צוות מומחים אשר עמל על תיקון הקטגוריה של הפרעות הזנה ואכילה עבור המהדורה החדשה של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני אשר עתיד להתפרסם בשנת 2013, מציע מספר שינויים אבחנתיים ועדכונים בהגדרות של הפרעות אכילה. אחד השינויים המרכזיים - הוספת אבחנה להפרעת אכילה בולמוסית, שעד היום לא נחשבה כאבחנה רשמית.

ה-(DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, בו מרוכזות כל ההפרעות הנפשיות ותסמיניהן - מגדיר בין היתר גם את הקריטריונים לאבחנה של הפרעות אכילה.

הקריטריונים ל"הפרעת אכילה בולמוסית" היו מוקד לחקירה מאז התפרסמה המהדורה הקודמת, DSM – IV שהזכירה את ההפרעה, אך לא הכניסה אותה למהדורה כאבחנה בפני עצמה. בעשרים השנים האחרונות מאז התפרסם ה – DSM-IV, נערכו יותר מאלף מחקרים אודות הפרעת אכילה בולמוסית. כך, לדברי צוות המומחים, כעת יש כמות מרשימה של נתונים אשר מהווים בסיס איתן לטענה שזוהי אכן הפרעה שצריכה להיכלל במהדורה החדשה – החמישית במספר.

כמו בכל שינוי שמוצע למדריך, הקריטריונים שהציעה קבוצת העבודה נבדקים ונחקרים באופן נרחב, לפני פרסומם במדריך בשנה הבאה.

ההפרעה שאולי תיווסף לספר האבחנות מוגדרת כ"אכילה חוזרת ונשנית של כמות מזון שהיא ללא ספק גדולה ממה שרוב האנשים יאכלו בנסיבות דומות".

הכללת האבחנה הנפרדת נועדה גם להפחית את מספר המטופלים אשר סובלים מהפרעת אכילה ומקבלים אבחנה של הפרעת אכילה בלתי ספציפית (ED – N.O.S). בעבר לא היה מספיק מחקר בשביל לתמוך באבחנה ספציפית ונבדלת לאכילה בולמוסית, וכתוצאה מכך נגרם שימוש יתר באבחנה של ED – N.O.S. אבל כאמור, כמות המחקר האדירה אשר נאספה בשנים האחרונות על אכילה בולמוסית מאפשרת להוסיף קטגוריה ספציפית להפרעה.

אז מהי הפרעת אכילה בולמוסית?

על פי הקריטריונים המוצעים, ההפרעה מאופיינת ב"תחושה של אובדן שליטה על האכילה בזמן ההתקף" וכוללת שלושה או יותר מהבאים:

*אכילה מהירה בהרבה מן הנורמלי.

*אכילה עד לתחושת מלאות לא נעימה.

*אכילת כמות מזון גדולה ללא תחושת רעב פיזי.

*אכילה לבד ובסתר בגלל בושה מכמות המזון הנצרכת.

*אכילה מלווה בתחושות גועל עצמי, דיכאון או אשמה לאחר מכן.

האכילה הבולמוסית מתרחשת, בממוצע, לפחות פעם בשבוע במשך 3 חודשים. היא לא מקושרת להתנהגות פיצוי בלתי הולמת כגון הקאות, ולא מתרחשת אך ורק בזמן התקף של הפרעת אכילה מסוג אחר. שכיחות ההפרעה באוכלוסיה מוערכת בכ – 4-5%.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), פסיכותרפיה דינמית בין אישית ותרופות אנטי דיכאוניות הם סוגי הטיפולים שנמצאו יעילים במחקרים לסובלים מההפרעה.

לא כולם מסכימים

יש אנשים הטוענים שהקריטריונים החדשים לא מבחינים בצורה מספקת בין התנהגות פתולוגית לבין התקף אכילת יתר שהוא שכיח בקרב אנשים רבים. צוות העבודה מפריך את הטענה ומדגיש שההפרעה היא תופעה של ממש, בה יש אכילת כמות מזון לא נורמלית, לעיתים קרובות בצירוף לתחושת בושה, אשמה וגועל. ההתנהגות חוזרת על עצמה ומרגישה לא נכון. שילוב זה, לדברי הצוות, הוא שמבדיל את ההפרעה מאכילת יתר שכמעט כולנו חוטאים בה.

לפרטים נוספים באתר האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה