סרטן השד
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מה הסיכויים לחזרה של סרטן השד שאובחן בשלב מוקדם?
בדיקות הממוגרפיה וטיפולים תרופתיים חדשים מובילים בשנים האחרונות לעלייה בשיעור המחלימות מסרטן השד. אך חוקרים ישראלים מצאו כי במעקב ממושך עדיין קיים סיכון משמעותי להישנות המחלה, גם אצל מי שאובחנו בשלב מוקדם. מהי תמונת המצב העדכנית?
סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים והגידול הסרטני הרביעי הכי קטלני מבין כלל סוגי הסרטן. בשלושת העשורים האחרונים חל שיפור משמעותי בסיכויי ההחלמה מסרטן השד, בין השאר על רקע העלייה בהיקף הנשים שנענות לבדיקות ממוגרפיה לאבחון מוקדם של המחלה שמומלצות אחת לשנתיים מגיל 50 עד 75, ומאפשרות לאבחן את המחלה בשלב שבו סיכויי הריפוי גבוהים. מאז עידן הממוגרפיה, כיום הגידולים הממאירים בשד הנפוצים ביותר הם גידולים שמאובחנים בשלב 1, כשגודלם קטן מ-2 סנטימטרים וללא מעורבות של בלוטות לימפה או גרורות לאיברים אחרים. לפי נתוני המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, סיכויי ההחלמה מסרטן השד המאובחן בשלב 1 כעבור חמש שנים כבר שואפים ל-100%.
את העלייה בהישרדות מהמחלה ניתן לייחס גם לחידושים בטיפולים התרופתיים למחלה לאורך השנים, ובהן תרופות חדשות ביולוגיות ואימונותרפיות ונוספות שניתנות לפני הניתוח ואחריו, שמפחיתות את הסיכון להישנות סרטן השד ומשפרות את סיכויי ההחלמה.
ואולם למרות המגמה החיובית בהישרדות, עדיין קיימים מקרים של הישנות מאוחרת של סרטן השד – יותר מחמש שנים לאחר האבחון הראשוני, ושנים לאחר תום הטיפולים במחלה. הישנות מאוחרת של סרטן השד נפוצה בעיקר בקרב נשים שאובחנו עם גידולים חיוביים לקולטנים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון (ER+ ו/או PR+), שהם דווקא הגידולים הנפוצים ביותר בקרב המאובחנות ברוב מדינות המערב.
חוקרים ישראלים מצאו עתה כי מדובר בהיקף בלתי מבוטל של חולות – מה שמצריך גם ממי שאובחנו עם סרטן שד מוקדם להתמיד בבדיקות המעקב למשך שנים ארוכות כדי לזהות סימנים מחשידים לחזרה של הסרטן.
מעקב ארוך טווח
המחקר בוצע על ידי חוקרים מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון והמכון האונקולוגי במרכז הרפואי סורוקה, ובשיתוף חוקרים מבית החולים הדסה, אוניברסיטת סידני באוסטרליה, המרכז הרפואי אסותא-אשדוד ומרכז 'מיימונידס' בניו יורק. החוקרים ביקשו לבחון לאורך זמן את המהלך סרטן שד מוקדם שמאובחן בשלב הראשון, בעידן הממוגרפיה והטיפולים התרופתיים החדשים.
במסגרת המחקר בוצע מעקב למשך 12 שנים לפחות אחר 328 נשים שטופלו עם סרטן שד בשלב הראשון במרכז הרפואי סורוקה בין נובמבר 2002 לדצמבר 2006 – שהן כשליש (36.5%) מכלל הנשים עם סרטן השד שטופלו בבית החולים בתקופה זו. משך הזמן החציוני למעקב אחר הנבדקות עמד על 14.36 שנים.
רוב הנשים עברו לאחר האבחנה ניתוח לכריתה מקומית של הגידול בשד מסוג 'למפקטומי' והותאם להן לאחר הניתוח טיפול הורמונאלי מניעתי לפרקי זמן משתנים – למניעת הישנות הגידול. רוב הנשים (82%) אובחנו עם סרטן שד מסוג לומינל A – שהוא חיובי לקולטנים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון וללא ביטוי יתר (שלילי) לחלבון HER-2. רוב הנשים (60%) אובחנו עם גידולים בשד שגודלם בין 1 ל-2 סנטימטרים, ורק מיעוט (40%) אובחנו עם גידולים קטנים במיוחד, שגודלם פחות מ-1 סנטימטר. רבע מהנשים (25.6%) טופלו בכימותרפיה לאחר הניתוח. רק 24 מבין הנשים עברו בדיקות גנטיות מעמיקות לבירור הנטייה הגנטית לסרטן השד.
בניתוח הממצאים, התברר כי ההישרדות כעבור 15 שנים מהאבחנה בסרטן השד עמדה על 74.9% מהחולות שנכללו במדגם.
לאורך תקופת המעקב, 66 נשים (חמישית מהחולות במדגם, 20.1%) פיתחו גידול סרטני חוזר, ובכלל זה גם גידולים בשד ובאיברים נוספים. 26 נשים אובחנו עם גידולים חוזרים בשד. כארבעים מהנשים (12.2% מהמדגם) אובחנו תחילה עם גידולים חוזרים שאינם בשד, וגם מתוכן חמש אובחנו בהמשך עם גידול חוזר בשד.
הזמן החציוני מהאבחון הראשוני בסרטן השד ועד לאבחון חוזר של סרטן עמד במחקר על שש וחצי שנים.
המחקר מצא כי רק גידולים קטנים במיוחד שאובחנו בגודל של פחות מ-1 סנטימטר היו גורם סיכון שהעלה ב-84% את הסיכויים להישרדות מהמחלה בחלוף חמש שנים מהאבחנה. לא זוהתה במחקר השפעה מובהקת לגורמים נוספים על סיכוי להישרדות, ובהם גיל האבחנה במחלה, האם הגידול חיובי לביטוי יתר של החלבון HER-2, האם הנשים חוו תסמיני גיל המעבר והאם הן טופלו בכימותרפיה.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של מעקב ארוך טווח אחר מחלימות מסרטן השד, שכולל גם בדיקות לאיתור מוקדם של גידולים סרטניים חוזרים גם אצל מי שאובחנו עם סרטן שד ראשוני בשלב מוקדם. החוקרים קוראים להעמיק את המחקר על ההשפעות ארוכות השנים של סרטן שד שאובחן בשלב מוקדם, כדי לפתח מדדים חדשים שיאפשרו חיזוי טוב יותר של הסיכון להישנות המחלה. הפיתוח בתחום הבינה המלאכותית ברפואה עשוי לשמש למטרה זו.
במחקר השתתפו ד"ר מעיין הדר, פרופ' מיכאל פריגר, פרופ' שמואל אריעד, ד"ר מיכאל קורץ, ד"ר ברטה דלגדו, ד"ר מרגריטה טוקר, ד"ר מיכאל ביים, ד"ר רוית אגסי, ד"ר מיה רוזנטל, ד"ר ויקטור דיומין, ד"ר אולגה בלוצ'יסטקי, ד"ר נועה אמיר, ד"ר שי ליסבון, פרופ' עמיחי מאירוביץ, ד"ר אירנה לזרב, ד"ר שרה אבו-גאנם ופרופ' דויד גפן, וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2024 של כתב העת Oncology.
יותר מחלימות
ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות נוספות שזיהו סיכון להישנות מאוחרת של סרטן השד בקרב נשים עם גידולים סרטניים בשד החיוביים לקולטנים להורמונים. במסגרת מטה אנליזה שפורסמה בנובמבר 2017 בכתב העת New England Journal of Medicine, שניתחה ממצאים על יותר מ-62,000 נשים עם גידולים חיוביים לאסטרוגן שטופלו גם חמש שנים לפחות בטיפול הורמונאלי למניעת הישנות סרטן השד – 13% מתוכן אובחנו עם גידולים חוזרים בשד במעקב של 20 שנים אחר האבחנה. ניתוח ספציפי של 265 נשים שאובחנו עם סרטן שד שלב 1 בשני בתי חולים בעיר טורקו שבפינלנד, שפורסם במאי 1999 בכתב העת Cancer, הצביע בחלוף עשרים שנות מעקב על 81% הישרדות, כאשר ככל שהגידול הסרטני שאובחן בשלב הראשון היה גדול יותר בממדיו – כך ירדו הסיכויים להישרדות מהמחלה בחלוף עשרים השנים.
בשנים האחרונות מאותגרות מערכות בריאות בעולם בצורך להמשך מעקבים ממושכים אחר מספר הולך וגדל של מחלימים מסרטן. ברוב מדינות העולם מדווח לאחרונה על עלייה בהיקף המחלימות מסרטן השד. גם בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, שיעור ההישרדות מסרטן השד בקרב נשים שאובחנו בין השנים 2014-2008 עמד כעבור חמש שנים מהאבחנה על 89.2% בקרב יהודיות ו-84% בקרב ערביות – עלייה בהשוואה לנשים שאובחנו עם המחלה בשנים 2001-1996, אצלן שיעורי ההישרדות עמדו על 84.3% בקרב יהודיות ו-73.7% בקרב ערביות.
עבודות חדשות מצביעות על אתגרים מורכבים בטיפול במחלימות מסרטן השד, שמצויות לא רק בסיכון גבוה להישנות של מחלת הסרטן, אלא גם להתמודדות עם מצבים רפואיים כרוניים שונים. כך, בסתיו 2017 מצא מחקר ישראלי כי למחלימות מסרטן השד סיכון מוגבר להתפתחות כאבים כרוניים שונים וכאבי פנטום באזור ניתוח הכריתה. התמודדות מורכבת קיימת גם בהיבטים פסיכו-סוציאליים. מחקר ישראלי שפורסם לפני כשנה מצא כי כשליש מהנשים עם סרטן השד לא חוזרות לעבוד בתום הטיפולים באופן שמצביע על השלכות תפקודיות ארוכות טווח של המחלה.