבית החולים כרמל בחיפה עם אנשים המתמודדים עם מגוון מחלות ופציעות. כיום פסיכולוגית אחראית במחלקה לשיקום שדרה בבית לוינשטיין.

מובילי קהילה

שמואל-עדיני
שמואל-עדיני
פגוע חוט שדרה צווארי לאחר ניתוח להוצאת גידול אינטראמודולרי בגובה חוליות C2-C5 . חסר תחושה שיטחית ועמוקה.נכה בהגדרות הרפואיות,בריא בראש ובנחישות. כתבתי ספר \"שדרה כחוט השערה\" (פורסם באינטרנט) המתאר את נחישותי השיקומית בתקופה של מספר שנים ואת \"מלחמותי\" בכל התחומים הרפואיים והבירוקרטיים על מנת לחזור ולהשתלב בחברה כשווה.
כמוניחוט שדרהחדשותמורפיום מונע תסמונת דחק פוסט טראומתית אצל חיילים פצועים

מורפיום מונע תסמונת דחק פוסט טראומתית אצל חיילים פצועים

משכך כאבים חזק עשוי להפחית PTSD-Post-Traumatic Stress Disorder בפצועים קשה


מורפיום עשוי למנוע PTSD
מורפיום עשוי למנוע PTSD

על פי מחקר חדש שמופיע ב-New England Journal of Medicine, מורפיום, אחת התרופות הותיקות לשיכוך כאב מפחית כמעט במחצית את הסיכון לתסמונת הדחק הפוסט טראומתית בנפגעי כוחות צבא.

 

נחתים ואנשי הצי האמריקאי בעיראק שקיבלו מורפיום תוך שעה אחת לאחר שנפגעו מפצצות הדרך, יריות או פגיעות טראומתיות אחרות נמצאו בסיכון מופחת להיות מאובחנים עם PTSD מאשר חיילים שנפגעו באופן דומה, אך לא קיבלו מורפיום.

 

חוקרי הצי הימי יחד עם מרכז למחקר הבריאות בסן דייגו חקרו 696 מקרים של נחתים ומלחים פצועים בעיראק בשנים 2004-2006. ממצאי המחקר הראו  כי 76%  מאלה ש"זכו" לקבל מורפיום לא פיתחו הפרעה פוסט טראומטית, לעומת 61% מאלה שלא קיבלו מורפיום ולא פיתחו את ההפרעה. באף מקרה לא הייתה פגיעה טראומטית במוח.

 

הפרעת דחק פוסט טראומטית מתאפיינת בפלאשבקים (חוויה פתאומית של אירועים מהעבר), התמוטטויות רגשיות ובעיות נפשיות אחרות שנגרמים ישירות על ידי התבוננות באחד האירועים הטראומטיים של החיים.

 

"אנחנו לא בטוחים אם התוצאה היא מהפחתת הכאב או מהשפעת המורפיום על גיבוש הזיכרון במוח בשלב המיידי לאחר האירוע הטראומטי. או אולי שניהם עובדים יחד", אומרת ליסה טרוי, אחת החוקרות ."אנחנו צריכים מחקר נוסף כדי לגלות מי מהם גורם לשינוי".

 

החיפוש אחר "הגלולה בבוקר שאחרי" לאחר חשיפה לאירוע טראומטי הוא ללא ספק בעל חשיבות רבה. זה יהיה בעל ערך  אם נוכל למצוא כי התערבויות ותרופות מסוימות, שנעשות או ניתנות זמן קצר לאחר חשיפה לאירוע,  יוכלו למנוע או להפחית את הסבירות להתפתחות של PTSD מאוחר יותר.

 

N Engl J Med 2010;362:110-7 - המאמר המלא

 

תרגום ועריכה: אנה רייזמן