כדי להחליט אם לתת נוגדי קרישה למטופל הסובל מפרפור עליות כדי למנוע שבץ, רופאים נעזרים בסקאלות קליניות שמתייחסות לגורמי סיכון שונים כדי לקבוע את הסיכון לשבץ. מחקר חדש שפורסם בירחון הבריטי היוקרתי BMJ בחן את יעילות הסקאלות בחיזוי שבץ בקרב בני 75 ומעלה. 

פרפור עליות מהווה גורם סיכון חשוב ועצמאי לשבץ מוח. הדרך היעילה ביותר למנוע שבץ מוח בחולים אלו הינה על ידי טיפול בתכשיר נוגד קרישה כגון קומדין או התכשיר החדש פרדקסה. מאידך, השימוש בתכשירים כרוך בסיכון לדימום כך שלעיתים ההחלטה לגבי הטיפול המיטבי - כלומר האם לטפל בתרופות נוגדות קרישה או להסתפק בטיפול נוגד צימות (אספירין, פלויקס או אגרנוקס) - איננה קלה כלל וכלל.

על מנת לסייע בהחלטה הרופאים נעזרים בסקאלות קליניות כגון ה- CHAD. הסקאלה כוללת מספר גורמי סיכון בהם: גיל מעל 75, סיפור של אי ספיקת לב, יתר לחץ דם וסוכרת - כל אחד מהם מקנה נקודה בודדת. אירוע של שבץ מוח או אירוע מוחי חולף מקנים שתי נקודות. חולה בפרפור עליות עם ציון CHAD גדול מ 2 מוגדר כנמצא בסיכון גבוה וזקוק, ככל הנראה לטיפול נוגד קרישה.

לאחרונה התפרסמו גם מדדים נוספים שאמורים לסייע במקרים גבוליים כגון מדד ה -VAS שכולל גיל, מין וסיפור של מחלת כלי דם קודמת.

המחקר החדש עקב אחר 665 חולים מבוגרים מגיל 75 עם פרפור עליות ובדק את סיכון לשבץ בקבוצה זו ואת יכולת הניבוי של הסקאלות. מהמחקר עולה כי השימוש במדדים המקובלים כגון ה-CHAD וה -VAS לא חזה בצורה טובה סיכון לשבץ.

עורכי המחקר המליצו לשקול טיפול בנוגדי קרישה בכל החולים שגילם יותר מ-  75 מאחר וכולם נמצאים בסיכון גבוה לשבץ, ולא להסתמך על הסקאלות הקליניות הקיימות לניבוי שבץ.

BMJ 2011; 342:d3653 doi: 10.1136/bmj.d3653

תרגום ועריכה: ד"ר איתן אוריאל