עלייה בהיקף החולים הכרוניים שמתמודדים עם אי ספיקת כליות, מחסור בתרומות איברים מן המת, ותורי המתנה הארוכים להשתלות מתורמים מתים העומדים בהשתלת כליות על 4.3 שנים בממוצע ועשויים לארוך גם 6-5 שנים ואף למעלה מכך – כל אלה מובילים מטופלים בדיאליזה לבדוק את האפשרות לעבור תרומת כליה מהחי בעזרת קרוב משפחה שישמש כתורם כליה. לעתים גם נעשות תרומות כליה מהחי מתורמים אלטרואיסטים - תרומה בהתנדבות שלא לנתרם מסוים.

להשתלת כליה מתורם חי יתרונות רבים, לרבות שרידות ארוכה יותר של הכליה המושתלת וחיסכון של זמן בהמתנה לכליה מהמת – המתנה שבמהלכה המטופל נדרש לטיפולי דיאליזה וחשוף לסיבוכים רפואיים.

השתלת כליה מהחי אמנם כרוכה בסיכונים לתורם, אולם סיכונים הקיימים בכל ניתוח גדול, וככלל מחקרים מעלים כי תוחלת החיים של תורמי כליה דומה לזו של האוכלוסייה הכללית. בכל אופן, על תורם הכליה החי שמתכנן מעשה אצילי של הצלת חיים להכיר בכך שהוא עומד לעבור ניתוח משמעותי להסרת אחת מכליותיו – ניתוח שכרוך בתקופת התאוששות ואינו חף מסיבוכים אפשריים מוקדמים ומאוחרים.

סוגים של תרומת כליה מהחי

תרומה ישירה

בתרומת איברים ישירה, תורם האיברים מכוון את האיבר לחולה ספציפי. לרוב מדובר בקרוב משפחה, אך ישנם מצבים בהם התרומה מתקבלת מאדם שאינו קרוב משפחה, כגון חבר או שותף לעבודה.

תרומה לא ישירה

תרומת איברים לא ישירה היא תרומה אלטרואיסטית, כלומר ממניעים אלטרואיסטים שאינם לצורך רווח כספי או אחר, ובמסגרתה תורם האיברים מעביר את התרומה בהתאם לצרכים שנקבעים על ידי המרכז הלאומי להשתלות, בהתאם למצב הרפואי ופרמטרים נוספים. בחלק מהמקרים הללו בוחר תורם האיברים שלא לדעת מי החולה לו מיועדת התרומה, ובמקרים אחרים הם נפגשים ומכירים בניהם.

בשנים האחרונות נעשים מאמצים לקצר את ההמתנה להשתלת כליות באמצעות 'השתלות צולבות' בין שני זוגות של 'תורם-חולה', או באמצעות "השתלות דומינו" – כלומר שרשראות של זוגות 'תורם-חולה'. בתוכנית מוצלבת משתתפים שני זוגות של תורם ומושתל, ונוצרים צמדים חדשים – מועמד מזוג אחד ותורם מזוג אחר שקיימת ביניהם התאמה, לביצוע ההשתלה. בתוכנית רבת משתתפים הקרויה גם "השתלת דומינו" ניתן לבצע השתלות מוצלבות במספר זוגות. התוכניות להחלפת תורמים באמצעות השתלות צולבות/דומינו מופעלות באמצעות תוכנת מחשב מיוחדת במרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, שמצליבה בין נתוני סיווג הרקמות וסוג הדם של תורמי כליה פוטנציאלים ומטופלי דיאליזה. התוכנה מאתרת התאמות בין תורמים לבין מועמדים להשתלה מזוגות אחרים. ההצטרפות לתוכנית נעשית באמצעות בית החולים בו עובר החולה טיפולי דיאליזה.

התוכנית מעלה את הסיכויים של החולה לעבור השתלת כליה מוצלחת. אם החולה המועמד להשתלה נמצא ברשימת ההמתנה הארצית להשתלה מתורם מת, ההצטרפות לתוכנית החילופים אינה מוציאה אותו מהרשימה, והוא אינו מאבד את תורו, אלא מוצא באופן זמני מהרשימה בשלב שבו התבצעה ההצלבה ומוצא באופן סופי רק לאחר השלמת כל הבדיקות וקבלת האישורים לביצוע ההשתלה בפועל. ביוני 2017 חתם משרד הבריאות על הסכם חילופי כליות עם קפריסין, המאפשר לייצר שרשראות של תרומות כליה מן החי בשיתוף חולים תושבי קפריסין.

לדברי ד"ר רוני ברוך, מנהל מרפאת השתלות כליה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), "נכון להיום, אם יש חולה עם אי ספיקת כליות סופנית שזקוק לתרומת כליה ויש במשפחתו קרוב שמעוניין לתרום לו, גם אם אין התאמה בסוג הדם ובסיווג הרקמות – הוא יוכל להצטרף לתוכנית להשתלות צולבות או השתלות דומינו, וברוב המקרים ניתן יהיה לאתר לחולה כליה מתאימה".

כמה השתלות כליה מהחי מתבצעות בישראל?

תרומות כליה מהחי נהיו שכיחות יותר בשנים האחרונות בכל מדינות המערב. בישראל, לפי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, נרשמת בשנים האחרונות עלייה בהשתלות כליה מתורמים חיים. בשנת 2018 בוצעו 231 השתלות כליה מתורמים חיים – נתון המעיד על עלייה קלה של 4% בהשוואה לשנת 2017. גם בשנת 2016 בוצעו 222 השתלות כליה מהחי  - עלייה של 27% ביחס לשנת 2015. 

מתוך ההשתלות מתורמים חיים ב-2018, 125 מקרים היו של תורמים קרובי משפחה שתרמו כליה לקרוב עם אי ספיקת כליות ו-106 המוגדרים כתורמים אלטרואיסטים.

מהם היתרונות של תרומת כליה מהחי? 

לקבלת תרומת כליות מתורם חי מספר יתרונות עבור חולים עם אי ספיקת כליות סופנית:

• אין צורך להמתין חודשים או שנים ברשימת ההמתנה לקבלת תרומת איברים מהמת, כשבמהלך ההמתנה נדרש החולה לעבור טיפולי דיאליזה – טיפולים שכשלעצמם חושפים אותו לסיכון מוגבר לסיבוכים רפואיים, ובעיקר טרשת עורקים, התכווצות שרירים, אי ספיקת לב ותת לחץ דם בעיקר אצל מטופלי דיאליזה שהנם גם חולי סוכרת.

• לפי מחקרים, לתרומת כליות מהחי משך שרידות ארוך יותר של האיבר ושל המטופל, ביחס לתרומת כליות מהמת: 15 שנים לעומת 12 שנים בממוצע. לפי נתוני משרד הבריאות, שיעורי שרידות הכליה לאחר שנה מההשתלה עומדים על 95% בהשתלה מתורם חי ו-90% בהשתלה מתורם מת,  ולאחר חמש שנים מההשתלה שיעורי שרידות הכליה הם 80% בהשתלה מתורם חי לעומת 70% בהשתלה מתורם מת.

• כליה מהחי פועלת טוב יותר כי היא שוהה מחוץ לגוף במצב של חוסר פעילות לרוב לפרק זמן קצר יותר מאשר כליה מהמת. כליה שמתקבלת מתרומה מן החי לרוב מתחילה לעבוד מיד לאחר ניתוח ההשתלה, לעומת כליה שמתקבלת בתרומה מן המת שתהליך הקליטה שלה מדורג יותר.

• הניתוח בהשתלת כליה מהחי מתוכנן מראש ולא דחוף, ולכן יש בו סיכון נמוך יותר לסיבוכים.

• בהשתלה מן החי הרופאים יודעים יותר פרטים על מצב בריאותו של תורם האיברים ועל הסיכון הפוטנציאלי למושתל.

מי יכול לתרום כליה מהחי? 

תורם כליה יכול להיות כל אדם בריא עם שתי כליות מתפקדות. תרומות כליה מתקבלות בישראל ברוב המקרים מתורמים עד גיל 60, אולם בשנים האחרונות מבוצעות כבר השתלות כליה במצבים מסוימים גם מתורמים בגילים מבוגרים יותר. בישראל אושרו עד כה תרומות כליה מתורמים אלטרואיסטים עד גיל 70, ותרומות כליה מקרובי משפחה גם בגילים מבוגרים יותר. גם מעשני סיגריות יכולים לתרום כליה. 

תורם כליה עובר בדיקות רפואיות לנשאות של נגיפים שונים, ואם יאובחן כנשא של נגיף כלשהו, למשל HIV, הוא יוכל לשמש תורם רק לחולה שגם הוא נשא אותו נגיף. "תורם כליה שהוא נשא הפטיטיס C יכול היום לשמש כתורם כליה רגיל, וזאת על רקע הטיפולים התרופתיים החדישים שמעלימים את נגיף הפטיטיס C  מהגוף", אומר ד"ר ברוך.

תורם כליה חייב לעבור סדרה של מבדקים פסיכולוגיים ובדיקות רפואיות ותרומת הכליה חייבת לקבל את אישור ועדת ההשתלות של בית החולים, ובמידה ומדובר בתרומה אלטרואיסטית – לקבל את אישור המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות.

מחקר משנת 2015 שנערך בבית החולים בילינסון אפיין לראשונה את תורמי הכליה האלטרואיסטים בישראל. המחקר שנערך על ידי ד"ר רותי רחמימוב בחן מאפיינים של 112 תרומות כליה אלטרואיסטיות בבילינסון מתוך 472 השתלות כליה שבוצעו בבית החולים בשנים 2014-2009. נמצא כי הגיל הממוצע של תורמים אלטראוסטים היה 40, מרביתם (71.3%) גברים ורובם נשואים (68%) ובעלי השכלה אקדמית (63%). לעומת זאת, מנתוני 350 השתלות מתורמים שהם קרובי משפחה, הגיל הממוצע של תורמים קרובי משפחה היה 41, ובקבוצה זו מרבית התורמים היו נשים (57%) ובעלי השכלה תיכונית (62%).  

מהן ההכנות הנדרשות לקראת תרומת כליה מהחי? 

תורמי כליה מהחי עוברים הערכה רפואית ונפשית לפני התרומה כדי לבחון את התאמתם לביצוע ההליך, זאת מאחר ומדובר בפעולה שאין ממנה חזרה. למרות שבפועל אנשים יכולים לקיים חיים תקינים עם כליה אחת בלבד, יש צורך לוודא שתורם הכליה הבין את חשיבות המהלך שהחליט לבצע.

תורם כליה בקרבה משפחתית

תורם שהוא בעל קרבה משפחתית נדרש להגיש בקשה לאישור נטילת איבר לוועדת הערכה מקומית במרכז הרפואי המורשה שבו מיועדות להתבצע נטילת האיבר והשתלתו בחולה. תהליך ההערכה לתרומת כליה מהחי נמשך לרוב בין חודשיים לחצי שנה, וממומן על ידי קופת החולים של החולה הממתין להשתלת כליה.

ועדת ההערכה המקומית ממונה על ידי מנהל בית החולים באישור מנהל המרכז להשתלות במשרד הבריאות, ובה חמישה חברים, בהם רופא מומחה המשמש מנהל מחלקה או יחידה שאינה עוסקת בהשתלות איברים באחד מבתי החולים במדינה, המשמש כיו"ר; פסיכיאטר/ פסיכולוג קליני; עובד סוציאלי; נציג ציבור שאמור להיות בין קבוצה דתית/ חברתית או תרבותית אליה משתייך התורם; ועורך דין שיש לו כישורים להתמנות לשופט מחוזי. 

תורם כליה שאינו בקרבה משפחתית

תורם שהוא אינו בעל קרבה משפחתית, לרבות תורם אלטרואיסטי וכן תורם שהוא חבר/מכר המבקש לייעד את התרומה לחולה ספציפי – נדרש להגיש בקשה לאישור נטילת האיבר לוועדת הערכה מרכזית (ארצית) במשרד הבריאות.

הוועדה לא דנה בבקשות לתרומת איברים של שוהים בלתי חוקיים ואנשים שאינם תושבי ישראל ותוקף אשרת השהייה שלהם בארץ קצר משלושה חודשים מיום הופעת התורם בפני הוועדה.

ועדת ההערכה המרכזית (ארצית) ממונה על ידי מנהל המרכז להשתלות באישור מנכ"ל משרד הבריאות, ומונה אף היא חמישה חברים, בהם רופא מומחה המשמש מנהל מחלקה או יחידה שאינה עוסקת בהשתלות איברים באחד מבתי החולים במדינה, המשמש כיו"ר; פסיכיאטר/ פסיכולוג קליני; עובד סוציאלי; נציג ציבור שאמור להיות בין קבוצה דתית/ חברתית או תרבותית אליה משתייך התורם; ועורך דין שיש לו כישורים להתמנות לשופט מחוזי.

הפנייה לוועדות ההערכה נעשית ישירות על ידי מי שמבקש לתרום את האיבר, ואם הוא מבקש לכוון את התרומה לחולה ספציפי – יכול התורם להופיע בפני הוועדה הרלוונטית לצד החולה. תורמים אלטרואיסטים לרוב פונים ישירות למרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות או באמצעות עמותת "מתנת חיים" של הרב אברהם ישעיהו הבר. יש תורמים שמכוונים את התרומה לאדם ספציפי, ויש כאלה שמבקשים להגביל ולתרום רק למישהו מדת מסוימת או רק לשומר מצוות. לבסוף, ההתאמה בין תורם אלטרואיסטי לחולה הממתין להשתלה נעשית על ידי המרכז הלאומי להשתלות, וכפופה  להתאמה רפואית – לרוב לפי סוג דם וסיווג רקמות תורמים.

התנאים לאישור ההשתלה 

לפי חוק ההשתלות משנת 2008, ועדת הערכה מקומית או מרכזית (במרכז הארצי להשתלות) יכולות לאשר תרומת כליות מהחי, רק בכפוף לקיומם של כלל התנאים הבאים:

• התורם מתאים מבחינה רפואית ונפשית למתן התרומה, ואין במצבו הרפואי והנפשי משום חשש לסיכון בריאותו או לפגיעה בתפקודו, עקב התרומה החורגים מן הסיכון הרגיל בפעולות מסוג זה.

• התורם נתן הסכמתו לתרומה מרצון חופשי ומתוך דעה צלולה, ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי, כלכלי או אחר.

• התורם והנתרם נתנו את הסכמתם מדעת לפעולות הרפואיות הקשורות בביצוע נטילת האיבר והשתלת האיבר, תוך חתימה על טופס הסכמה לתרומה. בטופס מצהיר התורם בין היתר כי ידוע לו ש"סיכויי קליטת הכליה המושתלת גבוהים, אך יש לדעת שתיתכן דחייה של הכליה המושתלת או תפקוד לקוי שלה". כמו כן חותם התורם כי ידועים לו תופעות לוואי וסיבוכים הקשורים בניתוח להוצאת הכליה.

• התורם לא נתן את הסכמתו כנגד תמורה או הבטחה לתמורה שקבלתה או נתינתה אסורות לפי חוק ההשתלות.

• התורם מאשר כי הוא מבין שיש באפשרותו לחזור בו מהסכמתו בכל עת עד לנטילת האיבר, וכי הוא לא יישא באחריות אזרחית או פלילית בשל חזרתו כאמור.

• החולה המועמד להשתלה נמצא מתאים מבחינה רפואית ונפשית לניתוח ההשתלה.

• אין מניעה אחרת לאישור הבקשה, לרבות לעניין מצבו המשפחתי של התורם.

הערכה רפואית לקראת תרומת כליה

הערכת כשירותו של המועמד לתרומת כליה כוללת סדרה מקיפה של בדיקות רפואיות. ראשית, תורם הכליה עובר בדיקת סוג דם כדי לוודא את התאמת הכליה שברשותו לחולה הזקוק לתרומה. ככלל יש צורך בהתאמה של סוג הדם וסיווג הרקמות בין תורם הכליה לחולה המקבל אותה. בבחינת התאמה של כליה למושתל לפי סוג הדם, חולה עם סוג דם A יכול לקבל כליה מתורם עם סוג דם A ו-O, חולה עם סוג דם B יכול לקבל כליה מתורם עם סוג דם B ו-O, חולה עם סוג דם AB יכול לקבל כליה מתורם עם כלל סוגי הדם A, B, AB ו-O, וחולה עם סוג דם O יכול לקבל כליה מתורם עם סוג דם O בלבד.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות מבוצעות השתלות כליה מתורמים חיים גם ללא התאמה של סוג הדם, כשניתן טיפול להחלשת הנוגדנים של החולה לסוג הדם של התורם – טיפול שניתן לחולה המועמד להשתלה לרוב במשך שבוע לפני ההשתלה המתוכננת.

במקביל עובר תורם האיברים בדיקת דם לסיווג רקמות הקרויה HLA (קיצור של Human Leukocyte Antigen), וכיום ניתן לבצע תרומות כליה גם ללא התאמה בסיווג רקמות, על ידי מתן טיפול להחלשת הנוגדנים שקיימים אצל החולה לסיווג הרקמות של התורם – טיפול שניתן אף הוא לרוב כשבוע לפני ההשתלה המתוכננת.

בהמשך עובר התורם בדיקה רפואית מקיפה כדי לוודא שתרומת הכליה אינה מסכנת את בריאותו ושמבנה הכליות שלו ותפקודן תקינים לחלוטין. הבדיקה הרפואית המבוצעת לתורם נעשית לרוב ב-2-1 ימי אשפוז מרוכזים במהלכם נעשות הבדיקות הבאות: אנמנזה רפואית; בדיקה גופנית: לחץ דם, דופק, מדידת משקל וגובה; בדיקות דם מקיפות, לרבות לנוכחות הנגיפים HIV, CMV והפטיטיס C; לגברים מעל גיל 50 בדיקת דם לחלבון PSA; בדיקות להערכת הפעילות הלבבית: בדיקת אק"ג, אקו לב ומעל גיל 50 אקו לב במאמץ/ מיפוי לב עם תליום; בדיקת שתן כללית (תרבית) ואיסוף שתן ל-24 שעות; סי.טי אנגיוגרפיה לכליות ודרכי השתן (תוך הזרקת חומר ניגוד), ובדיקת אולטרה-סאונד בטן במקרים של זיהוי אבנים בכליות בבדיקת הסי.טי; צילום רנטגן חזה ובדיקת תפקודי ריאות לתורמים מעשנים. הבדיקות ממומנות באמצעות טופס 17 על ידי קופת החולים המבטחת את החולה המועמד להשתלת כליה.

הערכה נפשית לקראת תרומת כליה

הערכה פסיכיאטרית/פסיכולוגית לפני תרומת איברים מהחי כוללת רקע אישי, רפואי ופסיכיאטרי, שימוש בחומרים ממכרים – לרבות סיגריות, אלכוהול וסמים, רקע פלילי ואירועים חשובים כגון מחלות אצל אדם קרוב, הערכה למערכת היחסים עם החולה הצפוי לקבל את הכליה, לרבות בחינת המניע לתרומה והציפיות מהתרומה – גם במקרה בו האיבר יידחה והערכה קוגניטיבית כללית.

ההערכה נדרשת על רקע עבודות שונות בספרות הרפואית מעלות את האפשרות כי הסרת הכליה חושפת את התורמים לסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות לרבות דיכאון וחרדה. כך, בין השאר, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שפורסם בספטמבר 2018 בכתב העת BMC Nephrology העלה במדגם של 825 תורמי כליה חיים כי 5.5% פיתחו חרדות מסוגים שונים, 4.2% פיתחו דיכאון ו-2.1% מסרו שהם מתחרטים על תרומת הכליה. עוד נמצא כי התופעות הללו קשורות זו בזו. 

על הצורך במתן תמיכה נפשית לתורמי כליה מצביעים חוקרים מתחום הפסיכיאטריה כבר מספר עשורים. עוד בשנת 1989 דיווחו חוקרים ישראלים מהמרכז לבריאות הנפש גהה בכתב העת Psychotherapy and Psychsomatics על שני מקרים טרגיים של תורמי כליה ישראלים שהתאבדו לאחר שהמושתלים שקיבלו את כליותיהם נפטרו תוך דחיית הכליה לאחר ההשתלה, וקראו לביצוע הערכה נפשית מקיפה לתורמים פוטנציאלים.

הערכה סוציאלית לקראת תרומת כליה

הערכה סוציאלית לפני תרומת איברים מהחי הכוללת סטטוס הכנסה, דיור, בירור לגבי המטפל העיקרי שיסייע לתורם לאחר הניתוח להוצאת הכליה, רקע אישי והיסטוריית חיים, התמודדות עם משברים, שימוש בחומרים ממכרים – לרבות דיווח על שתייה חברתית והתנסות בסמים (כולל מריחואנה), בחינה נוספת לקשר עם החולה המועמד לקבל את הכליה – לרבות איכות הקשר, מי יזם את התרומה וכיצד הגיע התורם להחלטה לתרום את האיבר, עמדת בני המשפחה כלפי הרעיון לתרום כליה, בחינת לחצים שייתכן שהופעלו כלפי התורם ובחינת יחס התורם לתהליך והציפיות שלו בעתיד מהקשר עם מקבל הכליה.

תנאים נוספים לתרומת כליה

בתהליך ההערכה שעובר התורם, הוא נדרש למספר תנאים נוספים מעבר להערכות הכשירות: 

• לחתום על כתב ויתור סודיות המאפשר לחברי הוועדה לקבל את כל החומר הרפואי הנוגע לתורם.

• במקרים מסוימים רשאית ועדת ההערכה לבקש מהתורם ו/או החולה לעיין במסמכים רפואיים ונוספים.

• שיחה אישית: לאחר המבדקים הרפואיים מזמנת ועדת ההערכה את התורם והחולה להופיע בפניה, ובמצבים בהם התרומה מכוונת לחולה שמכיר את התורם הזימון יכולים לרוב השניים להופיע במשותף בפני הוועדה, ולעתים מתבקשים התורם והחולה להופיע בפניה בנפרד.

החלטות ועדת ההערכה

החלטות ועדת ההערכה המקומית (במקרה של תורמים קרובי משפחה) והארצית (במקרה של תורם מכר או תורם אלטרואיסטי) מתקבלות ברוב קולות החברים, ועליה להודיע על החלטתה תוך 60 יום לכל היותר ממועד הגשת בקשתו של התורם. לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מאוגוסט 2013, התורם והנתרם רשאים לקבל לפי בקשתם העתק החלטה מנומקת של ועדת הערכה וממצאי בדיקות שנערכו להם, אלא אם כן החליטה הוועדה שלא למסור את נימוקיה או את ממצאי הבדיקות מ"טעמים של טובת התורם או הנתרם".

במידה וההשתלה מאושרת, במקרים מסוימים רשאי המרכז הלאומי להשתלות לאשר את ביצוע ההשתלה במרכז רפואי אחר מזה שבו פעלה ועדת ההערכה.

בקשה של קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס לשמש תורם איברים צריכה להיות מוגשת באמצעות עורך דין לבית משפט לענייני משפחה, אליו תועבר גם חוות דעת של ועדת ההערכה המרכזית במשרד הבריאות לצורך קבלת החלטה בנושא.

שיעורי האישורים והדחיות של ועדות ההערכה אינם מתפרסמים באופן שוטף. במחקר שבוצע על ידי ד"ר אייל כתבן וד"ר תמר אשכנזי ופורסם בכנס המכון הלאומי לקידום מדיניות בריאות במאי 2017, נמצא כי שיעור הפסילה הכללי של תיקי תורמי כליה פוטנציאליים שהוגשו לוועדה המרכזית במגמת ירידה בהשוואה לפי תקופות וכי עילת הפסילה העיקרית היא מצב רפואי, ואחריה חשד לסחר באיברים והערכה של אי כשירות נפשית לביצוע התרומה.

הניתוח לתרומת כליה מהחי

מהלך הניתוח

לאחר קבלת אישור לתרומת כליה מבוצעות בדיקות רפואיות אחרונות ובמרכז הרפואי בו מטופל החולה בהכנה להשתלת כליות מתואם מועד לתרומת הכליה ולהשתלה בשיתוף עם התורם.

הניתוח לתרומת כליה הקרוי בעגה הרפואית 'נפרקטומי' מבוצע בהרדמה כללית. הניתוח מבוצע כיום בישראל לרוב בשיטה לפרוסקופית –זעיר פולשנית המוכחת בשנים האחרונות כשיטה הכרוכה בכאבים בעוצמה נמוכה יותר מאשר ניתוח בפתיחת בטן, בשיעור נמוך יותר של סיבוכים כגון זיהומים וטראומה לשרירי הבטן ובתקופת התאוששות קצרה יותר וחזרה לתנועתיות כבר למחרת הניתוח.

במהלך הניתוח מוסרת אחת הכליות מהתורם דרך חתך באורך 7 ס"מ המבוצע בקו אופקי מעל לשלפוחית השתן – בדומה לחתך המבוצע בניתוח קיסרי, וזו מועברת לחולה שמצוי במצב של אי ספיקת כליות סופנית. במקרים חריגים מבוצע הניתוח דרך חתך גדול בבטן או במותן.

לרוב מוסרת הכליה השמאלית, שכן הווריד היוצא ממנה ארוך יותר וקל יותר לחיתוך, אם כי לעתים מוסרת הכליה הימנית, בעיקר במצב אנטומי ספציפי כשקיים כלי דם בודד המתחבר לכליה הימנית ואילו כלי דם כפול המתחבר לשמאלית.

במהלך הניתוח מקבל התורם עירוי לווריד של נוזלים, תרופות הרגעה ומשככי כאבים, ומחובר בנקז (קטטר) לשלפוחית השתן. הניתוח אורך לרוב כשלוש שעות ובהמשך מועבר התורם למספר שעות בחדר התאוששות ובהמשך למחלקה פנימית או נפרולוגית.

מיד בתום הסרת הכליה מהתורם – מתואמת מראש בחדר ניתוח מקביל השתלת הכליה לחולה.

לאחר הניתוח

האשפוז לאחר ניתוח תרומת כליה נמשך לרוב 4-3 ימים. לרוב הקטטר המחובר לתורם מוסר למחרת הניתוח.

בהמשך מקבל התורם אישור למנוחה ולהיעדרות מהעבודה למספר שבועות, בדרך כלל לשלושה שבועות עד חודש וחצי, ומסוגל לשוב בהדרגה לפעילות מלאה. על התורם להתרגל להליכה תוך התאוששות והחלמה מהחתך הניתוחי. מומלץ שלא לעסוק בפעילות גופנית שלושה חודשים לאחר הניתוח.

מהם הסיכונים והסיבוכים האפשריים בתרומת כליות מהחי? 

תופעות הלוואי של הניתוח כוללות בעיקר אי נוחות וכאבים, הניתנים לטיפול על ידי משככי כאבים שניתנים לתורם עוד באשפוז שלאחר הניתוח, וחולפים תוך מספר ימים.

כמו כן, כבכל ניתוח משמעותי, גם ניתוח להסרת כליה לצורך תרומתה מבוצע בהרדמה מלאה וכרוך בסיכון לסיבוכים בהרדמה וכן לסיבוכים הקשורים בניתוח – ובעיקר הדבקות בזיהומים (ובייחוד אלח דם-ספסיס) ובקע לאורך הצלקת. סיבוכים נדירים יותר של ניתוח תרומת כליה כוללים פגיעה באברי הבטן ו/או בכלי הדם הסמוכים למקום הניתוח ודימום פנימי, ולעתים נדרש ניתוח נוסף לתיקון סיבוכים אלה.

מעבר לכך, ניתוח להוצאת כליה עשוי לגרום להפרשה מוגברת של חלבון בשתן שעשויה להימשך מספר שנים, אולם לרוב אינה דורשת טיפול ואינה בעלת השלכות על מצב הבריאות, אם כי בשיעור קטן מהתורמים עשויה להיות מלווה כעבור חודשים עד שנים בעלייה בלחץ דם ודורשת טיפול בתרופות ליתר לחץ דם.

בנוסף, על תורם הכליה להיות מודע לאפשרות כי הוא מוסיף לחיות עם כליה אחת בלבד, ובמידה וזו תפסיק לפעול, לא תהיה לו כליה נוספת, והוא עלול להידרש לטיפולי דיאליזה ולהזדקק להשתלת כליה בעצמו.

לפי מחקרים, תרומת כליה אינה מקצרת חיים ולתורמי כליה חיים תוחלת חיים דומה לכלל האוכלוסייה.

תרומת כליה אלטרואיסטית – האם לפגוש את החולה?

בתרומת כליה אלטרואיסטית ניתן לברר מיהו החולה שיקבל את הכליה ולפגוש בו – לעתים עוד בתהליך ההכנה להשתלת הכליה ולעתים לאחר ההשתלה.

כיום המדיניות בנוגע למפגשים בין מושתלים לתורמים חיים גמישה, וזאת מאחר ובמקרים רבים פגישות שכאלה נעשות באופן אקראי סביב ההשתלה, בוועדות ההערכה, בבדיקות הרפואיות המבוצעות לתורם ולחולה או סביב ניתוחי התרומה וההשתלה המבוצעים באותו היום – זה לאחר זה. במרכז הלאומי להשתלות ממליצים לבצע את המפגשים בתיאום עמם. לדברי ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, "כדאי לבצע את המפגש באמצעותנו, כי יש לנו האפשרות לעשות הכנה נכונה ותיאום ציפיות לקראת המפגש המרגש". 

החיים אחרי תרומת כליה

מעקב רפואי אחרי תרומת כליה

תורמי כליה נדרשים לעבור בדיקות מעקב רפואי, תחילה חודש לאחר ניתוח התרומה ובהמשך פעם בשנה, לכל החיים. בדיקות אלה כוללות: אנמנזה רפואית כללית; מדידת לחץ דם; בדיקות דם, בין השאר לרמת קריאטינין ולתפקודי כליות; בדיקה לחלבון בשתן ואחת למספר שנים – בדיקת אולטראסאונד של הכליות. המעקב הרפואי מבוצע במרכז הרפואי בו בוצעה התרומה והשתלת האיברים או אצל רופא המשפחה בקופת חולים.

זכויות של תורמי כליות

כיום, לאחר חוק ההשתלות משנת 2008, הוסדרה זכאותם של תורמי כליה לתמיכה רפואית ונפשית בתקופה שלאחר ההשתלה והוסדר מתן פיצוי לתורמים להוקרה על המעשה האצילי שביצעו. תורמי כליה לקרובים ותורמים אלטרואיסטים תושבי ישראל זכאים למספר זכויות:

• ימי מחלה לאחר תרומת הכליה להתאוששות מהניתוח לתקופה של 3-2 שבועות ועד חודש וחצי.

• פיצוי כספי על ההפסד הסביר מהפעולות הכרוכות בנטילת האיבר, לרבות אובדן השתכרות – למשך 40 יום לאחר התרומה. בהבדל ממדינות מסוימות המציעות פיצוי בסכום אחיד, בישראל ההחזר נקבע בהתאם לנוהל לשכיר לפי ממוצע השתכרות בשלושת החודשים האחרונים שלפני ניתוח התרומה ולעצמאי על פי שומת המס בשנה שקדמה לתרומה, ולכל הפחות לפי השכר הממוצע במשק, כפי שנקבע לתורמים גימלאים ועקרות בית. נכון לדצמבר 2018 עומד סכום המינימום על 7,864 ש"ח ל-40 יום וסכום המקסימום עומד על 57,827 ש"ח.

• החזרי נסיעות בסכום קבוע של 2,684 ש"ח, נכון לדצמבר 2018, ללא צורך בהגשת קבלות.

• ההטבה הכספית המשמעותית ביותר לתורמי איברים היא פטור מתשלומי מס הבריאות למשך שלוש שנים מהתרומה. הטבה אינה כלולה בחוק ההשתלות, אלא בתוספת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שיזם ח"כ אריה אלדד ואושרה בכנסת בשנת 2012. ההטבה ניתנת החל מה-1 בינואר בשנה שלאחר ניתוח התרומה.

• החזר כספי להוצאות לרכישת ביטוח רפואי למשך חמש שנים – ביטוח רפואי פרטי או ביטוח משלים בקופת חולים ברובד המורחב, בסכום של עד 59 ש"ח לחודש, נכון לדצמבר 2018. ההחזר אינן ניתן מראש, אלא בכפוף להצגת הפוליסה וקבלה. את הביטוח מומלץ לרכוש עוד בשלב ההכנה לניתוח.

• החזר להוצאות ביטוח אובדן כושר עבודה או אובדן כושר השתכרות למשך חמש שנים. ההחזר אינן ניתן מראש, אלא בכפוף להצגת הפוליסה וקבלה ועד לסכום תקרה של 204 ש"ח לחודש, נכון לדצמבר 2018.

• החזר להוצאות ביטוח חיים למשך חמש שנים. ההחזר אינן ניתן מראש, אלא בכפוף להצגת הפוליסה וקבלה ועד לסכום של 129 ש"ח לחודש, נכון לדצמבר 2018.

• החזר לטיפולים פסיכולוגיים – ההחזר ניתן עד חמישה טיפולים אצל פסיכולוג/עובד סוציאלי ועד לסכום של 429 ש"ח למפגש, נכון לדצמבר 2018, בכפוף להצגת קבלה/חשבונית. על הטיפולים להיערך תוך ארבע שנים מהתרומה.

• החזר הוצאות לחופשת החלמה לאחר נטילת האיבר. ההחזר ניתן לשהות בבית מלון עד 7 ימים או פחות מכך, לחופשה אחת בלבד ולתורם כליה היוצא לחופשה תוך 90 יום מהתרומה לצורך הבראה, עד לסכום של 537 ש"ח ללילה. במקרים שבהם מדובר בתורם כליה לקרוב משפחה המבקש לצאת לחופשה עם הקרוב המושתל – ניתן להאריך את מועד החופשה עד להתאוששות המושתל מהניתוח ותחילת הטיפול התרופתי ובמצבים אלה מאושרת חופשה עד חצי שנה לאחר התרומה.

• תעודה המקנה פטור מתשלום דמי כניסה לגנים לאומיים ושמורות טבע.

• תעודת הוקרה של המרכז הלאומי להשתלות.

החזרי ההוצאות משולמים לתורם על ידי המרכז לאומי להשתלות. ההחזרים מועברים ישירות לתורם, וחל איסור בחוק להעבירם לצד שלישי באמצעות שיפוי.

מעבר לאלו, ישנן הטבות נוספות לתורמי איברים:

• תורמי איברים מוגדרים במערכת הבריאות במעמד של חולים כרוניים, וזכאים לתקרת השתתפות ברכישת תרופות ככלל החולים הכרוניים העומדת נכון לדצמבר 2018 על 325 ש"ח לחודש בקופת חולים כללית, 311 ש"ח לחודש במכבי ו-377 ש"ח לחודש במאוחדת ולאומית.

• תורמי איברים פטורים מתשלומי השתתפות עצמית בשירותים הכלולים בסל הבריאות הממלכתי, לרבות ביקורי רופא ותרופות – בכל הקשור להכנה לתרומה. תשלומים אלה מכוסים על ידי קופת החולים של מושתל האיברים. לאחר תרומת האיבר, קיימת אי בהירות בנוגע לזכאותם של תורמים לפטור מהשתתפויות עצמיות בעבור שירותים בסל, וכיום קופות החולים נוהגות לחייב תורמי איברים בהשתתפות עצמית לצורך הוצאת טופסי 17 למעקבים הרפואיים לאחר התרומה, והנושא מצוי בדיונים במשרד הבריאות..

• בתקנות נקבע כי תורם איברים שיזדקק חלילה לתרומת איבר אותו תרם יזכה ל"קדימות גבוהה במיוחד" ברשימת ההמתנה להשתלה מתורמים מתים.

סייעו בהכנת הכתבה ד"ר רוני ברוך, מנהל מרפאת השתלות כליה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) וד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות

עדכון אחרון: מארס 2019