פסוריאזיס (Psoriasis) ובעברית 'ספחת' היא מחלת עור דלקתית כרונית. תאי העור של חולה פסוריאזיס מתחלקים בקצב מהיר במיוחד. במהלך התרחשות זו תאי עור לא בשלים מגיעים לשכבת העור העליונה ובנוסף בעקבות התהליך הדלקתי מופיעים נגעים מגרדים, לרוב בברכיים, המפרקים, הגו והקרקפת ולעתים גם באזורי גוף נוספים. הנגעים האופייניים אדומים, מורמים, ומכוסים בקשקשת לבנה וגסה.

מהלך המחלה מאופיין במחזורים משתנים של התפרצות התפרחת, כשההתלקחויות אורכות לרוב בין שבועות בודדים לחודשים ספורים, ותקופות של הפוגות.

המחלה לרוב פורצת בגילים צעירים, בין גיל 20 עד 30, או בגיל העמידה – בין הגילים 50 ל-60, אולם עשויה להתפתח בכל גיל, וגם בגילי הילדות.

נכון להיום אין טיפול שמאפשר לרפא פסוריאזיס, אך יש טיפולים רבים שמאפשרים להקל בתסמיני המחלה ולשפר את איכות חייהם של המאובחנים, לצד התאמות באורח החיים.

תסמינים של פסוריאזיס

פסוריאזיס מופיעה במגוון צורות עם מאפיינים ברורים. לרוב אדם סובל רק מסוג אחד של פסוריאזיס באותה עת, אך סוג אחד של פסוריאזיס עשוי להתחלף עם הזמן בסוג אחר.

התסמינים האופייניים של פסוריאזיס עשויים להשתנות ממטופל למטופל, וכוללים בין השאר:

נגעים אדומים על העור המכוסים בקשקשת עבה

נקודות קשקשת קטנות על העור – בעיקר אצל ילדים

עור יבש ושבור שעשוי לגרד ולדמם

ציפורניים מעובות, מקומטות או משוסעות

מרפקים נפוחים/ נוקשים – במצב שבו פסוריאזיס מלווה בדלקתיות במפרקים במחלת דלקת מפרקים פסוריאטית. אצל רוב המאובחנים במחלה זו, הפסוריאזיס מקדים את הדלקתיות במפרקים בעשר שנים בממוצע.

נגעי פסוריאזיס עשויים להתבטא בנקודות ספורות באזורי גוף או להתפשט ולכסות אזורי גוף נרחבים. האיברים שמושפעים בשכיחות הגבוהה ביותר בפסוריאזיס הם הגב התחתון, המרפקים, הברכיים, הרגליים, כפות הרגליים, הקרקפת, הפנים וכפות הידיים.

במרבית המקרים הביטוי הראשוני של פסוריאזיס הינו בעור. אולם לאורך השנים הצטברו הוכחות לכך שפסוריאזיס אינה מוגבלת לעור בלבד, ולפי התפיסה הנוכחית, המדובר במחלה דלקתית סיסטמית שעלולה לפגוע במגוון מערכות ולהיות מלווה בתחלואה חוץ עורית, לרבות דלקת מפרקים, מחלות דלקתיות של המעי (קרוהן וקוליטיס כיבית), מחלות ממאירות - בעיקר לימפומות וגידולי עור שאינם מלנומה, והתסמונת המטבולית על שלל מרכיביה: יתר לחץ דם, הפרעה במטבוליזם הסוכר, ערכים חריגים של שומנים בדם וסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.

רוב סוגי הפסוריאזיס מופיעים בדפוס של התלקחויות לפרקי זמן של מספר שבועות עד חודשים, ובהמשך תקופות של הפוגה שעשויות אף הן להיות ממושכות. הסיכויים להחלמה ספונטנית מפסוריאזיס עם הזמן נמוכים ביותר, אך עם טיפול נכון ניתן במקרים רבים להגיע לעור נקי לחלוטין מנגעים.

סוגי המחלה

קיימים מספר סוגים של פסוריאזיס:

פלאק פסוריאזיס (פסוריאזיס וולגריס)

פלאק פסוריאזיס (Plaque Psoriasis או Psoriasis Vulgaris) הוא הסוג השכיח ביותר של המחלה גם בקרב מבוגרים וגם אצל ילדים.

סוג זה מאופיין בנגעים אדומים מתוחמים, המורמים מעל שטח פני העור הבריא ומכוסים קשקשת לבנה-כסופה גסה. פעמים רבות הנגעים מגרדים, כואבים או שורפים, והם עלולים להיסדק ולדמם.

פלאק פסוריאזיס​ (צילום: Shutterstock)

הפריחה בדרך כלל סימטרית והפיזור האופייני הינו באזורים המיישרים: מרפקים, ברכיים וכן בעור הקרקפת ו/או בגב התחתון, אך הנגעים יכולים להופיע בכל מקום בגוף.

סוג זה של פסוריאזיס לרוב דורש התאמה של טיפול תרופתי לתסמינים.

פסוריאזיס טיפתי (גוטטה)

פסוריאזיס טיפתי (Guttate Psoriasis) אופייני בעיקר לגיל הילדות ולבוגרים צעירים, ומופיע פעמים רבות בעקבות זיהום חיידק הסטרפטוקוק בגרון.

הנגעים האופייניים לסוג זה נראים כנגעים קטנים אדומים דמויי טיפות המפוזרים על שטח העור. פסוריאזיס טיפתי הוא סוג חריג שמהווה 2% בלבד ממקרי הפסוריאזיס, והנגעים במקרים אלה מתפתחים לרוב בגו, בזרועות הידיים, בירכיים ו/או בקרקפת.

פסוריאזיס טיפתי/ גוטטה​ (צילום: Shutterstock)

סוג זה של פסוריאזיס עשוי לעתים לחלוף באופן ספונטאני בחלוף מספר שבועות, אם כי בחלק מהמקרים דורש טיפול תרופתי.

פסוריאזיס הפוכה (פסוריאזיס אינברסה) 

פסוריאזיס הפוכה (Inverse Psoriasis) היא סוג של פסוריאזיס המאופיין בנגעים אדומים מאוד באזורי קיפולים כמו במפשעות, בבתי השחי, באזור הישבן וסביב איברי המין או תחת השדיים. באזורים אלו מרכיב הקשקשת לא משמעותי ולעיתים אף חסר. נגעים אלה עלולים להחמיר בעקבות שפשוף, חיכוך, הזעה ו/או זיהומים חיידקיים.

פסוריאזיס פוסטולרית (פלמופלנטרית)

פסוריאזיס פוסטולרית או פלמופלנטרית (Postular Psoriasis) הוא סוג נדיר וחמור של פסוריאזיס המאופיין בפוסטולות – שלפוחיות עם נוזל לבן בפנים (נוזל שאינו מכיל חיידקים). הפוסטולות מופיעות לרוב בכפות הידיים והרגליים אך יכולות להיות מפושטות בכל הגוף (ואז יכונו 'פסוריאזיס פוסטולרית כללית').

במידה ויש פיזור על פני רוב או כל הגוף מדובר בצורה קשה ומסוכנת למטופל של פסוריאזיס פלמופלנטרית, המלווה פעמים רבות בחום, צמרמורות, בחילות, קצב לב מהיר, חולשת שרירים והרגשה כללית רעה.

מספר גורמים (טריגרים) נמצאו במחקרים ככאלה שעלולים לגרום להתלקחויות של פסוריאזיס פוסטולרית אצל אלו עם נטייה למחלה, לרבות חומרים שונים שנמרחים על העור, תרופות סיסטמיות ובייחוד סטרואידים, הפסקה פתאומית של טיפול תרופתי שהגוף הורגל אליו לאורך זמן, חשיפה ישירה מוגברת לקרניים אולטרה סגולות מהשמש ללא שימוש הולם בקרם הגנה, הריון, זיהומים, לחץ וחשיפה למזהמים שונים, לרבות חומרי הדברה.

פסוריאזיס אריתרודרמה

פסוריאזיס אריתורדמה (Erythodermic Psoriasis) הוא סוג חריג של פסוריאזיס שנחשב לחמור במיוחד בפעילותו הדלקתית, ומתבטא בעור אדום על פני מרבית שטח הגוף הנראה כמו כווייה. סוג זה של המחלה מופיע קרב בכ-3% מהמאובחנים עם הפסוריאזיס.

פסוריאזיס אריתרודרמה עלולה לגרום להפרעות בוויסות הטמפרטורה בגוף, חשיפה מוגברת לזיהומים וקצב לב מהיר. התלקחות של פסוריאזיס מסוג זה עלולה להיות מסוכנת ויש לטפל מהר ככל הניתן מחשש לאובדן חלבונים ונוזלים. סוג זה של פסוריאזיס נקשר גם לסיכון מוגבר להתפתחות דלקת ריאות ואי ספיקת לב.

לעתים סוג זה של פסוריאזיס פורץ על רקע גורם ספציפי, ובין הטריגרים שנקשרו למצב זה נכללים הפסקה פתאומית של הטיפול הסיסטמי בפסוריאזיס, תגובה אלרגית לתרופה או תופעת לוואי של תרופות מסוימות כגון ליתיום, תרופות למלריה, קורטיזון ותרופות המכילות זפת (coal tar) או תגובה לכוויית שמש או לזיהום.

פסוריאזיס של הציפורניים

פסוריאזיס של הציפורניים (Nail Psoriasis) הוא למעשה מאפיין של כמחצית מהמאובחנים עם פסוריאזיס שנצפים עם שינויים במבנה הציפורניים. מצב זה שכיח בעיקר בקרב מאובחנים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שמלווה בדלקתיות גם במפרקי הגוף.

פסוריאזיס בציפורניים​ (צילום: Shutterstock)

התסמינים של מצב זה כוללים ציפורניים מצולקות, משוסעות, כואבות ורגישות, שינויי צבע בציפורניים לגוון צהוב-חום, הצטברות חומר גירי לבן מתחת לציפורן ולעתים היפרדות של הציפורן מהרגל או היד. פסוריאזיס של הציפורניים מלווה בסיכון גבוה יותר להידבקות בפטרת הציפורניים.

עוד על פסוריאזיס של הציפורניים

דלקת מפרקים פסוריאטית

דלקת מפרקים פסוריאטית מוגדרת כמחלה ראומטולוגית המלווה בפסוריאזיס בעור לצד דלקתיות במפרקים ובמבנים הסמוכים למפרקים כגון אזורי החיבור בין גידים לעצם.

בדומה לפסוריאזיס, גם דלקת מפרקים פסוריאטית מאופיינת בתקופות של התלקחויות והפוגות. לפי עבודות, כ-30% מהאנשים עם פסוריאזיס מפתחים עם הזמן דלקתיות במפרקי גוף שונים התואמים אבחנה זו.

אצל רוב המטופלים שמאובחנים במחלה, פסוריאזיס מקדים את ההופעה של דלקת המפרקים לפחות במספר שנים - בממוצע כעשר שנים, אך בחלק מהמקרים מחלת מפרקים מופיעה יחד עם הופעת הנגעים העוריים, ובמיעוט המקרים - סביב 10% מהמאובחנים - דלקת המפרקים אף מקדימה את הפסוריאזיס, דבר שעשוי להקשות על האבחון בשלבים הראשוניים. דלקת מפרקים פסוריאטית נמנית כאחת מקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות(SpA) .

למחלה טיפולים תרופתיים שעשויים לשלוט על התסמינים ולמנוע החמרה בנזק למפרקים. ללא טיפול, המחלה עלולה להוביל לנכות תפקודית.

עוד על דלקת מפרקים פסוריאטית

סיבות וגורמי סיכון

חוקרים מאמינים כי פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שקשורה בפעילות משובשת של מערכת החיסון של הגוף מסיבה כלשהי, אולם היא אינה מחלה אוטואימונית קלאסית, ולא ידוע כיום על התפתחות נוגדנים אופייניים שניתן לאתר בדמם של חולי פסוריאזיס באופן המעיד על מנגנון אוטואימוני.

הסיבות לפסוריאזיס אינן ידועות לאשורן, וההנחה כיום כי הסיכון לפתח פסוריאזיס נובע משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. בכל אופן, הוכח מעל לכל ספק כי המחלה אינה מדבקת.

גנטיקה

בעבודות נמצא כי לשליש מחולי הפסוריאזיס יש לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה החולה במחלה. עד כה זוהו עשרות גנים שעשויים להיות משמעותיים בהתפרצות המחלה. בין השאר תועדו מספר מוטציות בגן המסומן באותיות CARD14 שעשויות להוביל להתפתחות הסוג השכיח של 'פלאק פסוריאזיס'.

בעולם הרפואה מבוצעים בשנים האחרונות מחקרים במטרה לפתח טיפולים גנטיים שמשפיעים על מוטציות שנקשרו למחלה – במטרה להוביל לירידה בתחושות הגרד ואף להוביל לריפוי.

כך, צוות חוקרים אמריקאים באוניברסיטת הרווארד דיווח ביולי 2020 בכתב העת Science Advances על פיתוח נוזל המכיל מולקולות RNA שעשוי להוות טיפול גנטי המכוון למוטציות בגן NFKBIZ שנקשרו למחלה, אשר הוכיח הצלחה בניסויים בעכברים.

סביבה

גורמים סביבתיים רבים נמצאו בעבודות כטריגרים שעלולים להוביל להתפרצות של פסוריאזיס ולהתלקחויות אצל אלה שכבר סובלים מהמחלה, ובהם נמנים:

לחץ נפשי: מטה אנליזה של חוקרים ישראלים שפורסמה בנובמבר 2017 בכתב העת British Journal of Dermatology המבוססת על מחקרים בהשתתפות 32,537 איש, מדגימה כי אירועי חיים מלחיצים מעלים פי 3.4 את הסיכון להתפתחות פסוריאזיס.

שינויי אקלים: שינויים במזג האוויר בעונות השנה עשויים להשפיע על הסיכון להתלקחויות של פסוריאזיס, כאשר המחלה פעילה בעיקר בחורף – בין השאר עקב מיעוט חשיפה לשמש והעלייה ביובש האוויר. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד דיווחו בספטמבר 2015 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור כי מנתונים שנאספו מ-5,468 חולי פסוריאזיס לאורך שלוש שנים, שיעור החולים עם פסוריאזיס מתון עד חמור המלווה בנגעים עוריים היה גבוה משמעותית בחורף (40.5%) ובאביב (37.7%) וירד משמעותית בקיץ (34.1%) ובסתיו (34.8%).

זיהומים חיידקיים וויראליים: שהאופייני שבהם הינו חיידק הסטרפטוקוק – נקשרו אף הם בעבודות שונות להתפרצות ולהתלקחויות של פסוריאזיס. בשנה החולפת דיווחו חוקרים מבריטניה בכתב העת BMJ Case Reports גם על מקרה של התפתחות 'פסוריאזיס טיפתית' כמחלה משנית לאחר תחלואה בקורונה על רקע הידבקות בנגיף מחולל המגפה.

עישון: עישון סיגריות וחשיפה לעישון פסיבי מתועדים כגורמי סיכון לפסוריאזיס בעבודות רבות. חוקרים מאיטליה שביצעו אנליזה ל-25 מחקרים בתחום, דיווחו במאי 2016 בכתב העת Psoriasis כי עישון בהווה מעלה ב-78% את הסיכון להתפתחות המחלה, כשבחלק מהמחקרים נמצא כי הסיכון גדל ככל שכמות הסיגריות ליום גדלה – מסיכון גבוה ב-81% למעשנים 14-1 סיגריות ליום ועד לסיכון גבוה פי 2.29 למעשנים 25 סיגריות ביום ומעלה.

השמנה: השמנה ומשקל עודף מעלים את הסיכון לפסוריאזיס, וקיים קשר הדוק בין שתי התופעות. מחקר נרחב מבריטניה ונורבגיה העלה באביב 2019 כי כל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI מלווה בעלייה של 4% בסיכון למחלה ועלייה של 9% בסיכון – כשקיימת נטייה גנטית. 

גורמים נוספים: בין הגורמים הנוספים שנקשרו להתפתחות ו/או התלקחות של פסוריאזיס נמנים צריכה מרובה של אלכוהול; תרופות מסוימות – לרבות ליתיום, תרופות ליתר לחץ דם ותרופות נגד מלריה; ואף התפתחות/ התלקחות של פסוריאזיס על רקע טראומה לעור כגון מכה, שריטה, עקיצה, כווית שמש וכדומה – מצב המכונה 'תופעת קובנר (Koebner).

עוד על הגורמים לפסוריאזיס וטריגרים להתלקחות

סיבוכי המחלה

פסוריאזיס מעלה את הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות נוספות המאופיינות בדלקתיות מוגברת לרבות:

דלקתיות בעיניים

דלקתיות בעיניים, לרבות דלקת הלחמית (קוניונקטיביטיס), דלקת העפעפיים (בלפריטיס) ודלקת הענביה (אובאיטיס). סקירה מיוון שפורסמה באוגוסט 2019 בכתב העת Psoriasis מעלה כי 7% עד 20% המאובחנים עם פסוריאזיס מפתחים גם דלקת בענביה.

השמנה

לצד המחקרים שמדגימים כי משקל עודף מעלה את הסיכון לפסוריאזיס, מספר עבודות מצביעות גם על קשר הפוך בין המחלה לבין עלייה בסיכון לצבירת עודפי שומנים, ונכון להיום ההנחה כי הקשר בין שתי המחלות – פסוריאזיס והשמנה – הוא סבוך ודו כיווני.

סוכרת סוג 2

מחקר מחורף 2012 מצא כי פסוריאזיס מעלה עד פי 2 את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2. מחקר לאומי מדנמרק שבוצע על מעל ל-4.6 מיליון איש וממצאיו דווחו באוגוסט 2013 בכתב העת Diabetes Care מצא כי פסוריאזיס מעלה ב-49% את הסיכון להתפתחות סוכרת ופסוריאזיס מתונה עד חמורה אף מעלה פי 2.13 את הסיכון לסוכרת. ההנחה המרכזית כי הדלקתיות שמאפיינת פסוריאזיס עשויה לבוא לידי ביטוי גם בכלי הדם ולהוביל להתפתחות סוכרת וסיבוכים קרדיו וסקולאריים נוספים.

יתר לחץ דם

בחורף 2014 דיווחו חוקרים אמריקאים על קשר בין פסוריאזיס לסיכון מוגבר לחוסר איזון בלחץ הדם, שנגרם ככל הנראה אף הוא על רקע הפעילות הדלקתית המוגברת שמאפיינת את המחלה.

מחלות לב וכלי דם

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין פסוריאזיס לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, ככל הנראה גם הוא תוצר של פעילות דלקתית מוגברת. במחקר מעקב בריטי שבחן 48,523 חולי פסוריאזיס ו-208,187 בריאים ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Journal of Investigative Dermatology, נמצא כי במעקב של 5.2 שנים כי הסיכון לקריש דם היה גבוה ב-32%, הסיכון לשבץ מוחי היה גבוה פי 2.74, הסיכון לפרפור פרוזדורים היה גבוה ב-54%, הסיכון למחלה באחד ממסתמי הלב היה גבוה ב-23% והסיכון לאי ספיקת לב היה גבוה ב-57% בקרב חולי פסוריאזיס.

מחלות אוטואימוניות

מחקרים מצאו כי פסוריאזיס מעלה את הסיכון להתפתחות של מחלות אוטואימוניות, לרבות צליאק, טרשת נפוצה ומחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית. קשר זה מחדד כי קיים כשל כלשהו במערכת החיסון שלפי ההערכות מאפיין גם פסוריאזיס.

סרטן

בשנים האחרונות נקשרה מחלת הפסוריאזיס לסיכון מוגבר לסרטן העור – כאשר ההנחה כי הסיבה העיקרית לסיבוך מסוג זה נעוצה בטיפולי הפוטותרפיה הניתנים לחלק מהחולים. מטה אנליזה של חוקרים מצרפת מצאה באוגוסט 2013 בכתב העת JEAVD של האקדמיה האירופית לרפואת עור ומין, כי פסוריאזיס קשורה גם בעלייה קטנה בסיכון לגידולים סרטניים מוצקים מסוימים, ככל הנראה עקב השפעה משולבת של גורמי סיכון לפסוריאזיס וסרטן כמו עישון ושתיית אלכוהול.

מצוקה נפשית

פסוריאזיס גם מעלה את הסיכון למצוקה נפשית וירידה בערך העצמי ומצבים פסיכיאטריים שונים לרבות דיכאון וחרדות ובכללן חרדה חברתית. מחקר אמריקאי שהתבסס על נתונים של 146,042 חולי פסוריאזיס, וממצאיו דווחו באוגוסט 2010 בכתב העת JAMA Dermatology, מצביע על קשר בין פסוריאזיס לעלייה של 31% בסיכון לפתח חרדות, עלייה של 39% בסיכון לדיכאון ועלייה של 44% בסיכון לנטייה אובדנית – כשהסיכון גדל ככל שהמחלה חמורה יותר מבחינת מצב העור.

עוד על המחלות הנלוות לפסוריאזיס

עוד על הקשר בין פסוריאזיס לסרטן העור

הקשר בין פסוריאזיס לדלקות מפרקים

לפסוריאזיס קשר הדוק במיוחד לדלקות מפרקים, כפי שמתבטא בדלקת מפרקים פסוריאטית, מחלה שמתאפיינת במקביל הן בדלקתיות, נפיחות וכאבים במפרקי הגוף והן בנגעים פסוריאטיים בעור. המפרקים המושפעים ביותר מצויים באצבעות הידיים והרגליים, והמחלה עשויה להיות מלווה גם במפרקים מעוותים באזורים אלה.

לפי מחקרים – בין 15% ועד 30% מחולי פסוריאזיס מפתחים דלקת מפרקים פסוריאטית, אשר ברוב המקרים מתפתחת כעבור מספר שנים מהופעה של פסוריאזיס. מטה אנליזה מדנמרק, שפורסמה בינואר 2019 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, מצאה כי כרבע מהאנשים עם פסוריאזיס (23.8%) מאובחנים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. בישראל, מחקר נרחב על בסיס נתוני קופת חולים כללית שפורסם בשנת 2018 העריך כי שיעור התחלואה בדלקת מפרקים פסוריאטית אוכלוסייה הכללית נאמד ב-10.9 למאה אלף איש. בחלק מהמקרים מחלת מפרקים מופיעה יחד עם הופעת הנגעים העוריים, ובעשירית מהמקרים דלקת המפרקים אף מקדימה את הפסוריאזיס, מה שעשוי להקשות על האבחון.

עוד על דלקת מפרקים פסוריאטית

השכיחות של פסוריאזיס

לפי מחקרים, כ-1% עד 3% מהאוכלוסייה מפתחים פסוריאזיס, עם התפלגות דומה בין גברים לנשים. דו"ח של ארגון הבריאות העולמי מאוקטובר 2016 מצביע על מחקרים במדינות שונות שבהן שכיחות המחלה נעה בין 0.09% ל-11.4% מהאוכלוסייה.

פסוריאזיס עשויה להופיע בכל גיל, אך מתפרצת בעיקר בשתי תקופות בחיים: גילי 30-20 שנים או גילי 60-50 שנים. גיל ההופעה הממוצע אצל גברים עומד על 29 ובנשים על 27. גיל הופעה צעיר (מתחת לגיל 15) קשור ברוב המקרים להיסטוריה משפחתית של פסוריאזיס ולביטוי של מחלה קשה יותר לאורך החיים.

שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב אנשים ממוצא אירופאי. סקירה של חוקרים בריטים שפורסמה במאי 2020 בכתב העת British Medical Journal מעלה כי שיעורי הימצאות המחלה נמוכים בעיקר במזרח אסיה (0.14%) וגבוהים יותר בדרום אמריקה (1.1%), צפון אמריקה (1.5%), מרכז אירופה (1.83%) ואזורים ספציפיים במערב אירופה (1.92%). לפי מחקרים שנכללו בסקירה זו, ישראל נמנית בארבע המדינות עם שיעורי ההימצאות הגבוהים בעולם של המחלה (1.81%), לצד דנמרק (1.79%), נורבגיה (1.86%) ואוסטרליה (1.88%).

בישראל חיים כ-262,290 חולי פסוריאזיס, לפי נתוני אגודת הפסוריאזיס הישראלית שנאספו בתחילת 2017 מקופות החולים. מחקר שמבוסס על תיקים רפואיים של המבוטחים בקופת חולים כללית הגדולה במדינה, שפורסם בנובמבר 2019, מצא כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית של 52% בשיעורי התחלואה בפסוריאזיס בישראל, משיעור של 2.5% בשנת 2011 ל-3.8% בשנת 2017. החוקרים לא בחנו את מקורה של עלייה זו, אך מעריכים כי היא קשורה בין השאר לשיפור בנגישות לרופאי עור בישראל.

איך מאבחנים?

אבחון פסוריאזיס נסמך בעיקרו על בדיקה קלינית אצל רופא העור וכן נטילת ביופסיית עור, תחת הרדמה מקומית, שנשלחת למעבדה כדי לזהות את סוג הפסוריאזיס ממנו סובל המטופל ולשלול מצבים רפואיים אחרים.

במסגרת תהליך האבחון מוגדרת חומרת הפסוריאזיס על פי שלוש דרגות: קלה, בינונית או קשה, בהתאם למדדים רפואיים שונים.

המדד שנמצא בשימוש הנרחב ביותר בכל הקשור למידת החומרה של פסוריאזיס הוא מדד שטח העור הנגועBSA , ולפי מדד זה המחלה מוגדרת כפסוריאזיס קלה כשניתן לראות על העור מספר נגעים המכסים פחות מ-3% מכלל הגוף, פסוריאזיס בינונית במידה שהנגעים מכסים 3% עד 10% משטח הגוף ופסוריאזיס קשה – כשהנגעים מכסים מעל ל-10% משטח הגוף.

מדד נוסף המצוי בשימוש נרחב בקליניקה וכן במחקרים שונים הוא מדד PASI המשקלל מספר מדדים, לרבות שטח האזור הנגוע, אדמומיות הרובד (אריתמיה), עובי הרובד ומידת התקלפות העור – כלומר הקשקשת.

עוד על תהליך האבחון של פסוריאזיס

עוד על המדדים לקביעת מידת החומרה של פסוריאזיס

איך מטפלים?

כיום אין בנמצא תרופה שמאפשרת לרפא פסוריאזיס, אך קיים מגוון טיפולים שיכולים להקל על התסמינים, שמטרתם לבלום את תהליך החלוקה המואצת של תאי העור שמאפיין את המחלה ולהסיר את הרבדים האדמומיים והקשקשיים מהעור, ובכך להביא לנסיגה זמנית במחלה ולשפר בצורה משמעותית את איכות החיים של המטופלים.

כיום הגישה לטיפול בפסוריאזיס הינה כוללנית וכוללת התייחסות לבעיית העור ולמעורבות של פרקים ומערכות אחרות. הטיפולים בפסוריאזיס כוללים:

טיפולים מקומיים

טיפולים מקומיים במשחות המיועדים לחולים בדרגה קלה או כטיפול משלים לחולים בדרגה בינונית עד קשה, ובכלל אלה משחות המכילות סטרואידים, נגזרות סינטטיות של ויטמין D, משחות המבוססות על רטינואידים, משחות המכילות חומרים מקבוצת 'מעכבי קלצינואורין' (כמו פרוטופיק ואלידל) ומשחות ותכשירי שמפו וסבונים המכילים חומצה סליצילית, זפת ואנטרלין שמהווה תוצר של זפת.

עוד על טיפולים מקומיים לפסוריאזיס

טיפולי פוטותרפיה

טיפולי פוטותרפיה וטיפולים בים המלח מוצעים אף הם לחולי פסוריאזיס לרוב כקו טיפול ראשון לחולים בדרגה בינונית עד קשה, כחלופה לטיפולים בתרופות סיסטמיות וביולוגיות.

פוטותרפיה ניתנת על ידי מכשיר המדמה את קרינת השמש – כשמוצעים טיפולים בחשיפה לקרני UVA ולעתים בשילוב כדור/משחה מסוג פסורלאן בטיפול המכונה PUVA או טיפולים בחשיפה לקרני UVB. בשנים האחרונות הטיפול המוביל הוא בחשיפה לקרני UVB, לאחר שנמצא כי טיפולים בקרני UVA מעלים משמעותית את הסיכון לגידולי עור. לעתים משולבות עם פוטותרפיה בקרני UVB גם משחות זפת – במסגרת טיפול הקרוי 'שיטת גקרמן' (Goeckerman Therapy).

לחלק מהמטופלים מוצע טיפול בים המלח המכונה 'קלימטותרפיה' הכולל חשיפה טבעית לקרני השמש בצורה מבוקרת בתנאים הייחודיים השוררים בים המלח. גם טיפול רגיל בחשיפה מבוקרת לאור השמש הקרוי 'הליותרפיה' עשוי לסייע לחולים.

עוד על טיפולי פוטותרפיה וטיפולים בים המלח

טיפולים סיסטמיים

טיפולים סיסטמיים לפסוריאזיס בתרופות הניתנות בהזרקה/ דרך הפה, שמשפיעות באופן מערכתי ומיועדות לחולים בדרגה בינונית או קשה. בקבוצה זו נכללים סטרואידים, רטינואידים, מטוטרקסט וציקלוספורין.

עוד על טיפולים סיסטמיים לפסוריאזיס

תרופות ביולוגיות

תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס הפועלות באופן ממוקד על תהליכים ביולוגיים במערכת החיסונית של הגוף כדי לבלום את מהלך המחלה.

קיימות מספר קבוצות של תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס: הקבוצה הוותיקה יותר היא של נוגדי  TNFα– אחד הציטוקינים שתאי T במערכת החיסונית גורמים להפרשתם. הקבוצה השנייה נוגדת ציטוקינים אחרים, והיא כוללת תרופה נוגדת הציטוקינים 'אינטרלוקין 12' ו'אינטרלוקין 23', תרופות נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 17' ותרופות חדשות במיוחד נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 23' וקיימת גם תרופה עם מנגנון הפועל כנגד אנזים (PDE4).

התאמת הטיפולים בפסוריאזיס תלויה בסוג המחלה וחומרתה (לרבות גודל שטח העור המעורב) ובהיענות לטיפולים קודמים. לעתים נדרש טיפול המשלב מספר מנגנונים.

עוד על טיפולים ביולוגיים לפסוריאזיס

תזונה ופסוריאזיס

למאובחנים עם פסוריאזיס התגבשו עם השנים מספר המלצות תזונתיות שעשויות להקל על תסמיני המחלה תוך הפחתת פעילות דלקתית. בין השאר, על רקע קשר שהתבסס בעבודות רבות בין השמנה לפסוריאזיס – לאנשים שמפתחים את מחלת העור מומלץ להשיל את המשקל העודף, מה שעשוי להוביל לשיפור התסמינים. יש אף מחקרים שרומזים על האפשרות לריפוי פסוריאזיס אצל אנשים עם השמנה קיצונית שעוברים ניתוח בריאטרי לקיצור קיבה. הקרן הלאומית לפסוריאזיס בארה"ב ממליצה על דיאטה היפוקלורית להסרת המשקל העודף בפסוריאזיס – דיאטה שבה כמות הקלוריות שנצרכת נמוכה מכמות הקלוריות שנשרפת.

יש דיווחים שרומזים על יעילות בהפחתת מזונות מעוררי דלקתיות בפסוריאזיס, אם כי הראיות בנושא אינן חד משמעיות. ככלל, למאובחנים במחלה מומלץ להיוועץ עם תזונאים ודיאטנים.

מספר מזונות ספציפיים מלווים בעלייה בהתלקחויות של פסוריאזיס, ולמאובחנים במחלה רצוי למתן את צריכתם:

• שומן רווי: מספר מחקרים מזהים קשר בין צריכת שומן רווי להתלקחות פסוריאזיס, ולפיכך מומלץ על הפחתת אכילת מוצרים מבוססי בשר אדום ובשר מעובד.

• גלוטן: יש גם עבודות שמצביעות על יעילות של תזונה נטולת גלוטן לאנשים עם פסוריאזיס – אם כי ההוכחות ליעילותה חזקות בעיקר אצל מי שמראש מזוהים עם רגישות לגלוטן. מזונות שמכילים את חלבון הגלוטן הם לחמים, מוצרי מאפה ומזונות נוספים מבוססי דגנים מסוג חיטה, שעורה, שיבולת שועל ושיפון. יש מחקרים שמזהים שיעור גבוה יותר של רגישות לגלוטן בקרב אנשים עם פסוריאזיס, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

• אלכוהול: יש ראיות על קשר בין צריכת אלכוהול מופרזת לבין פסוריאזיס. מחקר לאומי בדנמרק, שממצאיו פורסמו בגיליון יוני 2024 של כתב העת JAAD International, מצא כי שתייה מרובה של אלכוהול מעלה ב-30% את הסיכון למחלה, ככל הנראה בהשפעתם של משקאות אלכוהוליים על תהליכים דלקתיים בעור.

עוד המלצות תזונתיות לאנשים עם פסוריאזיס

איך המחלה משפיע על החיים?

בהיותה מחלה כרונית, החיים עם פסוריאזיס עשויים להיות מאתגרים ודורשים התמודדויות שונות. שיטות שונות עשויות להקל בהתמודדות עם המחלה:

המלצות לשמירה על העור

לסובלים מפסוריאזיס מומלץ על הקפדה יתרה על בריאות והיגיינת העור, לרבות באמצעות מקלחות יומיומיות, שימוש בקרם לחות לעור, חשיפת העור לקרני השמש בצורה מבוקרת ותוך הימנעות מכוויות שמש, הימנעות מטריגרים להתפרצות פסוריאזיס ובאופן כללי שמירה על אורח חיים בריא המיטיב עם כל אדם ועל אחת כמה וכמה עם חולים כרוניים.

הקפדה על תזונה בריאה

כחלק מהצורך לשמור על אורח חיים בריא, לאנשים עם פסוריאזיס מומלץ על תזונה בריאה המבוססת בעיקר על מזונות המוכחים כמפחיתים פעילות דלקתית, ובכלל זה ריבוי וגיוון בפירות וירקות שמכילים נוגדי חמצון.

על רקע קשר מוכח שבין פסוריאזיס להשמנה, מומחי המועצה הרפואית של הקרן הלאומית לפסוריאזיס בארה"ב שסקרו עדויות מדעיות בנושא ממליצים בחוזקה על 'דיאטה היפו-קלורית' הכוללת צריכת כמות קלוריות קטנה מכמות הקלוריות הנשרפת לאנשים עם פסוריאזיס עם עודף משקל והשמנת יתר.

כמו כן, מומלץ לסובלים מפסוריאזיס להפחית צריכת אלכוהול שנקשר לעלייה בסיכון להתלקחויות.

זכויות רפואיות

להתמודדות מיטיבה עם אתגרי המחלה, לאנשים עם פסוריאזיס מומלץ להיות בקיאים בזכויות הרפואיות והסוציאליות שמגיעות להם מהמדינה, לרבות תקרת גג ברכישת תרופות לסוגים מסוימים של פסוריאזיס, זכאות לטיפולי הבראה בים המלח בהתאם לחומרת המחלה וקצבאות נכות שונות – אף הן בהתאם לחומרת המחלה.

בישראל פועלים מספר עמותות וארגונים המסייעים לחולים כרוניים במיצוי זכויות רפואיות וסוציאליות, לרבות ארגונים המיועדים ספציפית לחולי פסוריאזיס ובראשם אגודת הפסוריאזיס הישראלית.

עוד על אורח חיים עם פסוריאזיס 

עוד עצות להתמודדות עם פסוריאזיס

עוד על פסוריאזיס ותזונה

על פסוריאזיס ויחסי מין

ד"ר חגית מץ היא מומחית למחלות עור ומין, סגנית מנהל מחלקת עור במרכז הרפואי תל-אביב ומנהלת תחום פסוריאזיס בכמוני

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: מאי 2024