בקע (פריצת) דיסק הינו לעיתים קרובות אירוע חד המתבטא בכאב גב או צוואר ובסמוך אליו הופעת כאב שורשי המפציע לאורך הדרמטום המעורב.

 

תסמונת הכאב השורשי משני לפריצת דיסק תוקפת על פי רוב אנשים בגילאי הביניים (גילאי 45-65). שכיחותה באוכלוסיה הכללית מוערכת ב-1-5 אחוז ולכן היא מהווה בעיה בעלת משמעויות רפואיות וכלכליות נרחבות.

האזור המותני נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, 97 אחוז מפריצות הדיסק הן בגבהים L4-5 ו-L5 - S1). האזור הצווארי שני בשכיחותו להיפגע. החוליות הגביות נפגעות בשכיחות נמוכה הרבה יותר משום שהן מוגנות על ידי הצלעות.

 

לדיסק הבין-חולייתי שני מרכיבים עיקריים: ליבת הדיסק (נוקליאוס פולפוזוס), המהווה למעשה את "בולם הזעזועים" בין חוליות עמוד השדרה וטבעת חיצונית (אנולוס פיברוזיס), הכולאת בתוכה את הנוקליאוס. הדיסק הבין-חולייתי המותני נתון תחת לחץ רב (הוא נושא כ- 90 אחוז ממשקל הגוף) והוא חשוף לתנועות לחבלות ולזעזועים ולפיכך, עובר עם הזמן מתרחשת שחיקת הדיסק המאובחנת בהדמיה.
 

סיווג דרגות החומרה מהקל אל הכבד –
הנמכת גובה הדיסק.
בלט הדיסק אל מעבר לגבולות החוליות הסמוכות.
בקע (פריצת) דיסק- המבטא קרע של האנולוס פיברוזיס ופריצת חומר הנוקליאוס אל מחוץ לגבולות
האנוליס.
סקוסטרצית הדיסק - ניתוק חלק מחומר הדיסק מעיקר גוף הדיסק ונדידתו לעיתים בתוך תעלת השדרה.

פריצת הדיסק, באם היא מתרחשת בסמיכות לשורש עצב, עלולה לגרום ללחץ ישיר על השורש ולכאב.
בנוסף קיימות עדויות על פיהן מתרחשת תגובה דלקתית סביב השורש המעורב.
הטיפול המומלץ הוא הזרקה אפידוראלית. המטרה לחשוף את האזור הנגוע לריכוז גבוה של סטרואידים
ולהקטין את הלחץ והדלקת להם נתון שורש העצב, ובכך להפחית הסבל והכאב.