מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותמבוגרים עם מיגרנות – בסיכון למעורבות בתאונות דרכים

מבוגרים עם מיגרנות – בסיכון למעורבות בתאונות דרכים

חוקרים אמריקאים מצאו כי מבוגרים מגיל 65 ומעלה שאובחנו לאחרונה עם מיגרנות נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה להיות מעורבים בתאונות דרכים. למה חשוב לשים לב?


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

מיגרנות הן אחד הסוגים השכיחים של כאבי ראש, ומאופיינים בכאב אינטנסיבי פועם ותחושת פולסים באזור ממוקד – לרוב בקדמת הראש או באחד מצדדיו. התקפי מיגרנות עשויים להיות מלווים בבחילות, הקאות ורגישות קיצונית לאור ולרעש, ולעתים גם בסימנים המכונים 'אאורה', שמתאפיינים בהבזקי אור, נקודות שחורות בשדה הראייה או תחושת עקצוץ ביד או ברגל, לרוב בשלב המקדים להתקף.

 

לפי הערכות, כ-12% מהאוכלוסייה סובלים ממיגרנות, והן מדורגות כגורם השלישי בעולם בהתפתחות נכויות אצל בוגרים צעירים מתחת לגיל 50, שעשויות לפגוע את חיי היומיום ובתפקוד המשפחתי, המקצועי והחברתי.

 

עתה מצאו חוקרים אמריקאים כי מלבד השפעותיהן אלה, כשהן מאובחנות בגיל המבוגר – מיגרנות מעלות פי שלושה את הסיכון להיות מעורבים בתאונת דרכים.

 

יכולת ריפוי

 

החוקרים מהקמפוס הרפואי אנשוץ (Anschutz) שבאוניברסיטת קולורדו ערכו מחקר שנפרס על פני חמש שנים בקרב 2,589 נהגים פעילים מבוגרים בגילי 79-65, כמחציתם (53%) נשים, בחמש ערים ברחבי ארצות הברית – אן ארבור, בלטימור, קופרסטאון, דנבר וסן דייגו. החוקרים בחנו את תיקיהם הרפואיים של הנבדקים כדי לזהות אבחנה של מיגרנה וכן ביצעו מעקב במשך שנתיים אחר הרגלי הנסיעה שלהם, תוך שימוש בהתקנים מבוססי טכנולוגיית GPS.

 

הנבדקים שגויסו מיולי 2015 עד מארס 2017 סווגו לקבוצות שונות: אלו שאובחנו בעבר עם מיגרנה שהיו כ-12.5% מהמדגם; נבדקים ללא אבחנה קודמת של מיגרנה שחוו תסמיני מיגרנות לראשונה במהלך תקופת המחקר, שהיוו 1.3% מהנבדקים; וכן משתתפים במחקר שמעולם לא סבלו ממיגרנה או תסמינים דומים.

 

בבחינת הרגלי הנהיגה של המבוגרים שנכללו במחקר, אלו נהגו לנסוע ברכב בממוצע 22 ימים ול-115 יעדים בחודש. כעשירית מהנסיעות (12.8%) היו בכבישים מהירים.

 

ניתוח סטטיסטי העלה כי הנהגים המבוגרים שאובחנו לאחרונה עם מיגרנות היו בסיכון גבוה פי 3.27 לעבור תאונת דרכים לעומת אלו שמעולם לא אובחנו עם מיגרנות. עם זאת, נהגים מבוגרים שדיווחו כי סבלו ממיגרנות בעבר הרחוק וכבר אינם סובלים מתופעה זו לא נמצאו בסיכון גבוה יותר לעבור תאונת דרכים – כך שהסכנה לתאונות דרכים ממיגרנות ככל הנראה חולפת בחלוף ההתקפים.

 

אלו שאובחנו עם מיגרנות בהווה נטו גם לצמצם את כמות הנסיעות היומיומיות ולהפחית בנסיעות לטיולים בסמוך לאבחנה.

 

המחקר נתמך על ידי קרן AAA האמריקאית לבטיחות בדרכים (AAAFTS) והמכון הלאומי האמריקאי לקידום מדעי התרגום (NCATS), וממצאיו מדווחים בגיליון דצמבר 2023 של כתב העת של החברה האמריקאית לרפואה גריאטרית (AGS).

 

זהירות מאלכוהול, סמים ומסיחי דעת

 

החוקרים מציינים כי תסמינים אפשריים של מיגרנות, כגון ישנוניות, ירידה ביכולת הריכוז וכאבים עשויים להשפיע על בטיחות הנהיגה, וכך למעשה להוביל לתאונות דרכים. עם זאת, מאחר ולא נמצא קשר בין מיגרנות בעבר לתאונות דרכים – הממצא לטענתם עשוי להעיד על האפשרות לריפוי לפחות חלקי ואולי אף מוחלט ממיגרנות בחלוף הזמן. עבודות מסוימות תומכות בממצא זה, למשל מחקר אמריקאי נרחב שפורסם ביולי 2006 בכתב העת Neurology שהתבסס על נתוני 145,335 נבדקים, ומצא כי שיעור הסובלים ממיגרנות שעמד על 15% בכלל המדגם – נוטה לרדת עם העלייה בגיל, מה שככל הנראה מצביע על יכולת ריפוי. גם בעבודה הנוכחית, החוקרים מציינים כי פחות מ-10% מהנבדקים שסיפרו כי סבלו מהתקפי מיגרנות בעבר דיווחו כי הם מחזיקים ברשותם עדיין תרופות להפסקת התקפי מיגרנות.

 

חשוב לציין כי בבדיקה שבוצעה במסגרת המחקר לא נמצאו עדויות כי הטיפולים התרופתיים למיגרנות הם שמשפיעים על העלייה בסיכון למעורבות בתאונות דרכים.

 

בראיון עם פרסום הממצאים אמרה החוקרת הראשית פרופ' קרולין דיגוספי (DiGuiseppi) מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולורדו כי "מיגרנות משפיעות על יותר מ-7% מהמבוגרים בארה"ב מעל גיל 60. האוכלוסייה מזדקנת, מה שאומר שעבור מספר הולך וגדל של נהגים מבוגרים – יכולות הנהיגה מושפעות מתסמיני מיגרנה. תסמינים אלו כוללים ישנוניות, ירידה בריכוז, סחרחורות, כאבי ראש משתקים ועוד".

 

החוקרים מציינים כי על רקע הממצאים – אבחנה חדשה של מיגרנות בגיל המבוגר מחייבת בין השאר העלאת מודעות אצל הנבדקים כי עליהם לנקוט משנה זהירות בעת נהיגה ברכב כדי להפחית את הסיכון למעורבות בתאונות דרכים. כמו כן, הם קוראים לרופאים האמונים על הטיפול במיגרנות להעלות את המודעות לתופעה בקרב מטופליהם, ולפי הצורך אף להנחות אותם להימנע מנהיגה עד להתייצבות המחלה תחת הטיפול התרופתי; לבצע הערכה מקיפה ולהנחות על צמצום גורמי סיכון נוספים לתאונות – לרבות הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת, מצריכת קנביס ומשימוש במסיחי דעת בשעת נהיגה; וכן להפנות מטופלים למרכזי שיקום נהיגה במקרים הנדרשים.

 

החוקרים גם קוראים להמשך ביצוע מחקרים לבחינת הקשר בין מאפייני מיגרנות, לרבות מועדי ההתקפים, תדירותם וחומרתם, וכן נתונים ביחס להיענות לטיפול התרופתי למיגרנות – לבין הרגלי נסיעה והסיכון לתאונות דרכים.

 

Journal of the American Geriatrics Society, 2023; doi: 10.1111/jgs.18719