היכולת לנחש מה במוחו של הזולת אודות מחשבותיו ותפיסותיו כלפיך, הינם מרכיב חשוב באינטראקציה הבינאישית.

כדי לעשות עסקים, לשחק, לשמור על חברות ואף כדי לשחק פוקר צריך שתהיה את היכולת הזו. אלא שיכולת זו יכולה להתקלקל בקלות במצבים פסיכיאטרים כמו אוטיזם או הפרעת אישיות גבולית.

ריד מונטאג נוירולוג בבי"ס לרפואה של ביילור, בחן מיומנות זו ע"י משחקים ותמונות, על מנת לבנות מבחן פסיכולוגי המאתר את הבעיה בתחום זה.

פיתוח זה הינו הזדמנות מצויינת להבנת המכניזם של הבעיה, לפי דברי פיטר פונגי פסיכיאטר מאוניברסיטת לונדון ששיתף פעולה בעבר עם מונטאג ומחקריו. מאחר ופסיכיאטריה היא המקצוע היחיד ברפואה שבו הסימפטומים הם האבחנה.

במחקר שפירסם מונטאג וחבריו, נמצא כי אנשים נוקטים אחת משלוש אסטרטגיות כשמשחקים משחק פשוט עם כספים, ואותם מרכזים מוחיים הפועלים אז פועלים כשאנשים מבלפים.

מה שמעניין שאנשים בריאים ונורמליים בוחרים באסטרטגיה שונה בהתאם למצבו הנפשי של זה שמולם. כך שניתן מתוך המשחק הזה או דומה לו לדעת האם האדם מסוגל לקרוא את מצב רוחו של היריב ולשנות את האסטרטגיה שלו בהתאם.

ההנחה היא שלמי שאין הפרעה בתחום הזה יוכל לבצע את משימת ההסתגלות הזו.

אחת הבעיות הקשות ביותר בקרב אנשים עם בעיה פסיכיאטרית, אלו היכולות החברתיות. לדעת לקרוא את רצון האחר ולשתף איתו פעולה. ולפי מונטאג יש לנו ידע מועט מאד על הדרך בה המוח מבצע עבודה זו וכמובן שאיננו מבינים למה זה מתקלקל.

מונטאג וחבריו העוסקים בתחום נוירו-כלכלה, שזה תחום צעיר וחדש במסגרת הנוירולוגיה ומתייחס לדרך בה אנו מקבלים החלטות, מעריכים כיצד אנשים מחליטים באמצעות משחקים אינטראקטיביים.

בעוד שמחקרים אחרים בדקו כיצד סיכונים ותגמולים משפיעים על קבלת החלטות, לאחרונה נבדק כיצד אנשים שונים עושים בחירות שונות ובוחרים גישות שונות לפיתרון בעיות. אומר סקוט האטל נוירולוג מאוניברסיטת דיוק שאינו קשור למחקר הזה.

הבנה טובה יותר של הבדלים אלו ניתנים ליישום בדרכים מגוונות. למשל, איך לפרסם מוצר ולתת אינפורמציות שונות על המוצר כי לא כולם מפרשים את המידע באותה הדרך. וכן, הבנה של הדרכים השונות הללו יכולה לעשות הבדלה ואבחנה בין בריאים וחולים.

במאמר ה- PNAS, מתאר מונטאג כיצד נתן לאנשים שונים משחק פשוט של מיקוח. נאמר למשתתף מחירו של מוצר כלשהו. הוא נוקב את מחירו כמוכר. הקונה נוקב במחיר. אם הצעת המוכר נמוכה מזו של הקונה מתבצעת המכירה. וכך נעשה עם מספר מוצרים כאשר אין לנבדק המוכר כל פידבק אם הצליח למכור או לא. מצד אחד הוא רוצה למכור במחיר גבוה כמה שיותר מצד שני לא רוצה לאבד את הלקוח.

מונטאג חילקם לשלוש קבוצות בהתאם לאסטרטגיות שלהם. קבוצה אחת של ה"צוברים". אלה נקבו במחיר פרופורציונלי לערך שנאמר להם על האובייקט ואמרו ללקוח שסומכים עליו. קבוצת השמרנים נתנה מחירים גבוהים כדי להגיע לעמק השווה עם הלקוח וקבוצת האסטרטגים שניסו להונות את הלקוח ע"י מחירים גבוהים.
חברי הקבוצה השלישית עסקו בהרבה פעילות נפשית בנסותם לפענח את הבעות פני הלקוח ומה שעובר לו בראשו. גישתם לכאורה דומה לקבוצת הצוברים אבל במציאות הם הציעו מחירים גבוהים יותר וגרמו לכך שהמכירה תתבטל. השערתם הייתה שבדרך זו אמינותם תגבר בסיבוב הבא ואז הציעו לעיתים מחיר נמוך מערך המוצר.

רמיה היא מקרה פרטי של תיאורית האחר (theory of mind) הידע על מה חושב האחר. שחלק ממה שאדם חושב על עצמו זה מה חושב עליו האחר.

לא היו הבדלים במנת המשכל בין הקבוצות, אבל כשמנת המשכל נמוכה מהממוצע אין את היכולת הזו.
 

Proc Natl Acad Sci U S A. 2010 Nov 1. Epub ahead of print

http://www.technologyreview.com/biomedicine/26665/?nlid=3714

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ