כ-17% מהאנשים הסובלים מטרשת נפוצה סובלים גם מפיברומיאלגיה. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Medical Science Monitor. 

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. אצל אנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין - החומר המבודד ומגן על סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים, בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין. בין התסמינים עלולים להיות גם כאב כרוני ועייפות.

פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) היא מחלה בה קיימת תשישות לצד כאבים מפושטים בגוף - תסמינים הפוגעים באופן משמעותי בתפקוד ובאיכות החיים של המטופל. בעבר נחשבה הפיברומיאלגיה לתגובה גופנית למצב נפשי - לרוב לדיכאון. אך כיום, עם התפתחות המחקר, נמצא כי בסובלים מהמחלה רגישות עצבית לכאב מובילה עם הזמן לרגישות גבוהה יותר של מרכזי הכאב במוח וקיימת הכללה של הרגישות הגבוהה לכאב למספר אזורים בגוף. מחקרים בהם נעשה שימוש באמצעי הדמיה מתקדמים הראו כי אצל אנשים עם פיברומיאלגיה אזורי הכאב במוח מראים פעילות יתר, גם בתגובה למגע עדין ואפילו בתגובה לגירויים קוליים.

חוקרים איטלקים הבחינו בכך שמטופלים רבים עם טרשת נפוצה המגיעים למרפאותיהם, מציגים סימפטומים המתאימים לאבחנה של פיברומיאלגיה. עקב כך הם ביקשו לבחון את הקשר שבין טרשת נפוצה, כאב ופיברומיאלגיה.

לטובת המחקר נבדקו 133 אנשים עם טרשת נפוצה. בקרב כל הנבדקים נבחנו סימפטומים של כאב. כמו כן, כל הנבדקים עברו בדיקות לאבחון פיברומיאלגיה על ידי ראומטולוג בהתאם לקריטריונים המקובלים של הקולג' האמריקני לראומטולוגיה - בהם נוכחות של כאב מפושט בכל חלקי הגוף במשך 3 חודשים וזיהוי של לפחות 11 נקודות רגישות בגוף (שלחיצה עליהן גורמת לכאב) מתוך 18 נקודות מסוימות. משתנים נוספים שנבדקו היו רמות העייפות, דיכאון ואיכות החיים הגופנית והנפשית של הנבדקים.

 אילוסטרציה של הנקודות הרגישות (מקור: National Fibromyalgia Research Association)

רק שליש מהנבדקים עם טרשת נפוצה לא סבלו מכאב כרוני. מתוך הסובלים מכאב (66% מהנבדקים), כ-63% אובחנו עם כאב שריר-שלד (כגון כאבי גב) ו- 13.7% עם כאב נוירופטי.

17% מכלל הנבדקים עם טרשת נפוצה אובחנו כסובלים מפיברומיאלגיה. 49% מהנבדקים סבלו מכאבים כרוניים שלא עומדים בקריטריונים של פיברומיאלגיה.

שכיחות האבחנה של פיברומיאלגיה בקרב אנשים עם טרשת נפוצה במחקר (17%) גבוהה באופן משמעותי משכיחותה בקרב האוכלוסייה הכללית, העומדת על 2.9%-4.7%, אך דומה לשכיחותה במחלות אוטואימוניות אחרות כמו זאבת (לופוס) - 25% או דלקת מפרקים שגרונית - 20%.

בקרב אנשים עם טרשת נפוצה פיברומיאלגיה הייתה שכיחה יותר בנשים ובמטופלים עם EDSS (רמת פגיעה נוירולוגית) גבוה יותר. הנבדקים עם פיברומיאלגיה אופיינו גם ברמות דיכאון גבוהות יותר ופגיעה משמעותית באיכות החיים.

לדברי החוקרים, יש לאתר מטופלים עם טרשת נפוצה הסובלים גם מפיברומיאלגיה ולכוון אותם לטיפולים מתאימים, כגון מרפאות כאב, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפולים רגשיים, בשל השכיחות הגבוהה של דיכאון, מוגבלות גופנית ופגיעה באיכות החיים בקרב קבוצה זו.

באוגוסט 2013 פרסמו חוקרים קנדים מאמר בכתב העת המדעי Continuum, הסוקר את המצבים הרפואיים השכיחים ביותר המתלווים למחלת הטרשת הנפוצה. גם הם מצאו כי פיברומיאלגיה קיימת בשכיחות גבוהה יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

לשתי המחלות – טרשת נפוצה ופיברומיאלגיה – מספר מאפיינים משותפים, בהם מעורבות מערכת העצבים המרכזית בבסיס המכניזם של המחלה והעובדה ששתיהן שכיחות יותר בקרב נשים. קיימת גם חפיפה בסימפטומים – התסמינים המאפיינים פיברומיאלגיה בהם תשישות, חרדה ודיכאון, קושי להתרכז וכאבים, שכיחים מאוד בקרב אנשים עם טרשת נפוצה.

מכיוון שקיימת חפיפה בין הסימפטומים ומאחר וכדי לקבל אבחנה של פיברומיאלגיה על הרופא לשלול מצבים רפואיים אחרים היכולים להוביל לסימפטומים של כאב ועייפות, קיים ויכוח בין המומחים – יש המאמינים כי לא ניתן לאבחן פיברומיאלגיה באנשים עם טרשת נפוצה ויש המאמינים שדפוס הכאב הספציפי המאפיין את מחלת הפיברומיאלגיה מצדיק אבחנה נפרדת של המחלה באלה הסובלים מטרשת נפוצה.
 

Medical Science Monitor, 2014; 20: 758-76