ניתוח לחולים במחלת קרוהן:

65-75% מחולים במחלת קרוהן יזדקקו לניתוח בשלב כלשהו במהלך חייהם. הצורך בניתוח עולה כאשר לא ניתן יותר לשלוט בתסמינים באמצעות טיפול תרופתי. בנוסף, ניתוח עשוי להתבצע כדי לתקן פיסטולה או פיסורה.
התוויה נוספת לניתוח הינה נוכחות חסימת מעיים או סיבוך אחר, כגון מורסה במעיים.

במרבית המקרים, בניתוח מסירים את קטע המעי החולה והמורסות שקשורות אליו; פעולה זו נקראת כריתה. לאחר מכן, שני הקצוות של המעי הבריא מחוברים יחדיו בפעולה הנקראת השקה. בעוד שכריתה והשקה עשויים להוביל לשנים רבות ללא תסמיני מחלה, ניתוח זה אינו נחשב לניתוח מרפא, כיוון שהמחלה חוזרת לעיתים קרובות באזור ההשקה או סמוך אליו.

במהלך ניתוח של מחלת קרוהן במעי הגס, ייתכן ויהיה צורך ביצירת אילאוסטומיה (פיום מעי דק) לאחר שהמנתח מסיר את המעי הגס, הוא מקרב את המעי הדק לעור, כך שההפרשות יכולות להתנקז לתוך שקית המוצמדת לבטן. יש צורך בביצוע פעולה זו במידה והרקטום חולה ולא ניתן להשתמש בו לצורך ביצוע ההשקה.

המטרה הכללית של הניתוח במחלת קרוהן היא לשמר את המעיים ולהחזיר את המטופל לאיכות החיים הטובה ביותר האפשרית.

 

ניתוח לחולים במחלת קוליטיס כיבית:

ברבע עד שליש מחולי קוליטיס כיבית, הטיפול הרפואי אינו מוצלח, וסיבוכים מתפתחים. בנסיבות אלו, יש לשקול ניתוח. ניתוח זה כולל הסרה של המעי הגס (קולקטומיה).

בניגוד למחלת קרוהן, העלולה להופיע מחדש לאחר הניתוח, הסרת המעי הגס גורמת ל"ריפוי" של קוליטיס כיבית.
כתלות במספר גורמים, כולל היקף המחלה, גילו ומצבו הכללי של החולה, ניתן להמליץ על אחת משתי פעולות ניתוחיות. הראשונה כוללת הסרה של כל המעי הגס והרקטום, ויצירת אילאוסטומיה או סטומה חיצונית (פתח בבטן דרכו מתרוקנת הפסולת לתוך שקית המודבקת לעור). כיום, אנשים רבים יכולים לעבור ניתוח בטכניקה חדשה, שפותחה כדי לאפשר לחולים אופציה ניתוחית נוספת. גם פעולה זו כוללת כריתה של המעי הגס, אולם בניתוח זה נמנעים מיצירת אילאוסטומיה. באמצעות יצירת כיס פנימי מהמעי הדק והצמדתו לשריר הסוגר של פי הטבעת, פאוץ'. (POUCH ) ובכך המנתח יכול לשמור על שלמות המעי ולבטל את הצורך של החולה בנשיאת מתקן מיוחד לסטומה חיצונית.