טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. אצל אנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין - החומר המבודד ומגן על סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים, בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין.

ישנם מספר סוגים של טרשת נפוצה, אשר לפי ההגדרות הקיימות היום נבדלים זה מזה בין היתר בתדירות ההתקפים ובאופן התקדמות המחלה. קביעה מדויקת של המהלך הקליני של מחלת הטרשת הנפוצה חשובה להבנת המחלה, לניבוי המשך ההתקדמות שלה, לקביעת תוכנית טיפולית ועוד.

מהלכי הטרשת הנפוצה סווגו בשנת 1996 לארבעה סוגים. הסוג הראשון הוא התקפי-הפוגתי – מהלך מחלה המתאפיין בתקופות בהן ישנה התפרצות של הסימפטומים ואחריהן תקופה של רגיעה והיעלמות חלקית או מוחלטת של הסימפטומים. יתר הסוגים הם של טרשת נפוצה פרוגרסיבית – מהלך מחלה המאופיין בהחמרה קבועה של הסימפטומים במשך הזמן. מהלכי המחלה הפרוגרסיביים מתחלקים לפרוגרסיבי משני, פרוגרסיבי ראשוני ופרוגרסיבי התקפי.

בעוד שבזמנו האמינו כי ארבעת הגדרות אלו מכסות את כל ספקטרום סוגי הטרשת הנפוצה, כיום יש הבנה טובה הרבה יותר של המחלה וכלים משופרים לאבחון ומעקב - כמו MRI וכלי הדמיה נוספים, ניתוח סימנים ביולוגים בדם או נוזל חוט השדרה והתקדמות בתחום הנוירופיזיולוגיה - המאפשרים התייחסות מחודשת למהלכי מחלת הטרשת הנפוצה. לכן, צוות ועדה מייעצת בינלאומית, בראשה עמדו מומחים מבית החולים "הר סיני", ביקש להגדיר מחדש את המהלכים הקליניים של מחלת הטרשת הנפוצה. מסקנותיו והמלצותיו פורסמו בכתב העת המדעי Neurology.

צוות המומחים בחר לשמור על ההגדרות הבסיסיות הקיימות - מחלה התקפית או פרוגרסיבית - אך לחדד את ההבדלים בניהן והמעקב אחריהן.

כדי להעריך את פעילות המחלה הם ממליצים לבצע הערכה קלינית מלאה וסריקת MRI מדי שנה לפחות, בקרב אנשים שהוגדרו עם מהלך התקפי. לגבי המהלכים הפרוגרסיביים של טרשת נפוצה, ממליצים המומחים על הערכה קלינית מקיפה מדי שנה, אך לא היה קונצנזוס לגבי לתדירות סריקות ה-MRI המומלצת. הם ממליצים שהתקדמות המחלה במהלכים פרוגרסיביים תבחן לפי השינוי שחל בבדיקה הקלינית לאורך שנה.

המומחים ממליצים שבבדיקות ובמעקבים אחר מהלך המחלה יתווסף להגדרות הקיימות התיאור "פעיל" או "לא-פעיל". לדוגמה, מטופל עם מהלך התקפי-הפוגתי, אשר סריקת ה-MRI הראתה כי יש לו נגעים חדשים עם האדרה (מה שמצביע על פגיעה במיאלין שנוצרה במהלך 6 השבועות האחרונים) יוגדר כהתקפי-הפוגתי פעיל. לעומת זאת, מטופל התקפי-הפוגתי אשר במהלך השנה האחרונה לא חווה התקפים וסריקת ה-MRI שלו לא מראה נגעים חדשים, יוגדר כהתקפי-הפוגתי לא פעיל.

המלצה נוספת היא לכלול בסוגי המהלכים של טרשת נפוצה את ההגדרה אירועי קליני בודד (CIS – Clinically Isolated Syndrome), שלא הייתה התייחסות אליה בתיאור מהלכי המחלה משנת 1996. כיום מכירים באירוע קליני בודד כאירוע דה-מיאלנטיבי ראשון אשר יכול להתפתח בעתיד לטרשת נפוצה. 

לעומת זאת, אירוע רדיולוגי בודד (RIS - Radiologically isolated syndrome). – מצב בו אדם עבר סריקת הדמיה שהצביעה על פגיעה במיאלין, אך לא סבל מתסמינים או ממצאים נוירולוגים המצביעים על מחלת הטרשת הנפוצה – לא צריך להיכלל כסוג נפרד במהלכי המחלה של טרשת נפוצה.

צוות המומחים מאמין שההגדרות החדשות ישפיעו על שיפור ניבוי התקדמות המחלה, על קבלת ההחלטות הטיפוליות ועל ביצועם המדויק של מחקרים קליניים. יש לציין כי זוהי הצעה המפורסמת לראשונה ויש לראות כיצד תתקבל בקרב קהילת החוקרים והמטפלים במחלת הטרשת הנפוצה.

Neurology® 2014;83:1–9