דיכאון (Depression) הוא הפרעה במצב הרוח, אחת ההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות באוכלוסייה, אשר גורמת לתחושה קבועה ומתמשכת של עצבות ואובדן עניין בחיים.

תסמיני דיכאון עלולים להופיע לאורך זמן או לפרקים, ופוגעים בהדרגה ביכולת התפקוד היומיומית בבית, בחיים החברתיים, בעבודה ו/או בלימודים.

ישנם סוגים שונים של דיכאון, כאשר דיכאון קליני מג'ורי (Major Depressive Disorder – ובקיצור MDD) מהווה את הפרעת הדיכאון הקשה ביותר, המשפיעה על תחושות, מחשבות והתנהגויות, ועלולה להוביל להתפתחות סיבוכים רגשיים ופיזיים, להקשות על חיי היומיום ולתחושה מתמשכת של חוסר תוחלת.

לדברי ד"ר עמיר פרומן, מנהל היחידה לטיפול בדיכאון במרכז לבריאות הנפש 'רמת חן' של שירותי בריאות כללית, "דיכאון מוכר כגורם מרכזי המוביל לנכות, ומטיל מעמסה כבדה ביותר על תחלואה כרונית ברמה העולמית". במצבים מסוימים דיכאון עלול להוביל לנטיות אובדניות ולסכן חיים.

חשוב לדעת שדיכאון אינו תחושת 'עצבות קלה' שניתן להיפטר ממנה בנקל. בעוד שאפשר להתגבר לעתים על תסמינים קלים של דיכאון ללא טיפול תרופתי, בדיכאון קליני מג'ורי נדרשת התערבות טיפולית ממושכת, לרוב באמצעות תרופות נוגדות דיכאון, פסיכותרפיה (טיפולים בשיחות) בשיטות שונות או שילוב ביניהם וכן באמצעים טכנולוגיים המבקשים לסייע לאלו שעמידים לטיפול תרופתי. הנקודה האופטימית: בעזרת הטיפולים, חלק ניכר מן הלוקים בדיכאון מצליחים לשפר את תחושותיהם ולשוב לתפקוד תקין.

תסמינים של דיכאון

רוב האנשים הלוקים בדיכאון מג'ורי מתמודדים עם אפיזודות חוזרות של דיכאון לאורך החיים. בתקופות של דיכאון, תסמיני המחלה לרוב באים לידי ביטוי כמעט מדי יום ולמשך רוב שעות היום.

התסמינים הבולטים של דיכאון מג'ורי כוללים:

• תחושת עצבות, ריקנות וחוסר אונים.
• התפרצויות זעם, חוסר סבלנות ותסכול, גם כתוצאה מעניינים פעוטים.
• אובדן עניין/ הנאה ברוב הפעילויות הנורמאליות, לרבות תחביבים, ספורט וסקס.
• תחושה כללית של אומללות וחוסר שמחה שקשה להסבירה.
• הפרעות שינה, לרבות נדודי שינה או לחילופין שינה ממושכת מדי. לפי מאמר בנושא מבריטניה שפורסם בספטמבר 2008 בכתב העת Dialogues in Clinical Neuroscience, כ-75% מהאנשים עם דיכאון מתמודדים עם נדודי שינה, ואילו שינת יתר מאפיינת כ-40% מהצעירים הבוגרים עם דיכאון וכ-10% מהאנשים בגילי 60 ומעלה שמתמודדים עם ההפרעה, בעיקר נשים.
• תשישות, לאות וחוסר אנרגיה, כשגם משימות קטנות גוזלות מאמץ רב.
• חוסר תיאבון ואובדן משקל או לחילופין תשוקה מוגברת למזונות ועלייה במשקל.
• חששות וחרדה.
• תחושת חוסר שקט.
• איטיות במחשבה, בדיבור או בתנועות הגוף.
• תחושות מועצמות של אשמה, האשמה עצמית, התמקדות בכישלונות עבר וחוסר ערך.
• קשיי ריכוז וחשיבה, קשיים ביכולת קבלת החלטות ובזיכרון.
• מחשבות תכופות וחוזרות על מוות ואובדנות, נטייה אובדנית וניסיונות אובדנות.
• הפרעות פיזיות לא מוסברות, לרבות כאבי גב וכאבי ראש.

אצל רוב הסובלים מדיכאון, התסמינים חמורים דיים כדי לגרום לפגיעה בחיי היומיום, לרבות בעבודה, בלימודים, בחיי החברה ובקשרים עם אחרים.

אצל ילדים ובני נוער, תסמינים של דיכאון דומים לאלו של מבוגרים, אולם ילדים קטנים במיוחד יטו יותר להציג תחושות עצבות, חוסר סבלנות, הצמדות למבוגרים, חששות, כאבים, סירוב ללכת לבית הספר ונטייה להרטבות לילה.

בגיל ההתבגרות דיכאון מתבטא בעיקר בעצבות, חוסר סבלנות, תחושת חוסר הערכה עצמית, שליליות, כעס, הישגים נמוכים בלימודים, נטייה להיעדר מהלימודים, תחושה של חוסר הבנה ורגישות יתר, נטייה לצריכת אלכוהול וסמים, אכילת יתר, שינת יתר, חוסר עניין בפעולות שגרתיות, הימנעות מיצירת קשרים חברתיים ונטייה לפגיעה עצמית.

עוד על דיכאון בגיל ההתבגרות 

לעתים דיכאון מתפתח לראשונה בגיל המבוגר, ובמקרים אלה חשוב לדעת שלא מדובר בתהליך טבעי של הזדקנות ובגזירת גורל, אלא במצב רפואי שניתן לטפל בו. במקרים רבים דיכאון בגילים מבוגרים מאוד אינו מאובחן ואינו מטופל כנדרש, ומבוגרים רבים עם דיכאון גם נוטים להימנע מחיפוש עזרה ביוזמתם. תסמינים ייחודיים לדיכאון בגיל המבוגר כוללים:

• קשיי זיכרון
• שינויים באישיות
• כאבים פיזיים
• עייפות, חוסר תיאבון, הפרעות שינה וחוסר עניין בפעילויות שבעבר הסבו הנאה – שאינם על רקע טיפול תרופתי
• רצון להסתגר בבית וחוסר עניין בחברה
• מחשבות אובדניות

במקרה של הופעת תסמיני דיכאון, חשוב לפנות לרופא או לאיש מקצועות בריאות הנפש בהקדם האפשרי, ובמקרים מסוימים – לבקש מאדם קרוב שיבצע עבורכם את הפנייה.

במקרה של חשש לפגיעה עצמית או ניסיון אובדני מצד אנשים עם דיכאון – חשוב להזעיק במהירות את כוחות ההצלה.

עוד על דיכאון בגיל המבוגר

סיבות וגורמי סיכון

לא ברור מה הגורם המדויק לדיכאון וההנחה הרווחת כי דיכאון מתפתח כתוצאה משילוב של גורמים שונים, לרבות:

גורמים ביולוגיים

מחקרים מצאו כי אנשים עם דיכאון חווים שינויים מבניים במוח, אם כי משמעותם עדיין אינה ברורה במלואה. כמו כן, מחקרים מצביעים על שינויים בפעילות מוליכים כימיים במוח אצל אנשים עם דיכאון, שמשפיעים על פעילות מערכת העצבים המרכזית ומייצרים אינטראקציות המשפיעות על יציבות מצב הרוח. אכן, רוב התרופות לדיכאון משפיעות על ויסות ההולכה העצבית במוח באופנים שמובילים אצל רבים להקלה בתסמינים.

לפי מחקרים שנעשו בתחום, דיכאון גם מתלווה לעתים לשינויים הורמונאליים שונים, למשל שינויים ברמות ההורמונים בהיריון ובלידה שעשויים להתבטא בדיכאון לאחר לידה ושינויים הורמונאליים סביב המחזור החודשי שעשויים להתבטא בתסמונת קדם ויסתית המלווה בתסמיני דיכאון.

מחקרים מהשנים האחרונות מצאו כי דיכאון עשוי להיות קשור גם בפעילות דלקתית מוגברת במוח שבאה לידי ביטוי ברמות גבוהות של סמני דלקת בדם.

גורמים גנטיים

מחקרים מצביעים על קשר גנטי לדיכאון, ונמצא כי לאנשים יש נטייה גבוהה יותר לפתח דיכאון אם זוהו קרובי משפחה ביולוגים שסבלו/ סובלים מההפרעה.

כך, במחקר נרחב שבוצע בקרב תאומים, המבוסס על מאגרי מידע משבדיה,  שממצאיו פורסמו בינואר 2006 בכתב העת American Journal of Psychiatry, נמצא כי הגורם הגנטי עשוי להסביר עד 42% מהסיבות לדיכאון בקרב נשים ו-29% בקרב גברים. הנטייה לדיכאון גבוהה יותר גם כשיש קרובי משפחה עם היסטוריה של הפרעה דו-קוטבית ("מאניה-דיפרסיה"), אלכוהוליזם והתאבדות.

בספרות הרפואית תועדו מוטציות גנטיות שונות שנקשרו לדיכאון, אם כי עד כה לא זוהתה מוטציה גנטית ספציפית שקשורה במישרין ובאופן מוחלט להתפתחות ההפרעה.

גורמים סביבתיים

מחקרים רבים מצביעים על גורמים סביבתיים שעשויים להעלות את הסיכון לדיכאון, ובכללם נסיבות חיים שונות, הרגלי חיים וחשיפה לאירועי טראומה.

גורמי הסיכון

מספר גורמי סיכון ספציפיים נקשרו או להתפרצות הראשונית של ההפרעה הדכאונית או להתפרצות אפיזודה דיכאונית בקרב אנשים שכבר אובחנו כסובלים מההפרעה:

גיל: דיכאון פורץ לרוב בגילאי הנעורים או הבגרות הצעירה, אך עלול להתפתח בכל גיל.

מין: לנשים נטייה גבוהה יותר לפתח דיכאון וכן את כלל הפרעות מצב הרוח, בהשוואה לגברים. לפי מטה אנליזה שסיכמה עשרות מחקרים בנושא, שפורסמה באוגוסט 2017 בכתב העת Psychological Bulletin Journal, הסיכון לדיכאון כמעט כפול בקרב נשים בהשוואה לגברים. הסיכון בקרב נערות בגיל 12 גבוה פי 2.37 בהשוואה לנערים, ובהמשך הפערים בין המינים גדלים לסיכון גבוה פי 3.02 בגילאי 17-15 ובהמשך, עם העלייה בגיל, הפערים בין המינים מצטמצמים. יש חוקרים שמעריכים כי בפועל אין נטייה גבוהה יותר אצל נשים לדיכאון, וכי נטייה זו באה לידי ביטוי מאחר שנשים נוטות יותר לפנות לעזרה מקצועית.

אישיות: גורמים אישיותיים שונים נוטים יותר להתפתחות דיכאון, לרבות אנשים עם הערכה עצמית נמוכה, אנשים בעלי אישיות תלותית, אנשים שנוטים לביקורת עצמית ואנשים פסימיים מטבעם.

טראומה: חשיפה לאירועי טראומה, לרבות פגיעה פיזית או מינית, מוות של אדם קרוב, קושי במערכת יחסים או קושי כלכלי – עלולה להוביל להתפתחות דיכאון. במאי 1998 דיווחו חוקרים ישראלים מבית החולים הדסה בכתב העת American Journal of Psychiatry על מחקר שנערך בקרב 211 ניצולי טראומה, ובו נמצא כי מעבר להפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD) – רבים מהם פיתחו גם דיכאון מג'ורי – 19% בחלוף חודש ו-14.2% כעבור ארבעה חודשים.

נטייה מינית: אנשים עם נטייה מינית שנחשבת לחריגה בחברה, לרבות הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים ואחרים, וכן אנשים שמתפתחים עם איברי מין שאינם בבירור של גבר או אישה (אינטרסקס) מזוהים כקבוצת סיכון לדיכאון. לפי מחקרים שנערכו בתחום, שכיחות הדיכאון בקרב אנשים עם נטייה מינית שונה היא גבוהה פי 3 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

הפרעות פסיכיאטריות נוספות: בנוסף ללוקים ב PTSD, גם אלו שמאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות לרבות הפרעות חרדה והפרעות אכילה – נמצאים בסיכון יתר לדיכאון.

מחלות: אנשים עם מחלות כרוניות שונות ומחלות קשות – כמו סרטן – נוטים יותר לפתח דיכאון. כך, למשל, לפי מחקרים שנערכו בתחום, כמחצית מהאנשים עם טרשת נפוצה לוקים בדיכאון במהלך חייהם, מחקרים גם מדווחים על היקפים גבוהים של דיכאון בקרב נפגעים בחוט השדרה וכן בקרב אנשים הלוקים בסוכרת. בקיץ 2021 דיווחו חוקרים ישראלים כי חולים המאובחנים בקדחת ים תיכונית (FMF) נמצאים בסיכון לדיכאון, בעיקר מעשנים ונשים.

תרופות: ישנן תרופות מסוימות שנקשרו לסיכון מוגבר להתפתחות דיכאון, ובכללן תרופות להורדת לחץ דם, כדורי שינה, סטרואידים המשמשים לטיפול בהתלקחויות של מחלות דלקתיות שונות, גלולות נגד הריון ותרופות הורמונאליות נוספות, טריפטנים לטיפול במיגרנות, תרופות מסוימות נוגדות פרכוסים, תרופות פסיכיאטריות מסוימות, תרופות כנגד אקנה ותרופות לגמילה מעישון. בנובמבר 2015 דיווחו חוקרים ישראלים על עלייה בנטייה לדיכאון בקרב מטופלים בתרופות אנטיביוטיקה מסוגים שונים.

הרגלי חיים: אי הקפדה על אורח חיים בריא נקשרה במחקרים לדיכאון, כשנמצא קשר בין תזונה לקויה והתפתחות חוסרים תזונתיים לבין התפתחות דיכאון. כך, מחקר אמריקאי שבוצע בקרב מתבגרים, וממצאיו פורסמו באוגוסט 2019 בכתב העת Physiological Reports זיהה קשר בין תזונה עתירת מלח (נתרן) ודלה באשלגן לבין תסמיני דיכאון בגילאי ההתבגרות המוקדמת.

חומרים אסורים: נטייה לצרוך סמים ולשתות אלכוהול מלווה בסיכון מוגבר לדיכאון.

סיבוכים אפשריים

אין להקל ראש בדיכאון, ומדובר בהפרעה נפשית אשר ללא טיפול עלולה להחמיר בהדרגה עד כדי פגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי והחברתי ואף להוביל למצבים מסכני חיים.

בין הסיבוכים שנקשרים לדיכאון מתמשך נכללים:

• עודף משקל והשמנה – שעלולה להוביל לתחלואה כרונית, לרבות התסמונת המטבולית, מחלות לב וכלי דם וסוכרת. קשר זה הודגם במחקרים רבים, למשל במחקר מעקב מבריטניה שממצאיו פורסמו בספטמבר 2018 בכתב העת BMC Psychiatry שהעלה כי לאנשים עם שניים או יותר תסמיני דיכאון היה סיכוי גבוה ב-31% להשמנה וסיכוי גבוה ב-26% להשמנה ביטנית. בישראל, נתוני קופות החולים המדווחים במסגרת פרויקט מדדי איכות ברפואת הקהילה, מצביעים על שיעורים גבוהים של 40.8% מנפגעי הנפש הבוגרים בגילי 64-20 שמתמודדים עם השמנת יתר.
• כאבים כרוניים. אף קשר זה הודגם במחקרים רבים, למשל מחקר מקנדה שפורסם בינואר 2004 בכתב העת Pain וזיהה כי שכיחות הדיכאון בקרב אנשים עם כאבי גב (19.8%) גבוהה פי 3 בהשוואה לשכיחות התופעה בקרב מי שאינם סובלים מכאבים (5.9%). ההנחה הרווחת כי ישנם תהליכים כימיים המשותפים לדיכאון ולכאבים, לרבות פעילות של מוליכים עצביים משותפים כגון סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין.
• צריכת אלכוהול וסמים.
• הפרעות פסיכיאטריות נוספות, לרבות הפרעת חרדה מוכללת והפרעת פאניקה.
• קשיים תפקודיים במשפחה, בחברה, בלימודים ובעבודה.
• בידוד חברתי. מחקר שפורסם במארס 2021 בכתב העת BMJ Open הדגים כי דיכאון ובידוד חברתי קשורים האחד לשני בקשר חוצה תרבויות, שנצפה בשני מחקרי מעקב מקבילים שבוצעו בבריטניה וביפן.
• נטייה לפגיעה עצמית.
• נטייה אובדנית, מחשבות אובדניות, התנהגות אובדנית ומוות מאובדנות.
• תמותה מוקדמת כתוצאה של מצבים רפואיים.

מניעת דיכאון

למרבה הצער, נכון להיום אין שיטה בטוחה ומוכחת למניעת דיכאון. עם זאת, קיימות מספר אסטרטגיות חשיבתיות/ התנהגותיות שעשויות להקל על מצב הרוח ולמנוע כניסה לדיכאון או הידרדרות של הדיכאון. בין הטיפים המומלצים בהקשר זה:

• לשלוט בלחצים.
• לאמץ אורח חיים בריא.
• לטפח הערכה עצמית גבוהה יותר.
• לפנות למשפחה וחברים – בעיקר במצבי משבר.
• לפנות לטיפול מיד עם הופעת הסימנים הראשונים שמתריעים על משבר דיכאוני.
• לבחון את האפשרות לקבלת טיפול תרופתי ממושך למניעת חזרה או הרעה בתסמינים, לעתים בשילוב עם פסיכותרפיה – לפי הצורך.

כך תחזקו את החוסן הנפשי

שכיחות של דיכאון

דיכאון היא הפרעה נפשית רווחת ביותר עוד משחר ההיסטוריה. כיום, לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO), מעל ל-264 מיליון איש ברחבי העולם בכל הגילאים סובלים מדיכאון. במצב החמור, דיכאון עלול להוביל להתאבדויות, ומדובר בגורם התמותה השני בחשיבותו בקרב צעירים בגילי 29-15. בשנים האחרונות מדווחים בארגון כי שכיחות הדיכאון עולה, וכי מדובר בגורם מוביל לנכות במדינות העולם.

היקפי הסובלים מדיכאון עשויים להשתנות בין תרבויות שונות. כך, חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קולומביה דיווחו ביולי 1996 בכתב העת JAMA כי בהשוואה בין בוגרים תושבי עשר מדינות, שכיחות הדיכאון לאורך החיים נעה בין 1.5% מהאוכלוסייה בטאיוואן ל-19% בלבנון, ושכיחות הדיכאון בשנה נעה בין 0.8% בטאיוואן לבין 5.8% בניו זילנד, כשהיה גם הבדל בין המדינות בגיל הממוצע להתפרצות ראשונה של דיכאון, בין 24.8 ל-34.8 שנים.

בישראל, בסקר הבריאות הלאומי של משרד הבריאות לשנים 2015-2013 (סקר INHIS-3) שכלל 18,334 נבדקים בוגרים, דיווחו 8.7% על דיכאון או חרדה ו-5.2% על נטילת תרופות לדיכאון וחרדה. שיעור המדווחים על דיכאון היה גבוה יותר בקרב יהודים (9.4%) בהשוואה לערבים (5.3%).

מחקר ממכון גרטנר שאמד את שכיחות הדיכאון במרפאות קהילתיות ראשוניות בישראל, וממצאיו דווחו באוגוסט 2007 בביטאון ההסתדרות הרפואית IMAJ, העלה כי באוכלוסייה הבוגרת נוטים 1.6% עד 5.9% לדיכאון מג'ורי, 1.1% עד 5.4% לדיכאון מינורי ו-14.3% עד 24% לתסמינים של דיכאון לסוגיהם.

לאחרונה, על רקע התפרצות מגפת הקורונה המלווה במדיניות של סגרים וריחוק חברתי, מדווח על עלייה בשכיחות הדיכאון במדינות המערב. לפי נתוני דו"ח ארגון המדינות המפותחות לשנת 2020, מדווח על עלייה בשכיחות תסמיני מצוקה נפשית באוכלוסייה ביחס לשנת 2019 במדינות רבות, ובכללן צרפת (עלייה מ-14% ל-27%) ובריטניה (עלייה מ-21% ל-33%). אף בישראל, מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי וממצאיו פורסמו בדצמבר 2020 מצא כי על רקע מגפת הקורונה, שיעור הסובלים מדיכאון בדרגת חומרה קשה עלה מההיקף שנאמד לפני המגפה (9%) לזה שנאמד בסגר הראשון (14%), בתקופה בין הסגרים (18%) ובסגר השני (20%). מחקר נוסף שבוצע באוכלוסייה המבוגרת בקרב 256 איש בגילאי 95-60 שנים, שממצאיו פורסמו בחורף 2021 בכתב העת Journal of Primary Care & Community Health נמצא כי 37.5% סובלים מדיכאון.

אבחון של דיכאון

תהליך האבחון של דיכאון נסמך על מספר רכיבים:

• בדיקה פסיכיאטרית על ידי פסיכיאטר.
• הערכה פסיכולוגית, לרבות באמצעות שאלונים שונים שמאפשרים לאבחן דיכאון.
• בדיקה גופנית.
• בדיקות מעבדה משלימות שעשויות להצביע על חסרים תזונתיים שונים או הפרעות הורמונאליות שייתכן וקשורים להתפתחות דיכאון.

דיכאון מג'ורי מופיע בספר האבחנות הרשמי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי ה- DSM5  שעודכן בשנת 2013, ומאובחן על פי הקריטריונים כשמופיעים לפחות חמישה מתוך התסמינים האופייניים הבאים ברמה היומיומית ולמשך שבועיים רצופים, ובכלל זה לפחות אחד משני התסמינים הראשונים: מצב רוח מדוכא לאורך רוב שעות היום ובמרבית הימים; חוסר עניין או הנאה בכל/ רוב הפעילויות בחיי היומיום; שינוי משמעותי במשקל/ בתיאבון כמעט בכל הימים שאינו על רקע דיאטה להורדה במשקל; האטה במחשבות וירידה בפעילות הגופנית; עייפות וחוסר אנרגיה כמעט מדי יום; תחושת חוסר ערך או אשמה רבה; חוסר יכולת לחשוב או להתרכז כמעט בכל יום; ומחשבות אובדניות חוזרות ו/או התנהגות אובדנית. במסגרת אבחון דיכאון מז'ורי – על תסמינים אלה להוביל לפגיעה בתפקוד המטופל לפחות בהיבט אחד – חברתית, תעסוקתית, משפחתית ו/או בהיבטים אחרים.

לצד דיכאון מג'ורי ישנם סוגים ספציפיים של דיכאון בהתאם למאפיינים שונים, ובכללם:

דיכאון עם מצוקה חרדתית: דיכאון המלווה בחוסר מנוחה או דאגה מאובדן שליטה או אירועים עתידיים אפשריים.

דיכאון עם מאפיינים מעורבים: דיכאון המלווה במאניה ומתבטא בהערכה עצמית מופרזת, דיבור יתר ופעילות יתר.

דיכאון עם מאפיינים מלנכוליים: דיכאון המלווה בחוסר תגובה לדברים שהיו מסבים בעבר הנאה, שינויים בתיאבון, תחושות אשם, עייפות ומצב רוח ירוד במיוחד בשעות הבוקר.

דיכאון עם מאפיינים א-טיפיים: דיכאון שנוטה להשתפר באופן זמני על רקע אירועים שמחים, ומתבטא בתיאבון מוגבר, עייפות מגברת, רגישות לדחייה וכבדות בגפיים.

דיכאון עם מאפיינים פסיכוטיים: דיכאון המלווה במחשבות שווא והזיות

דיכאון קטטוני: דיכאון המלווה בחוסר פעילות מוחלטת או להיפך - בתנועות בלתי רצוניות.

דיכאון בלידה ולאחר לידה. עוד על דיכאון לאחר לידה

דפוס עונתי: דיכאון שקשור בשינויי עונות השנה ומחמיר לרוב כתוצאה מירידה בחשיפה לשמש. טיפים להתמודדות עם דיכאון חורף

הטיפולים בדיכאון

תרופות ופסיכותרפיה (טיפולים בשיחות) מועילים לרוב האנשים עם דיכאון ומסייעים לשיפור מצב הרוח והתפקוד היומיומי.

במידה וטיפולים אלה אינם עוזרים, בשנים האחרונות מוצעות טכנולוגיות שונות המציעות עזרה במצבים של דיכאון עמיד לטיפול תרופתי.

תרופות לדיכאון 

בדיכאון מג'ורי הטיפול הראשוני הוא תרופתי, ובהמשך במקרים הנדרשים מופנה המטופל גם לטיפולים בפסיכותרפיה, כאשר מחקרים מראים כי שילוב של השניים – תרופות ופסיכותרפיה – הוא בעל תועלת גבוהה יותר מזו של כל אחד מסוגי הטיפולים בנפרד.

קיימות משפחות רבות מקבוצת התרופות נוגדות הדיכאון אשר משפיעות על תהליכים ביולוגיים באופנים שונים, ומשפיעות על מסלולים שונים של הולכה עצבית במוח.

בשימוש הרווח ביותר מצויות תרופות לדיכאון מקבוצת ה-SSRI המעכבות ספיגה מחדש של המוליך העצבי סרוטונין ובכך מעלות את רמתו במוח, ובכללן התרופות פרוזק, ציפרלקס, רסיטל, לוסטרל, סרוקסט ואחרות.

תרופות נוספות נכללות בקבוצת SNRI המשפיעות על עיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין; תרופות מקבוצת NRI המעכבות ספיגה מחדש של נוראפינפרין לבדו; נוגדי דיכאון טריציקליים המורכבים משלוש טבעות של אטומים, לרבות אמיטריפטילין ונורטריפטילין; נוגדי דיכאון טטרציקליים המורכבים מארבע טבעות של אטומים, לרבות מירטאזאפין ומפרוטילין; מעכבי MAO החוסמים את פעילות האנזים מונואמין אוקסידאז ותרופות נוספות במנגנונים דומים (ברינטליקס, וולבוטרין ועוד). בשנים האחרונות מאושרות לשימוש גם תרופות נוגדות דיכאון בעלות מנגנונים חדשניים כגון 'ספראבטו' (אסקטמין) המכילה נגזרת של תרופת ההרדמה קטמין, אשר מיועדת לאנשים הסובלים מדיכאון עמיד לטיפולים התרופתיים האחרים.

הטיפול התרופתי לדיכאון משפיע לרוב רק בחלוף כשלושה שבועות בממוצע (למעט התרופה ספרבאטו – אסקטמין המשפיעה במהירות רבה), ולכן דורש היענות והתמדה בטיפול כדי להשיג שיפור. לדברי ד"ר פרומן, "רוב התרופות משפיעות באיטיות ולא מיד, וחשוב להיות מוכן לכך. הטיפול בדיכאון הוא מעין מסע טיפולי מתמשך של המטפל והמטופל שכרוך בשינויי מינון ולעתים בהחלפת התרופה בשל תופעות לוואי. יש דעה בציבור שתרופות לדיכאון עלולות לפגוע באישיות לנצח או לגרום לתופעות לוואי שלא חלפו מעולם, וזה כלל לא המצב. תופעות הלוואי של התרופות חולפות במהלך הטיפול, ואם הן לא חולפות, אז יש כיום מגוון רחב של תרופות, ויש להחליף ולנסות תרופה אחרת".

נוגדי דיכאון אינם ממכרים, אך הפסקת הטיפול התרופתי באופן פתאומי וללא פיקוח עלולה להוביל לתסמונת של הפסקת הטיפול ולהחמרה במצב הדכאוני ולכן, במקרה של צורך בהפסקת הטיפול, חשוב לעשות זאת תחת הדרכה ומעקב פסיכיאטרי.

חלק מהתרופות לדיכאון גורמות להשמנה מתונה אך ניתן להתגבר על כך באמצעות ביצוע פעילות גופנית ומעקב דיאטני. בשנים האחרונות נקשרו תרופות נוגדות דיכאון מסוימות, בייחוד בגילאים צעירים, לנטייה אובדנית גבוהה יותר, בעיקר בשבועות הראשונים לנטילתן או לשינוי במינונן, ולכן ברוב עלוני התרופות נגד דיכאון מצוין כי הן עלולות להעלות את הסיכון לאובדנות. מדובר בתופעת לוואי נדירה. יש לזכור כי לאורך זמן – תרופות אלה מסייעות להפחית נטייה אובדנית.

עוד על נוגדי דיכאון

פסיכותרפיה

טיפולי פסיכותרפיה ("טיפולים פסיכולוגיים") הם טיפולים בשיחות עם איש מקצוע בתחומי בריאות הנפש, לרבות פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני.

לדברי ד"ר פרומן, "לפי מחקרים, הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעתים להיות יעיל באותה מידה כמו הטיפול התרופתי לדיכאון, אך הוא עשוי לקחת יותר זמן ולעלות יותר כסף. כמו כן הוא דורש שיתוף פעולה יותר משמעותי מהמטופל, כאשר מראש אנשים עם דיכאון נוטים פחות לשתף פעולה עקב חוסר באנרגיה וביוזמה. לכן חלק מהמטופלים עם דיכאון פחות מתאימים לטיפולים מסוג זה בתחילת הדרך אולם לאחר סיוע באמצעות תרופות נוגדות דיכאון הם מצליחים לאזור יותר כוחות כדי להתחיל ולהיעזר בטיפול הפסיכולוגי ".

קיימות גישות שונות של פסיכותרפיה שהוכחו כיעילות לדיכאון מסוגים שונים. בדיכאון מג'ורי הוכחה בעיקר יעילותו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – טיפול שהוא לרוב קצר מועד וממוקד מטרה ומיועד לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות המאפיינים דיכאון; זיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים שמחריפים את הדיכאון והחלפתם בגישה אחרת; יצירת אינטראקציה חיובית עם אחרים; פיתוח שיטות להתמודדות ופתרון בעיות; זיהוי גורמים שמחמירים את הדיכאון וביצוע שינויים התנהגותיים להתמודדות עמם; קבלת תחושת שביעות רצון ושליטה בחיים; לימוד הצבת מטרות ריאליסטיות בחיים וטיפוח התנהגויות בריאות שמסייעות להתמודד ולהכיל תחושות מצוקה. "לרוב הטיפול מוגבל למספר חודשים, ובמקרים קשים עשוי להיות ארוך יותר", מסביר ד"ר פרומן. סקירת מחקרים בנושא שפורסמה בספטמבר 2010 בכתב העת Psychiatric Clinics of North America מציגה עדויות כי יעילותו של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לרוב נותרת לאחר סוף הטיפול ואף עשויה במצבים מסוימים למנוע הישנות של דיכאון.

קיימות שיטות נוספות בפסיכותרפיה שהוכחו אף הן כיעילות להתמודדות עם דיכאון מסוגים שונים, כמו טיפול פסיכודינאמי ואף גישות כמו טיפול פסיכואנליטי. לדברי ד"ר פרומן, "ככל שיש יותר גורמים אישיותיים בבסיס הדיכאון, יש יותר מקום לשקול פסיכותרפיה פסיכודינאמית, אולם טיפולים אלה עשויים להיות ממושכים במיוחד בהשוואה לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, לרוב לפחות שנה ולעיתים אף מספר שנים". טיפולים פסיכודינאמיים נדרשים לעתים כדי למנוע חזרה של דיכאון לאחר החלמה.

בגישה הטיפולית לכלל סוגי הדיכאון, מטה אנליזה של חוקרים מהולנד שפורסמה בדצמבר 2008 בכתב העת Journal of Consulting and Clinical Psychology לא מזהים יתרון טיפולי לאחת השיטות בפסיכותרפיה בהשוואה לאחרות.

טיפולים לדיכאון העמיד לטיפול תרופתי

ברבות השנים פותחו טיפולים שונים המסייעים לאנשים העמידים לטיפול התרופתי לדיכאון, כלומר אלו שהתרופות נוגדות הדיכאון לא מסייעות להם או שאינם מתאימים לטיפול תרופתי עקב ריבוי תופעות לוואי או מסיבות אחרות.

הטיפולים לדיכאון עמיד נחלקים לטיפולים תרופתיים וטיפולים באמצעות מכשור רפואי. הטיפול התרופתי היחיד המיועד לדיכאון עמיד הוא הטיפול בתרסיס לאף ספראבטו (אסקטמין).

הטיפולים באמצעות מכשור רפואי המיועדים לטיפול בדיכאון עמיד מבוססים בעיקר על גירוי מוחי בשיטות שונות:

טיפול בנזעי חשמל - ECT (קיצור של ElectroConvulsive Therapy) הם טיפולים שמטרתם להשפיע על תפקוד המוליכים העצביים במוח ולהקל בתחושות הדיכאון. טיפולים אלה ניתנו מסורתית לדיכאון קשה במוסדות פסיכיאטריים, ולאור הסטיגמה שנקשרה להם – כיום ניתנים רק במצבים של עמידות לטיפול תרופתי, למרות שיעילותם המוכחת רבה ויש להם מיעוט תופעות לוואי. הטיפול ניתן בהרדמה קצרה של מספר דקות כפעם-פעמיים בשבוע למשך מספר חודשים.

טיפולי TMS (קיצור של Transcranial magnetic stimulation) הם טיפולים בגרייה מגנטית מוחית המבוצעים תוך הצבת קסדה על הראש ששולחת פולסים באמצעות שדות מגנטיים אשר מגרים תאי עצב במוח שיש להם תפקיד בוויסות מצב הרוח. טיפולים אלה הוכיחו יעילות במספר מחקרים, אך אינם כלולים בסל הבריאות בישראל.

טיפולים נוספים

אורח חיים בריא

ככלל, אורח חיים בריא מומלץ לכל אדם כדי להיטיב עם בריאותו, ובכלל זאת למטופלים עם דיכאון. המדובר בעיקר בהקפדה על משקל תקין ועל אורח חיים הכולל תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, גמילה מעישון, הפחתת לחצים ושמירה על היגיינת שינה.

מחקרים רבים מדגימים כיצד אנשים שמקפידים על אורח חיים בריא נוטים פחות לפתח דיכאון. כך, למשל, מחקר מהולנד שפורסם במאי 2007 בכתב העת American Journal of Public Health זיהה כי שתיית אלכוהול מופרזת מעלה פי 2.48 את הסיכון לפתח דיכאון ואילו הקפדה על פעילות גופנית סדירה מפחיתה ב-48% את הסיכון לדיכאון.

מחקרים רבים מדגימים את התועלת של אורח חיים בריא כטיפול לאלו שפיתחו דיכאון, לעתים אף עם תועלת דומה לטיפולים המקובלים בתרופות ופסיכותרפיה. סקירה שפורסמה בשנת 2013 הדגימה כי פעילות גופנית סדירה מפחיתה תסמיני דיכאון ואף עשויה להוביל להעלמות התסמינים. מספר מחקרים מצביעים על יתרונות משמעותיים לפעילות גופנית בשליטה על תסמיני דיכאון, למשל מחקר אמריקאי שפורסם עוד באוקטובר 1999 בכתב העת JAMA Internal Medicine והצביע על תועלת של פעילות גופנית שעשויה להשתוות לזו של תרופות לטיפול בדיכאון בקרב מבוגרים מגיל 50 ומעלה.

עוד על אורח חיים בריא

חשיפה לאור

טיפולים בחשיפה מבוקרת לאור בהיר באמצעים טכנולוגיים או בחשיפה יזומה לאור חיצוני הוכיחו יעילות במספר מחקרים לטיפול בדיכאון, ובעיקר במצבים של דיכאון עם מרכיב של עונתיות, והם מוכרים כקו טיפולי ראשון למאובחנים עם דיכאון חורף.

טיפים להתמודדות עם דיכאון חורף

רפואה משלימה

גם הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית מציעות מגוון טיפולים שעשויים להקל בהתמודדות עם דיכאון, אם כי יש לציין כי טיפולים לא הוכיחו יעילות על פי מחקרים שפורסמו בספרות המקצועית ולפי הגישה המקובלת ברפואה – מדובר בטיפולים תומכים שניתן להוסיפם, אך אינם יכולים לשמש כתחליף לטיפול בתרופות ו/או בפסיכותרפיה.

בין תוספי התזונה עבורם יש עדויות ליעילותם כנגד דיכאון נמנים הצמח סנט ג'ונס וורת' שתמצית ממנו כלולה בתרופות לדיכאון רמוטיב ולאייף 600 המשווקות בישראל; תוספי תזונה מסוג SAMe המהווה נגזרת סינטטית של חומצת אמינו שעשויה להקל בתחושות דיכאון; וחומצות שומן מסוג אומגה 3 שנמכרות כתוסף תזונה ומצויות גם בדגים שמקורם בים הצפוני, הוכחו במספר מוגבל ושנוי במחלוקת של מחקרים כמועילות להקלה בתחושות דיכאון, אם כי יש להיזהר בנטילתן בכמויות גבוהות על רקע אינטראקציה בעייתית אפשרית עם נוגדי דיכאון במרשם רופא.

בנוסף, מספר מחקרים מצומצמים ומוגבלים מעידים על הקלה בדיכאון גם בעקבות טיפולי גוף-נפש ברפואה המשלימה, לרבות דיקור סיני (אקופונקטורה), יוגה וטאי צ'י, מדיטציה, דמיון מודרך, עיסוי, טיפול במוסיקה, מיינדפולנס וכמובן פעילות גופנית שמשפרת את מצב הרוח ומהווה מרכיב משמעותי בהמלצות הכלליות לאורח חיים בריא.

*ד"ר עמיר פרומן הוא פסיכיאטר בכיר, מנהל היחידה לטיפול בדיכאון במרכז לבריאות הנפש 'רמת חן' מקבוצת שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: ספטמבר 2021