מהלך קל של טרשת נפוצה מוגדר על-פי רמת הנכות הנוירולוגית לאורך זמן. אך חוקרים ישראלים מבהירים כי ישנם מדדים נוספים שיש להתחשב בהם בכדי להעריך את התקדמות המחלה והטיפול המתאים בה.

טרשת נפוצה שפירה (benign multiple sclerosis), שכיחה בקרב 10%-20% מכל האנשים עם טרשת נפוצה. האבחנה של טרשת נפוצה שפירה מתבצעת באופן רטרוספקטיבי, כלומר בדיעבד: רק לאחר למעלה מ- 15 שנים של מצב נוירולוגי קל, כפי שנמדד באמצעות מדד ה- EDSS, ניתנת האבחנה.

בסקירה שבוצעה על-ידי הסטודנט גלעד וינדר מאוניברסיטת תל-אביב בהנחייתה של פרופ' ענת אחירון מהמרכז לטרשת נפוצה בתל השומר ומנהלת תחום טרשת נפוצה בכמוני, אשר פורסמה בכתב העת המדעי הישראלי הרפואה, הוצגו הקשיים בהגדרת טרשת נפוצה שפירה.

הגדרת הזמן 

הבעייתיות הראשונה היא במושג הזמן. האם זמן ארוך הוא 10 שנות מחלה ללא פגיעה חמורה או 15 שנה? בספרות המחקרית ישנן הגדרות שונות.

בנוסף, לעיתים ניתן לאבחן לאחר תקופות זמן ארוכות כי המהלך משתנה ולאחר שנים ארוכות של יציבות ישנם מקרים בהם מאובחנת החמרה משמעותית בתפקוד הנוירולוגי.

פגיעה נוירולוגית

הבעייתיות השנייה היא השימוש במדד ה- EDSS לבחינת רמת הפגיעה הנוירולוגית. לרוב טרשת נפוצה שפירה מוגדרת כשנות מחלה ארוכות (10-15) כאשר רמת ה- EDSS נמוכה מ-3 - כלומר כאשר המטופל מסוגל ללכת למרחק של לפחות 500 מטר ללא אמצעי עזר.

אבל, השימוש במדד ה- EDSS מתמקד בתפקוד הפיסי ויכול להסתיר התקדמות של המחלה כפי שבאה לידי ביטוי בירידה ביכולות הקוגניטיביות או מספר הנגעים ופיזורם, כפי שניתן לראות בסריקת תהודה מגנטית (MRI).

מחקרים אשר עקבו לאורך זמן אחר אנשים עם טרשת נפוצה שפירה, הראו כי כעבור 20 שנות מחלה כמחצית מהנבדקים עדיין תאמו להגדרה של טרשת נפוצה שפירה - כלומר מצבם נותר קל ויציב. לעומתם, 21.3% מהחולים שאובחנו עם טרשת נפוצה שפירה בעשור הראשון, הציגו פגיעה נוירולוגית משמעותית כעבור 20 שנה: ציון EDSS הגבוה מ- 6.

כאשר נבחנו מהם המשתנים הפרוגנוסטיים - אלו שיכולים לעזור לנבא מי הקבוצה שתישאר עם המהלך השפיר - נמצא כי נשים שפרוץ המחלה אובחנה אצלן בגיל צעיר ולהן קצב התקפים שנתי הנמוך מ- 0.2 (כלומר, שכיחות הגבוהה מהתקף כל 5 שנים), הן אלו שכנראה תישארנה עם אבחנה של טרשת נפוצה שפירה גם לאחר שנים ארוכות.

התמונה המלאה 

הסקירה מעלה את חשיבות המעקב הנוירולוגי והתייחסות לבדיקות הקוגניטיביות וסריקות ה- MRI כמרכיבים משלימים קריטיים, לבדיקה הנוירולוגית ומדד ה-EDSS.

כותבי המאמר מסכמים כי: "הסתמנות קלינית של כל שלושת המרכיבים שהוזכרו לעיל (EDSS, קוגניציה ו-MRI), שונה מקבוצת חולים המציגה רק חלק מהמרכיבים, והדבר בעל משמעות פרוגנוסטית וטיפולית. כך בחולה עם EDSS נמוך, פגם קוגניטיבי וממצאים בתהודה מגנטית של מחלה מפושטת, סבירותו להישאר חולה בטרשת נפוצה טבה (שפירה) לאחר משך מחלה ארוך, שונה מאשר חולה עם EDSS נמוך, ללא פגם קוגניטיבי וללא ממצאים בתהודה מגנטית".

מתוך: הרפואה מאי 2011