טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית הפורצת כשהמערכת החיסונית של הגוף, מסיבות שטרם התגלו במלואן, תוקפת את הגוף עצמו. לצדה פסוריאזיס היא מחלה כרונית שנגרמת על רקע דלקתיות של העור, שקשורה אף היא לפעילות מוגברת של המערכת החיסונית – הפעם כנגד הרקמה הדלקתית. גם פסוריאזיס נגרמת מסיבות שטרם התבררו לאשורן, ומתבטאת בחלוקה של תאי העור בקצב מהיר במיוחד ולהתפתחות נגעים אופייניים.

בשנים האחרונות פורסמו מספר עבודות שקשרו בין התופעות, והצביעו על סיכון מוגבר לנגעים פסוריאטיים בקרב מאובחנים בטרשת נפוצה. כעת עולה במטה אנליזה חדשה כי הסיכון משמעותי יותר משתואר בעבר.

מוטציות גנטיות ודלקתיות

במסגרת מטה אנליזה של חוקרים מטייוואן בוצע עיבוד סטטיסטי לממצאים מתוך 11 מחקרים שדווחו ב-10 פרסומים מדעיים אודות הקשר בין טרשת נפוצה לפסוריאזיס בהשתתפות 43,643 נבדקים עם טרשת נפוצה ו-1,097,374 נבדקים ששימשו כקבוצת ביקורת.

הניתוח העלה כי טרשת נפוצה מעלה ב-92% את הסיכון לפתח פסוריאזיס. הממצאים מדווחים בגיליון אוקטובר 2018 של כתב העת American Journal of Clinical Dermatology.

בראיון לתקשורת הבהיר ראש צוות החוקרים מבית החולים "ממוריאל" בטייוואן כי "הסקירה מדגישה את האתגרים בניהול הטיפול בטרשת נפוצה בהקשר של תחלואה נלווית וסיבוכים".

מחקרים רבים מזהים מחלות שהסיכון לפתח אותן גבוה יותר אצל אנשים עם טרשת נפוצה, מעבר לפסוריאזיס, ובכללן אפילפסיה, הפרעות במערכת העיכול, סיבוכים בשלפוחית השתן ודיכאון. לצד זאת, פסוריאזיס אף היא נקשרה במחקרים לתחלואה נלווית, לרבות מחלות לב וכלי דם, סוכרת, השמנה ומחלות נוספות עם מנגנון של דלקתיות – לרבות דלקות מפרקים (ובעיקר דלקת מפרקים פסוריאטית), מחלות מעי דלקתיות וכן דיכאון ומצוקה נפשית.

כשהגורמים להתפרצות טרשת נפוצה ופסוריאזיס עדיין לא גלויים בכללותם, גם הסיבה לקשר שבין שתי המחלות עוד צריכה להתברר. אחת ההערכות שמועלית במחקר מתייחסת לגנים משותפים ששינויים בהם עשויים להוביל להתפתחות משולבת של שתי המחלות גם יחד. טרשת נפוצה כבר נקשרה בעבר לשינויים ומוטציות גנטיות שונות. כך, למשל, מחקר נרחב שערב 250 מדענים ובוצע באמצעות סקירות גנומיות (GWS) אשר ממצאיו פורסמו בשנת 2011 זיהה 52 גנים שעשויים להיות קשורים להתפתחות טרשת נפוצה – חלקם קשורים לתפקוד תאי T של המערכת החיסונית. גם באשר לפסוריאזיס זיהו מדענים ברבות השנים מספר שינויים ספציפיים בגנים שעשויים להיות משמעותיים באטיולוגיה של המחלה, וגם מחקרים אצל קרובי משפחה מצביעים על כך שלשליש מהאנשים עם פסוריאזיס יש לפחות קרוב משפחה אחד שלוקה במחלה, ובקרב תאומים זהים – כשהאחד מאובחן עם פסוריאזיס יש סיכוי של 70% שגם השני יאובחן בהמשך כחולה. בין השאר נמצא כי שינויים בגן HLA-DRB1 עשויים להסביר קשר בין שתי המחלות.

טריגרים משותפים

סיבה אפשרית נוספת לקשר שבין טרשת נפוצה לפסוריאזיס היא קיומו של מנגנון של פעילות דלקתית המשותף לשתי המחלות.

אכן, פסוריאזיס היא מחלה דלקתית מוכחת, ואילו בטרשת נפוצה ישנן עבודות שרומזות כי המנגנון המשבש את פעילות המערכת החיסונית עשוי להתבטא גם בדלקתיות מוגברת. באביב 2016 דיווחו חוקרים מקנדה כי מצאו שטרשת נפוצה מעלה את הסיכון למספר מצבי תחלואה כרוניים נלווים, ובהם גם מחלות דלקתיות כגון מחלות מעי דלקתיות.

החוקרים משערים כי הקשר בין שתי המחלות עשוי לנבוע מהפעלה של תאי T ספציפיים של המערכת החיסונית מסוג Th1 ו-Th17 בטרשת נפוצה, אשר מובילה מצדה להתפתחות ציטוקינים שמעודדים פעילות דלקתית – והתפתחות פסוריאזיס. עבודות בעבר העלו כי ציטוקינים מקבוצת אינטרלוקין: אינטרלוקין 17, 21, 22 ו-26 – מיוצרים על ידי תאי Th17 שפעולתם מואצת אצל טרשת נפוצה – וקשורים בהתפתחות והחמרה של נגעים פסוריאטיים.

אמנם טריגרים שגורמים להתפרצות התקפים של טרשת נפוצה, הכוללים חשיפה לקרינה אולטרה סגולה, חשיפה לנגיף EBV, עישון סיגריות ומחסור בוויטמינים – אינם טריגרים שנקשרו להתפרצות התקפי פסוריאזיס, אולם הם קשורים באופן כלשהו בהתפתחות מחלת העור. למשל, מחסור בוויטמין D שנמצא כגורם סיכון להתקפי טרשת נפוצה – הוכח במחקרים גם כגורם סיכון לפסוריאזיס. כמו כן, ישנם מספר מחקרים הקושרים בין הידבקות בנגיף EBV (אפשטיין באר) שמחולל את מחלת הנשיקה – לבין טרשת נפוצה, ומחקרים נוספים הקושרים בין הנגיף לבין מחלות עוריות, לרבות פסוריאזיס. גם עישון סיגריות שאמנם השפעתו על התפתחות טרשת נפוצה טרם פוענחה, הוכח ברבות השנים כגורם סיכון להחמרה בהתקפי המחלה, ובמקביל אף שלא נמצא כגורם וודאי להתפתחות פסוריאזיס, נרמז בעבודות גם כגורם סיכון להחמרה במחלה זו.

ממצאים סותרים

המטה אנליזה הנוכחית היא הראשונה להצביע על קשר משמעותי בין טרשת נפוצה לפסוריאזיס, וזאת לאחר שסקירות קודמות של הספרות הרפואית העלו ממצאים סותרים בנושא.

כך, סקירה שפורסמה ביולי 2010 בכתב העת Journal of Cutaneous Medicine and Surgery לא זיהתה בטרשת נפוצה סיכון מוגבר לפסוריאזיס, ואילו סקירה אחרת שדווחה במאי 2013 בכתב העת Journal of Neurology הצביעה על סיכון גבוה ב-31% להתפתחות פסוריאזיס בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. הניתוח הנוכחי שמצביע כאמור על סיכון משמעותי יותר, כלל מחקרים עדכניים יותר, לרבות שני מחקרי עוקבה. החוקרים מדגישים כי רוב המחקרים שבדקו את הקשר בין טרשת נפוצה לפסוריאזיס בוצעו על אנשים ממוצא אירופי-אמריקאי, וייתכן כי באוכלוסיות נוספות עשויים להתקבל ממצאים אחרים.

החוקרים מבהירים כי "מומחים רפואיים צריכים להיות מודעים לסיכון לפתח פסוריאזיס בקרב מטופלים עם טרשת נפוצה". מאחר ושתי המחלות עשויות להיות קשורות במרכיבים של מערכת החיסון, החוקרים מציעים כי במקרה של תחלואה משולבת – יינתן טיפול רפואי רב מקצועי שאינו כולל רק נוירולוגים האמונים על הטיפול בטרשת נפוצה ודרמטולוגים (רופאי עור) האמונים על הטיפול בפסוריאזיס, אלא מומלץ לשלב גם ריאומטולוגים האמונים על טיפול במחלות שמעברות מנגנונים של דלקתיות ומרכיבים של המערכת החיסונית.

לדבריהם, יש להמליץ למטופלים שמאובחנים עם פסוריאזיס ועם היסטוריה משפחתית של טרשת נפוצה לפנות לנוירולוג כדי לעבור אבחון למחלה, ולחילופין – למטופלים שאובחנו עם טרשת נפוצה עם היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס – לפנות לרופא עור.

American Journal of Clinical Dermatology, doi: 10.1007/s40257-018-0399-9