הפרעות אכילה
מנהלי קהילה
מה לא להגיד לבת שלך
מחקר חדש מראה שאימהות צריכות להיות זהירות כאשר הן מדברות עם בנותיהן על נושאים הקשורים למשקל ודיאטה
אל תאכלי את זה - זה משמין! שמת לב שעלית במשקל בזמן האחרון? אולי תתחילי לשמור? האם גם את אמרת לבתך משפטים דומים, בהיסח הדעת או מתוך כוונה טובה?
אימהות צריכות להיות זהירות מאוד בדרך שבה הן מדברות עם בנותיהן על משקל ודיאטה – זו מסקנתם של חוקרים מאוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה שבארצות הברית. לדברי החוקרים, הערות על משקל ודיאטה לבנות ועידודן לרדת במשקל, עלולים לעורר תוצאות שליליות, עד כדי התפתחות של הפרעות אכילה.
החוקרים מסבירים כי מחקרים כבר הראו שעידוד ישיר לירידה במשקל של בנות על ידי אמותיהן קשור להתפתחות של תסמיני בולימיה וממצאים נוספים מצביעים על כך שלבנות שהאימהות שלהן מדברות על דיאטות וחוסר שביעות רצון מהגוף סבירות גבוהה יותר להיות מאובחנות עם הפרעות אכילה.
במחקר החדש, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Body Image, החוקרים ביקשו לבדוק אם בנות שאמותיהן דיברו איתן על משקל ודיאטות ועודדו אותן לרדת במשקל נטו יותר לפתח בהמשך חוסר שביעות רצון מהגוף, דחף לרזון ודפוסי אכילה בעייתיים, שמעמידים אותן בסיכון מוגבר לפתח הפרעות בהתנהגות האכילה (מושג המתייחס גם להפרעות אכילה קליניות וגם להפרעות בהתנהגות האכילה שאינן מוגדרות כהפרעות אכילה באופן רשמי).
לשם כך הם עקבו אחרי 89 ילדות מכיתה ו' עד כיתה ח'. כשהיו בכיתה ו', החוקרים בחנו עידוד של אימהות לדיאטות ודיבור של האימהות על דאגות הקשורות למשקל. כשהגיעו לכיתה ח', החוקרים בחנו את התנהגויות האכילה של הבנות ואת הדחף שלהן לרזון. הם מצאו שילדות שחוו התייחסות מאימהותיהן לגבי משקלן או עידוד לדיאטה, היו בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות בהתנהגות האכילה, בהתבסס על התנהגות האכילה שלהן והדחף שלהן לרזון.
"הערכה עצמית נבנית משלב מוקדם מאוד בילדות. הורים יכולים להעצים את ילדיהם באופן שנשאר לכל החיים. הבעיה היא שכשם שהורים יכולים לרומם - כך הם גם יכולים לפגוע, וכשמדובר בדימוי גוף, הדברים לא פשוטים", אומרת הדיאטנית הקלינית טובה קראוזה, מחברת הספר האלקטרוני החינמי '70 טיפים לשנה בריאה'. "לתפיסתי, כשאימהות מדברות עם הבנות שלהן על אכילה, הדגש צריך להיות על בריאות ואוכל בריא. בנוסף, אני חושבת שחשוב לשים דגש על מחמאות שלא קשורות למראה החיצוני. לומר להן את המילים 'חכמה', 'מוכשרת', 'יצירתית', 'מצחיקה' - ולא רק 'יפה', כדי להעביר לבנות שלנו את המסר שהפנימיות שלהן חשובה. חשוב גם לשקף לילדים - בעיקר לבנות - את העיוות של המציאות שמשתקף בפרסומות. להסביר שהן מוכרות אשליה, שצילומי דוגמניות עוברים פוטושופ ושמה שאינו נורמלי זה מראה שדוף וכחוש. שרזה מדי זה לא בריא ולא יפה".
לדעת לדבר נכון גם על עצמך
ממצא נוסף שעלה מהמחקר החדש הוא שבאופן כללי, בקרב בנות שאימותיהן עודדו אותן לרדת במשקל, הסיכון להתפתחות של הפרעות בהתנהגות האכילה היה גבוה יותר אם האימהות לא דיברו גם על הדאגות שלהן לגבי המשקל של עצמן.
על אף הממצא האחרון, המחקר אומר לנו יותר על מה לא כדאי לאימהות לדבר עם הבנות מאשר על מה כן כדאי לומר – מאחר שהתוצאות הטובות ביותר נמצאו בבנות שאימותיהן כלל לא דיברו איתן על נושאים של משקל ודיאטה.
קרואזה מבהירה כי יש צורך בזהירות רבה גם בהתייחסויות של האם כלפי הגוף שלה עצמה. "אני מכירה כל כך הרבה נשים שמסתכלות בראי בטינה כבושה או מתפרצת ואומרות בנוכחות הילדים שהן 'פרות שמנות' ושהן 'חייבות לרזות'. אני מבקשת מהן להפסיק לעשות את זה ולנסות למצוא משהו חיובי - משהו מחמיא בעצמן - ולומר זאת בקול רם בנוכחות הילדים. ואם לא מצליחים למצוא, אז לפחות לא לומר כלום. זה עדיף על פני אמירות משפילות, גם אם הן נאמרות על עצמך".
השפעה משמעותית ומורכבת
המחקר החדש אומנם אינו גדול, אך הוא מחזק ממצאים ממחקרים רבים שהצביעו על כך שלהורים השפעה משמעותית ומורכבת על הסיכון של ילדיהם לפתח בעיות בדימוי הגוף והפרעות אכילה.
לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Adolescent Health בשנת 2013, מצא כי לחץ שמופעל על ידי ההורים בנוגע למנהגי האכילה של ילדיהם המתבגרים עלול לתרום להפרעות בהתנהגות האכילה אצל ילדיהם. גם בקרב בנים וגם בקרב בנות, מעורבות הורית באכילת הילדים נקשרה לפחות תסמינים של הפרעות אכילה, בעוד ששליטה מוגזמת נקשרה ליותר תסמינים של הפרעות אכילה. החוקרים, מהמרכז להפרעות אכילה שבאוניברסיטת Loughborough בבריטניה, אמרו שזה מצביע על כך שהורים צריכים להיות מעורבים בכך שהמתבגר שהם מגדלים אוכל את סוגי המזונות הנכונים, אבל צריכים להימנע מלומר לו כמה הוא צריך לאכול. הם הוסיפו כי הפרעות אכילה צצות לרוב בגיל ההתבגרות – תקופה של בניית עצמאות. כאשר הורה מנסה לשלוט באכילה של הילד שלו, הילד עשוי בהמשך לנסות להשיג שליטה עצמית באכילה באמצעות הימנעות מאכילה או אכילה בולמוסית.
מחקר ישראלי שפורסם בשנת 2015 בכתב העת Appetite, מצא כי אימהות עם הפרעות אכילה מזינות את תינוקותיהן בדפוסים בעייתיים, שמעמידים אותם בסיכון לפתח הפרעה דומה בעצמם. ראיונות עם אימהות שאובחנו עם הפרעות אכילה העלו כי הן מציגות התעסקות יתר בהזנת הפעוט, כמו גם בצורתו ובמשקלו של הפעוט. העיסוק בתזונת ילדיהן ובמשקלם היה אינטנסיבי יותר כשהיה מדובר בילדה.
Body Image Volume 16, 2016, Pages 21–27