הדיכאון נפוץ בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, אך עד להיום לא זוהו המסלולים המוחיים שקשורים לשינוי במצב הרוח. המחקר הנוכחי הציב לו למטרה לזהות את האזורים המוחיים המעורבים בשינוי מצב-הרוח, באמצעות הדמיית (DTI (diffusion tensor imaging). היתרון של ה- DTI, נובע מיכולתו לזהות אבנורמאליות (חריגה) באזורים שנראים נורמאלים באמצעי הדמיה אחרים, כמו ה- MRI

62 נבדקים השתתפו במחקר ועברו בדיקת MRI, DTI והערכת רמת הדיכאון באמצעות שאלון BDI-2  .שלושים הנבדקים שנמצאו סובלים מדיכאון הושוו לקבוצת האנשים עם טרשת נפוצה שלא היו בדיכאון. נמצאו מספר אזורים שהבחינו בין הקבוצות, שבעיקר מוקמו באונה הפרונטאלית (קדמית) ובאונה הטמפורלית (קודקודית) הקדמית. ההבדלים נבעו מכמות ואופי הנגעים, מנפחי החומר הלבן והחומר האפור, ושינויים דיפוזיים (אופן ארגון סיבי המוח) באזורים אלו.

החוקרים הראו כי הדמיית ה- MRI וזיהוי האזורים הרלוונטיים הפגועים יכולים להסביר 23.7% משונות הדיכאון וכאשר מתחשבים ומוסיפים גם את ממצאי ה- DTI ניתן להגיע ל- 42.5% שונות מוסברת של הדיכאון בטרשת נפוצה. בסיכומו של דבר כחוקרים הצליחו להסביר 51% מהדיכאון שהתחשבו גם ברמת ה- EDSS ושימוש בטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני. ממצאים אלו מצביעים על תפקיד השינויים או הפגיעות במוח על מצב-הרוח.

מסקנת החוקרים כי קיימים שינויים דיפוזיים גם באזורים בהם החומר הלבן (המיאלין) נראה נורמאלי ותקין בסריקת ה- MRI, בקרב אנשים מדוכאים עם טרשת נפוצה. מחקר זה מדגיש את חשיבות מדידת השינויים במבני וסיבי המוח בעת דיכאון.

מתוך ה- Multiple Sclerosis

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.