ההתמודדות עם סרטן השד היא סוערת. עבור חלק מהנשים מדובר ממש ב"מלחמה על החיים", אבל מעבר למלחמה יש גם את החיים עצמם – מה שעובר עלינו במהלך ובעקבות הטיפולים.

כדי ללמוד על האופן בו הטיפולים השונים לסרטן השד עשויים להשפיע על איכות החיים והתפקוד היומיומי של נשים במהלך ואחרי הטיפולים, ערכנו בקהילת סרטן השד של רשת הבריאות החברתית ״כמוני״ סקר מיוחד, בשיתוף העמותות ״גמאני״ ו״אחת מתשע״.

הסקר האינטרנטי נערך בקרב 222 נשים שהתמודדו עם סרטן השד. הנתונים נאספו בחודשים אוגוסט וספטמבר האחרונים, רגע לפני המלחמה. מרבית המשיבות (76%) טופלו למחלה בעשור האחרון, 12% מהמשיבות עברו את הטיפולים לפני 10 עד 20 שנים והיתר טופלו בעבר הרחוק יותר. 25% מהמשיבות אובחנו לפני גיל 45, 31% אובחנו בגילי 55-45, 30% בגילי 65-55 ו-14% היו בנות 65 או יותר בעת האבחנה.

"שיעורי ההחלמה מסרטן השד, הסרטן השכיח ביותר בנשים בישראל, הם מצוינים, ומשתפרים לאורך השנים הודות לשילוב של אבחון מוקדם וטיפולים מתקדמים" אומרת פרופ' תניר אלוייס, מנהלת בקהילת סרטן השד ב״כמוני", מנהלת מערך השד והמחלקה לכירורגית שד במרכז הרפואי הדסה ויו"ר החברה לכירורגית שד באיגוד הישראלי לכירורגיה. "אלו חדשות מצוינות. המשמעות הנוספת שלהן היא שנשים שהחלימו לחלוטין תחיינה שנים רבות. והגיע הזמן לבחון את איכות החיים אחרי סרטן השד בישראל בעשור השני של המאה ה 21. זו הסיבה שהובילה את מערכת ׳כמוני׳ לערוך סקר בקרב המחלימות - על מנת להבין יותר טוב מה עדיין מפריע להן שנים אחרי".

באופן כללי, מהנתונים עולה כי הטיפול שפוגע במידה הגדולה ביותר באיכות החיים ומוביל לקושי הגדול ביותר הוא טיפול כימותרפי, כאשר כ-62% מהנשאלות שטופלו בכימותרפיה מדווחות על פגיעה במידה רבה באיכות החיים, וזאת בהשוואה לכ-40% מהמשיבות שדיווחו על פגיעה במידה רבה בעקבות טיפול הורמונלי (אנטי-הורמונלי), 25% בעקבות טיפול ביולוגי, 20% בעקבות ניתוח ו-19% בעקבות הקרנות. 

שיעור המדווחות על קושי רב ופגיעה במידה רבה באיכות החיים בעקבות הטיפולים השונים: 

ניתוח

נראה כי קיימת התאמה בין הציפיות של הנשים לאופן בו יושפעו מהניתוח להסרת הגידול בשד לבין מה שמתרחש בפועל.מתוך 202 נשים שעברו ניתוח (כריתה חלקית או מלאה) 13% מהנשים העריכו לפני הניתוח כי הוא כלל לא יקשה עליהן ויפגע באיכות חייהן, וזה בדיוק שיעור הנשים שדיווחו כי הניתוח אכן לא הקשה עליהן או פגע באיכות חייהן. 40% העריכו לפני הניתוח כי הוא יקשה עליהן ויפגע באיכות חייהן רק במידה מועטה, בעוד שלאחר שעבר את הניתוח 32% דיווחו כי הניתוח הקשה עליהן ופגע באיכות חייהן רק במידה מועטה. 33% העריכו לפני הניתוח כי הוא יקשה עליהן ויפגע באיכות חייהן במידה בינונית – ובאופן דומה 35% מהנשים שדיווחו כי כך היה אחרי הניתוח. 14% מהמשיבות העריכו לפני הניתוח כי הוא יקשה עליהן ויפגע באיכות חייהן במידה רבה, כאשר לאחר הניתוח 20% דיווחו כי הניתוח הקשה עליהן ופגע באיכות חייהן במידה רבה.

עד כמה הניתוח יקשה ויפגע באיכות החיים - ציפיות מול מציאות: 

קיימים סוגים רבים של ניתוחים והשלכותיהם תלויות בגורמים רבים החל מגודל ומיקום הגידול ועד מצבה הגופני והרפואי של האישה, אך באופן כללי, מתוך הנשים שנותחו 2.5% מדווחות שלא הייתה כל חוסר נוחות או כאב גופני לאחר הניתוח, 32% מדווחות רק על מעט חוסר נוחות או כאב לאחר הניתוח, 34% מהנשים שנותחו דיווחו על פגיעה רבה מבחינת חוסר נוחות או כאב גופני סביב הניתוח, והיתר דיווחו על פגיעה בינונית.

מפתיע לגלות שעבור 13% מהנשים לא הייתה כל פגיעה בתפקוד היומיומי לאחר הניתוח. 24% דיווחו על פגיעה במידה רבה בתפקוד היומיומי.

באשר לתופעות לוואי או סיבוכים עם השלכות ארוכות טווח (שנמשכו שנים לאחר הניתוח), עבור חמישית (20%)  הייתה פגיעה רבה גם בטווח הארוך, 31% דיווחו על פגיעה ארוכת טווח ברמה בינונית, ועבור היתר הפגיעה ארוכת הטווח הייתה קלה (32%) או שלא הייתה פגיעה ארוכת טווח לאחר הניתוח (17%).

מבין 222 המשיבות, 23% (52 נשים) עברו שחזור שד - בין אם נעשה במסגרת הניתוח להסרת הגידול ובין אם נעשה בניתוח נפרד. באשר לתופעות לוואי ארוכות טווח הקשורות לשחזור עצמו, 19% מדווחות כי אינן סובלות מתופעות לוואי ארוכות טווח, 29% סובלות מפגיעה קלה ארוכת טווח בעקבות השחזור, 38.5% מדווחות על פגיעה ארוכת טווח במידה בינונית ו-13.5% מדווחות על פגיעה במידה רבה.

כימותרפיה

מתוך 135 נשים שעברו טיפולים כימותרפיים (61% מכלל הנשים), רק אישה אחת העריכה לפני הכימותרפיה שהטיפול בכלל לא יקשה עליה או יפגע באיכות חייה, ובפועל, לא הייתה אפילו אישה אחת שחשה כך לאחר הטיפול. 59% מהנשים העריכו לפני הטיפול הכימותרפי שהוא יפגע באיכות חייהן ויקשה עליהן במידה רבה, ו-62% חשו שאכן הטיפול פגע במידה רבה באיכות חייהן והקשה עליהן מאוד. 30% דיווחו כי הטיפול הקשה עליהן ופגע באיכות חייהן במידה בינונית, והיתר דיווחו על פגיעה מועטה.

עד כמה הטיפול הכימותרפי יקשה ויפגע באיכות החיים - ציפיות מול מציאות: 

באשר לחוסר נוחות או כאב גופני בזמן הטיפול הכימותרפי, רק 8 נשים (כ-6%) דיווחו כי לא הייתה כל פגיעה. 13% דיווחו על פגיעה במידה מועטה, 29% דיווחו על פגיעה בינונית ו-53% דיווחו על חוסר נוחות או כאב בעקבות הטיפול הכימותרפי שפגע בהן במידה רבה.

נראה כי הטיפולים הכימותרפיים הם בין הטיפולים עם ההשפעה הגדולה ביותר על התפקוד היומיומי – 61.5% דיווחו על פגיעה במידה רבה בתפקוד היומיומי, הרבה יותר מיתר הטיפולים. 24% נוספות דיווחו על פגיעה במידה בינונית. 13% מהנשים דיווחו על פגיעה במידה מועטה ורק 1.5% מהנשים לא חוו פגיעה בתפקוד היומיומי בעקבות הטיפולים הכימותרפיים.

פגיעה בתפקוד היומיומי עם הטיפולים השונים:  

לא פלא אם כן שהפגיעה במצב הנפשי-רגשי הייתה גדולה בקרב 43% מהנשים במהלך הטיפולים הכימותרפיים ובינונית בקרב 34% נוספות.

בתקופה של קבלת הטיפולים הכימותרפיים 62% מהנשים דיווחו על תופעות לוואי שפגעו בהן במידה רבה ו-27% נוספות דיווחו על תופעות לוואי שפגעו בהן במידה בינונית. רק 9% מהנשים סבלו מתופעות לוואי קלות ו-1.5% לא סבלו מתופעות לוואי בתקופת הטיפול.

באשר תופעות לוואי לטווח הארוך, כאלו שנמשכו שנים לאחר תום הטיפול, כ-10% מהנשים היו ללא כל זכר לפגיעה, 22% נותרו עם פגיעה מועטה, 35% מדווחות על פגיעה במידה בינונית ושליש מהנשים שטופלו בכימותרפיה (33%) עדיין סבלו מתופעות לוואי במידה רבה שנים לאחר תום הטיפול.

הקרנות

בקרב 177 נשים שעברו טיפולי רדיותרפיה (80% מכלל הנשים), נראה כי הציפיות מהטיפול היו קרובות למציאות. לפני הטיפול, 10% העריכו כי ההקרנות לא יפגעו באיכות החיים ולא יקשו עליהן, 40% שיערו כי תהיה פגיעה במידה מועטה, 36% ציפו לפגיעה בינונית ו-14% האמינו שצפויה להן פגיעה קשה באיכות החיים.

ואכן בפועל, כ-10% לא סבלו מפגיעה באיכות החיים או קשיים בעקבות ההקרנות, 33% דיווחו על פגיעה קלה, 39% דיווחו על פגיעה בינונית ו-19% דיווחו על פגיעה במידה רבה באיכות החיים.

עד כמה ההקרנות יקשו ויפגעו באיכות החיים - ציפיות מול מציאות: 

נראה כי אחד הדברים שמקשים על הנשים בתקופת ההקרנות הן דווקא הנסיעות, כאשר 23% מדווחות כי הנסיעות פגעו בהן במידה רבה ו-30% דיווחו על פגיעה בינונית בעקבות הנסיעות. 

באשר לחוסר נוחות או כאב בזמן ההקרנות, 12% מדווחות שלא חוו פגיעה, 40% מדווחות על פגיעה מועטה, 33% דיווחו על פגיעה במידה בינונית ורק-15% דיווחו על פגיעה במידה רבה – הרבה פחות ביחס לטיפולים האחרים. 

חוסר נוחות או כאב גופני במידה רבה בעקבות הטיפולים השונים: 

טיפולים ביולוגיים

מתוך 52 נשים שעברו טיפולים ביולוגיים (23% מכלל הנשים), 13.5% מדווחות שהטיפול הביולוגי כלל לא פגע באיכות חייהן, 31% מדווחות על פגיעה מועטה, שיעור דומה מדווחות על פגיעה בינונית ועבור 25% הפגיעה הייתה רבה.

באשר להשפעת הטיפול על התפקוד היומיומי, 15% מדווחות שהטיפול לא הוביל לפגיעה בתפקוד ו-33% מדווחות על פגיעה מועטה. 25% מדווחות על פגיעה בינונית בתפקוד, ו-27% מדווחות על פגישה קשה בתפקוד.

21% מהמטופלות בטיפולים ביולוגיים מדווחות כי הזמן שנדרשו לבלות במרפאה כדי לקבל את הטיפולים הביולוגיים הקשה עליהן במידה רבה.

יש לציין כי קיים כיום מגוון גדול של טיפולים ביולוגיים לסוגים שונים של גידולים, וקיימת שונות ביניהם גם בהיבט של תופעות לוואי וגם באופן הנטילה, כאשר תרופות ביולוגיות חשובות שניתנו בעבר בעירוי כבר ניתנות לאחרונה בזריקה תת עורית, מה שמקצר את הזמן שמבלים במרפאה משעות לדקות ספורות בלבד.

עד כמה הטיפול הביולוגי יקשה ויפגע באיכות החיים - ציפיות מול מציאות: 

טיפולים הורמונליים (אנטי-הורמונליים)

נראה כי אחד הטיפולים שהכי מקשה על נשים הוא דווקא כזה שלא נתפס כטיפול קשה על ידי הנשים לפני שהן התחילו ליטול אותו. מתוך 116 נשים שקיבלו טיפולים הורמונליים (52% מכלל הנשים), כרבע (24%) העריכו לפני הטיפול כי הוא כלל לא יפגע בהן או יקשה על איכות חייהן ו-45% צפו לפגיעה מועטה, אך לאחר הטיפול פחות מ-14% דיווחו כי לא הייתה כל פגיעה ורק 18% דיווחו על פגיעה מועטה. בעוד שלפני הטיפול רק כ-10% מהנשים העריכו כי הטיפול ההורמונלי יקשה עליהן ויפגע באיכות חייהן במידה רבה ו-21% העריכו כי צפויה להן פגיעה בינונית, בפועל 40% מהנשים שקיבלו טיפול הורמונלי מדווחות כי הפגיעה הייתה קשה ו-28% נוספות מדווחות על פגיעה בינונית באיכות החיים.

עד כמה הטיפול ההורמונלי יקשה ויפגע באיכות החיים - ציפיות מול מציאות: 

באשר לתופעות לוואי בתקופת הטיפול ההורמונלי, 40% מדווחות כי חוו תופעות לוואי במידה רבה מאוד ו-15.5% דיווחו כי לא סבלו מתופעות לוואי. יתר הנשים מדווחות על פגיעה במידה מועטה או בינונית.

30% מהנשים שטופלו בטיפול הורמונלי מדווחות על פגיעה במידה רבה בתפקוד היומיומי – נתון חשוב במיוחד מאחר שטיפול הורמונלי ניתן לטווח ארוך, לרוב 10-5 שנים. שיעור דומה של נשים דיווחו על פגיעה במידה בינונית בתפקוד היומיומי, 18% דיווחו על פגיעה במידה מועטה וחמישית מהנשים (22%) לא חוו כל פגיעה בתפקוד היומיומי בעקבות הטיפול ההורמונלי. נתונים דומים מאוד התקבלו באשר לפגיעה במצב הנפשי-רגשי בעקבות הטיפול ההורמונליים.

טלי רוזין, מנכ"לית עמותת אחת מתשע, מפנה את הזרקור לנושא זה: "לכולם ברור שהטיפולים לסרטן שד, שמסייעים להציל חיים, מגיעים עם מחיר של פגיעה באיכות החיים, אך תוצאות הסקר מדגישות את מה שמעטות מדי יודעות מראש, לגבי ההשלכות, לעיתים קשות, של הטיפול ההורמונלי גם על איכות החיים וגם על סיכונים לפתח מחלות אחרות. חשוב לפרט לנשים מראש את המידע המלא. מדובר בטיפול שניתן לזמן ארוך של 10-5 שנים, ויש היום דרכים, כמו בדיקת דם המועמדת לסל השנה, לדעת מה משך הזמן הקצר ביותר לקבל אותו ולחסוך כל יום של טיפול מיותר מ-60% מהמחלימות. אני מקווה שקולן של הנשים העולה מהסקר הזה יישמע בקרב מקבלי ההחלטות".

פרופ אלוייס מצביעה על עקביות הנתונים: "מתוך הסקר עולה שמעל שליש מהמחלימות סובלות מהשלכות ארוכות טווח כתוצאה מהניתוח, יותר ממחצית מהנשים שעברו כימותרפיה מתלוננות על השלכות של הטיפול גם שנים אחרי סיום הטיפולים, והטיפול האנטי הורמונלי, שניתן לאורך שנים, פוגע בתפקוד יום יומי ובאיכות החיים בכמעט מחצית מן המטופלות. אין ספק שאחרי השיפור המתמיד בשיעורי ההחלמה, הקהילה הרפואית צריכה לתת את הדעת גם על איכות החיים של המחלימות. הסקר של ׳כמוני׳ הוא הנדבך הראשון שמפנה את הזרקור אל עבר הבעיה, ועכשיו על המערכת הרפואית להרים את הכפפה, לבחון את הבעיה לעומק ולהציע פתרונות שינטרלו ככל האפשר של ההשלכות של הטיפולים על איכות החיים של המחלימות. לחלק מהבעיות יש פתרונות ידועים: פעילות גופנית אירובית סדירה נמצאה כמשפרת מאוד את איכות החיים של מחלימות, קיימים טיפולים מקומיים ליובש או כאבים בנרתיק, פיזיותרפיה יכולה לשפר מאוד תסמינים שקשורים לניתוח ועוד. אבל חשוב לבצע אינטגרציה מושכלת ומותאמת אישית לכל מחלימה, על מנת שתוספת שנות החיים שהעניקו הטיפולים יהיו הטובות ביותר שאפשר".