פיברומיאלגיה היא תסמונת ריאומטולוגית שמתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד, מאופיינת ברגישות מוגברת ועייפות, ומלווה לעתים בשינויים במצב הרוח ובזיכרון. כיום כבר ידוע כי מדובר בכאב כרוני ממקור מרכזי, קרי תוצר של הגברת עיבוד כאב והולכתו במערכת העצבים המרכזית.

בין גורמי הסיכון לפיברומיאלגיה, כפי שזוהו במחקרים, נכללים כיום דלקתיות מוגברת, זיהומים, השמנה, גורמים גנטיים, ולצדם גם גורמים הקשורים לאורח החיים, לרבות חשיפה מוגברת לתנאי לחץ. אמנם כיום כבר ידוע כי הקשר בין מתח נפשי להתפתחות פיברומיאלגיה מורכב, וכי לא מדובר בתסמונת שהרקע שלה 'נפשי' בלבד, אולם לחץ עשוי בהחלט להוות גורם סיכון לתסמונת, ומחקרים העלו כי פיברומיאלגיה עלולה להתפתח על רקע טראומה פיזית או נפשית שניתן לייחס אותה לאירוע ספציפי או מתמשך, וכן על רקע תסמונת פוסט טראומטית כתוצאה מחשיפה לטראומה בעבר -  תאונת דרכים, נפילה מגובה, פציעה במלחמה או אירוע טרור, אובדן ושכול. חוקרים מעריכים כי חשיפה ללחץ עשויה להשפיע על האופן בו המוח מגיב לכאב, וזאת באופן שמייצר דפוסים משובשים של העברת אותות כאב שמאפיינים את התסמונת.

עתה מתברר במחקר ישראלי כי גם עבודה כמורים במערכת החינוך, שכרוכה בחשיפה לרמות גבוהות של מתח, מעלה את הסיכון לתסמונת. החוקרים מהמרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון בנגב והמרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי ואוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם המכללה האקדמית לחינוך "אורות ישראל", גייסו מדגם של 321 מורים בבתי ספר במדינה, מרביתם (79.4%) נשים, ואלו נתבקשו למלא שאלון לאבחון פיברומיאלגיה המעריך את מאפייני התסמונת, לרבות שאלון 'אינדקס כאב מפושט' (WPI, קיצור של Widespread Pain Index) ושאלון לחומרת התסמינים (מדד SSS, קיצור של Symptom Severity Score). בהמשך נשאלו הנבדקים על אירועים מלחיצים במקום עבודתם ועל תסמיני פוסט טראומה הקשורים לעבודתם כמורים, וכן על רמת המוטיבציה שלהם לעבוד במערכת החינוך.

נכון להיום אין בדיקה רפואית שיכולה לאשר או לשלול קיומה של פיברומיאלגיה, לרבות בדיקת מעבדה או הדמיה ספציפית, ואבחון התסמונת נסמך בעיקר על הערכה קלינית, לרבות תשאול הנבדק באשר לנוכחות התסמינים של פיברומיאלגיה.

לפי הערכות, פיברומיאלגיה פוגעת ב-2.5% מהאוכלוסייה הכללית ובכ-4% מאוכלוסיית הנשים. מחקר שפורסם באוגוסט 2013 בכתב העתCurrent Pain and Headache Reports  העלה כי שיעורי התחלואה בישראל עומדים על 2% מאובחנים – 2.8% מהנשים ו-1.1% מהגברים, בארה"ב 2.2% עד 6.4% מאובחנים עם התסמונת, בצרפת עד 1.6%, בספרד עד 2.4%, בגרמניה עד 3.2%, באיטליה עד 3.7%, בקנדה 1.1% עד 3.3%, בסין רק 0.8%, ובתאילנד 0.6%. מחקר נוסף מישראל שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Clinical and Experimental Rheumatology זיהה במדגם של 1,019 בוגרים כי 3.9% עד 5.1% עונים על הגדרות התסמונת על פי גרסות שונות של שאלון המשמש לאבחונה.

מושפעים מהלחץ

באופן כללי לא נמצא הבדל משמעותי בין מורים עם פיברומיאלגיה למורים ללא התסמונת באשר לתפקוד בעבודה או לנוכחות בבית הספר, אם כי ניתוח הנתונים חשף שתסמינים מסוימים של פיברומיאלגיה כמו עייפות ותסמונת המעי הרגיז נקשרו לתפקוד פחות טוב בעבודה. 

מעבר לכך, נמצא כי תסמיני פיברומיאלגיה קשורים ללחץ שחווים המורים בבית הספר ולמורים עם תסמיני פוסט טראומה הייתה נטייה גבוהה יותר לפתח את התסמינים. ככל שהלחץ בבית הספר היה גדול יותר – כך חומרת התסמינים החריפה.

עוד נמצא כי למורים שאובחנו עם התסמונת הייתה מוטיבציה נמוכה יותר ללמד, אך פרמטרים אחרים הקשורים לתפקוד של מורים עם פיברומיאלגיה לא היו שונים ממורים ללא התסמונת. 

החוקרים מסכמים כי "תסמיני פיברומיאלגיה שכיחים מאוד בקרב מורים בבתי הספר בישראל, באופן שעשוי להיות קשור ללחץ בכיתות". לטענתם, על רקע ממצאי המחקר, על רופאים המטפלים בעובדי מערכת החינוך להיות ערים לאפשרות של קיומה של פיברומיאלגיה, וכמו כן על קובעי מדיניות בתחומי ההוראה להתייחס לנושא ולפתח תוכניות אסטרטגיות להפחתת היקף התסמונת בקרב מורי בתי הספר".

במחקר השתתפו ד"ר יפה בוסקילה, פרופ' דן בוסקילה, פרופ' ג'ריס יעקב ופרופ' יעקב אבלין וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2019 של כתב העתClinical and Experimental Rheumatology.

המקצועות והאירועים שמעלים סיכון לפיברומיאלגיה

מחקרים ספורים קושרים בין פיברומיאלגיה לבין מקצועות שיש בהם חשיפה גבוהה לתנאי לחץ. כך, למשל, מחקר מפינלנד שפורסם בנובמבר 2004 בכתב העת Journal of Psychosomatic Research מצא כי התעמרות מצד האחראים במקום העבודה מעלה פי 4.1 את הסיכון לפתח פיברומיאלגיה.

ממצאים מבוססים יותר מצביעים בשנים האחרונות על קשר בין פיברומיאלגיה לבין חשיפה לטראומה פיזית או נפשית והתפתחות תסמונת פוסט טראומטית, לצד נטייה גנטית להתפרצות התסמונת. כך, למשל, מחקרים מעלים כי ילדים שעברו התעללות בילדותם נוטים יותר לפתח פיברומיאלגיה כשהם גדלים. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת בוסטון שפורסם באוגוסט 2018 בכתב העת Journal of General Internal Medicine העלה כי בקרב 22 יוצאות צבא ארה"ב שאובחנו עם פיברומיאלגיה, 91% דיווחו כי חוו 'טראומה מינית' בצבא, ומרביתן (68.2%) העידו כי חוו הטרדה מינית.

בישראל, חוקרים מהמרכז הרפואי סורוקה דיווחו בסתיו 2009 בכתב העת Clinical and Experimental Rheumatology כי במעקב שבוצע בקרב נפגעי תאונת הרכבת ברבדים ב-21 ביוני 2005, בה נהרגו שבעה ונפצעו 198 נוסעים לאחר שרכבת לבאר שבע נתקלה במשאית עפר סמוך לקיבוץ רבדים בשפלה, נמצא כי 15% מניצולי התאונה פיתחו תסמיני פיברומיאלגיה. המתמודדים עם פיברומיאלגיה סבלו יותר מניצולים אחרים משלושת התסמינים העיקריים שמאפיינים הפרעה פוסט טראומטית: זיכרונות מהאירוע, הימנעות ממצבים שקשורים לאירוע (הימנעות מנסיעה ברכבת) ועוררות יתר.

מחקר ישראלי נוסף שפורסם בחורף 2010 באותו כתב העת מצא כי לתושבי העיר שדרות שבעוטף עזה, שחשופים למטחי טילים ולחיים תחת לחץ המצויים בסיכון גבוה לפוסט טראומה יש סיכוי גבוה ב-37% לפתח תסמינים של כאב מפושט המזוהים עם פיברומיאלגיה, בהשוואה לתושבי אופקים. 

Clinical and Experimental Rheumatology, PMID:30652679 [PubMed]