מחקר חדש מצא עדויות לתפקיד המוח בהשמנה. חוקרים מאוניברסיטאות Turku ו- Aalto בפינלנד בחנו את פעילות המוח באנשים שמנים ובעלי משקל תקין ומצאו שמוחותיהם מגיבים אחרת לגירויי מזון.

בניסוי נבדקה קליטת גלוקוז באזורים שונים במוח אצל 19 משתתפים שמנים מאוד (BMI 44) ו- 16 בעלי משקל תקין, במצב של שובע (הנקבע על פי רמות האינסולין). בנוסף, בעזרת סריקות מוח מסוג fMRI נבחנה הפעילות המוחית בזמן ציפייה לפרס - כשהציגו למשתתפים תמונות של מאכלים שונים.

החוקרים מצאו כי לעומת אנשים במשקל תקין, בקרב השמנים קליטת הגלוקוז הייתה גבוהה הרבה יותר באזור במוח הקשור לתחושת גמול. ההדמיות המוחיות הצביעו על תגובה חזקה יותר של מערכות הגמול בתגובה לתמונות של מזונות, במיוחד מזונות מפתים העשירים בשומן וסוכר.

במקביל, בהשוואה לאנשים במשקל תקין, אצל השמנים הייתה פחות פעילות באזורי מוח הקשורים לשליטה קוגניטיבית. התגובה הקטנה יותר באזורים אלה הייתה קשורה לקליטת הגלוקוז המוגברת באזורי הגמול.

מהמחקר עולה שאפשר לתאר השמנה כחוסר איזון בין מעגלי הבקרה במוח המעודדים קבלת גמול ואלה המנהלים בקרה קוגניטיבית. הממצאים מראים כי אצל אנשים שמנים קיימת רגישות מוגברת לגירויי מזון. זה יכול להוביל לנטייה לאכילה גם כשהגוף לא זקוק לתוספת אנרגיה, אכילה המובילה להשמנה.

הממצאים מסבירים למה קשה כיום לאנשים שמנים להימנע מאכילת יתר, כאשר הסביבה מספקת איתותים בלתי פוסקים על מזון זמין ומפתה.

PLoS ONE, 2012, 7 (2), e31089

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט