מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותלרוץ יחף (או עם נעליים רכות) זה פחות כואב

לרוץ יחף (או עם נעליים רכות) זה פחות כואב

מסתבר שלרוץ יחפים בריא יותר מאשר לרוץ בנעליים מרופדות ונוחות - אפילו אם הן מתוצרת יוקרתית ונחשבת


 

אנשים בחנו את סיבולת הריצה במשך אלפי שנים, אבל נעל הריצה העכשווית הומצאה רק בשנות ה- 70 של המאה העשרים. עד אז רצו תמיד יחף או עם נעל מינימלית כסנדל או נעל רכה שעטפה את כף הרגל בלי רפידות.


כדי לברר איך רצו עד לפני 40 שנה ואיך הרגל לא נפגעה בפגישה באדמה בחנו החוקרים את הריצה ב- 5 קבוצות רצים:


ספורטאים מארה"ב שרצו עם נעלי ריצה,


רצים מקניה שגדלו יחפים אבל רצו עם נעלי ריצה,


רצים מארה"ב שרצו יחפים או עם נעל מינימלית,


רצים מקניה שגדלו יחפים ורצו יחפים,


רצים מקניה שגדלו עם נעלים.

 

התוצאות היו מפתיעות. רב הרצים עם נעלי ריצה מרופדות פוגשים את האדמה עם העקבים הפוגעים ראשונים באדמה וכך חווים הרצים כח התנגשות עצום, וזאת בממוצע 960 פעם לכל מייל ריצה. זה מוביל לתוצאה חוזרת של פגיעות סטרס.


לעומתם הרצים יחף נוחתים ופוגשים את האדמה עם קידמת הרגל או מרכזה, נחיתה רכה יותר שאינה כרוכה בכח התנגשות חזק.


כך נהנים הרצים יחף מהרבה פחות פציעות/פגיעות רגליים.

יחד עם זה במחקר חדש הראו שמי שהתרגל כבר במשך שנים לרוץ עם נעלי התעמלות תומכות, שרירי כף הרגל שלו חלשים יותר והוא יצטרך להשקיע הרבה תרגול לעבור מריצה בנעליים לריצה ללא-נעלי התעמלות תומכות כדי לא להיפגע.

 

 סרטון וידאו להדגמה ולהסבר.

 


Nature 2010, 463, 531-535
 

 אתר מעניין  http://barefootted.com

 

ועוד על ההליכה החסכונית של המין האנושי שדורך קודם על העקב ומוותר על מהירות ריצה.

 

 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט

כמובן שלמי שרגיל לנעלי התעמלות המעבר לא יהיה ממש ליחף, אלא לנעל דקה/רכה ובלי יותר מדי "ריפודים". וגם חשוב, אומרים החוקרים, לעשות את המעבר לאט ובנחת כי צריך להרגיל את הרגליים לצורת הנחיתה החדשה והשונה.

אני בדיוק בדרך לריצת שעתיים קלה...אני אנסה לרוץ קצת יחף, מקווה שלא ייכנסו לי מזרקים לרגליים או קקי של כלבים...סתאאם, הכתבה מעניינת מאוד, האם כתיאורה כן היא? האם זוהי כתבה או מחקר שאפשר לקרוא את תוצאותיה ויש דיון והמלצות?

אמשיך להתעדכן ולעדכן....
איתמר

metukonet
30/01/10 4:38

עם כל הכבוד למחקר.....הבעיה בלרוץ יחץ, אצל אנשים  שמעולם לא רצו יחפים, זה שפשוף העור על המשטח ריצה ולא משנה איזה משטח זה, (פרט לחול כמובן)

אם אני רצה למרחקים ארוכים ואני עושה את הפעילות מיד בחוץ ולא על מכונה במכון כושר, אין סיכוי שישאר לי עור בכפות הרגליים לאחר הריצה!

שלא לדבר על משטחי אספלט ומדרכות ואפילו על המשטח המחוספס (נייר זכוכית זה שמיכת פוך לעומתו) שבאיצטדיונים.

במקרה שלי, גם בגלל שמעולם לא רצתי יחפה (אבל לא רק) אני פשוט אתמלא יבלות ושפשופים שזה יהיה ממש סבל. שבוע שעבר רקדתי במשך 10 דקות (רק 10 דקות, ריצה זה בדר"כ שעה ויותר) ריקודי עם על משטח אספלט ליד החוף ולמחרת לא יכולתי ללכת מכל היבלות והשפשופים.

כך שבמקרה שלי, אני חושבת שאני אשאר עם נעלי הספורט.
(:

תודה על הכתבה

ראובן-ברק
29/01/10 19:09

Dov-c3c4
29/01/10 8:51

נכון בהחלט
רק מאשר שכנראה עד היום 2010 אנו עדיין לא מעריכים
וקולטים את המבנה המופלא של היצירה הקרויה
"בן אנוש"

ומכאן במקום לשמר ולתחזק אנו הורסים.........
דב