בשל שיעורי ההשמנה שהולכים ועולים, קיימת עלייה מהירה בשיעורי הילדים ובני הנוער הסובלים מסוכרת סוג 2 – שבעבר נחשבה מחלה של מבוגרים ואף כונתה "סוכרת מבוגרים". עקב המצב, האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, יחד עם ארגונים רפואיים נוספים, פרסמה לאחרונה - לראשונה אי פעם - הנחיות לניהול סוכרת סוג 2 בבני 10 עד 18.

בעבר רוב הילדים הסוכרתיים סבלו מסוכרת סוג 1 המכונה "סוכרת נעורים" - מחלה אוטואימונית הפוגעת בתאים המייצרים אינסולין בלבלב. כיום בארה"ב 1 מכל 3 ילדים סוכרתיים סובל מסוכרת סוג 2 הקשורה להשמנה.

מחברי ההנחיות מסבירים כי רופאים לא מודרכים מספיק בניהול סוכרת סוג 2 בילדים מכיוון שבעבר לא נתקלו כמעט בתופעה.

ההנחיות

נושא מרכזי בהנחיות הוא אבחון ראוי של סוג הסוכרת. עם זאת, פעמים רבות לוקח זמן לאבחן אם מדובר בסוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2, במיוחד אם לילד יש משקל עודף.

אבחון נכון הוא חשוב במיוחד, מכיוון שאם הילד סובל מסוכרת סוג 1, תרופות לסוכרת סוג 2 לא יעזרו לו והוא זקוק לאינסולין, אחרת מצבו יתדרדר במהירות. מסיבה זו, ההנחיות ממליצות על מתן אינסולין למטופלים עם רמות גבוהות של סוכר בדם אם לא ברור מה סוג הסוכרת ממנה הם סובלים.

במידה ומאשרים כי מדובר בסוכרת סוג 2, מומלץ על שינויי אורח חיים - בהם ביצוע פעילות גופנית והקפדה על תזונה נכונה - יחד עם התרופה מטמורפין.

המומחים מציינים כי מטמורפין ואינסולין הן שתי התרופות היחידות להורדת רמת הסוכר בדם המאושרות לשימוש בבני פחות מ-18, אך טיפולים אחרים נחקרים בימים אלה.

פאנל המומחים ממליץ לילדים ובני נוער עם סוכרת סוג 2 לעבור בדיקת המוגלובין מסוכרר (A1c) כל שלושה חודשים.

בדיקות דקירה עצמיות לרמות הסוכר מומלצת לכל הנוטלים אינסולין, לאלה המתחילים או משנים טיפול ואלה שלא הגיעו למטרות הטיפול. ההמלצות לגבי תדירות הבדיקות משתנות, אך באופן עקרוני הפאנל אימץ את ההמלצות הכוללות בדיקות 3 פעמים ביום או יותר לנוטלים אינסולין, ומדידות פחות תכופות אצל אלה שאינם מטופלים באינסולין.

הפאנל ממליץ גם על ייעוץ תזונתי, פעילות גופנית מתונה עד מאומצת במשך לפחות 60 דקות ביום והגבלת זמן מסך שאינו קשור ללימודים לפחות משעתיים ביום.

המומחים מדגישים כי הרופאים צריכים להיות ערניים לאפשרות של סוכרת סוג 2 בילדים, שסממניה פחות ברורים מתסמיני סוכרת סוג 1, ולפנות תשומת לב גם למניעת סוכרת בקרב ילדים ובני נוער.

Pediatrics. 2013, 131(2), 364-382

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט