אנא קראו את תקנון התחרות

בוקר טוב

רעיון נחמד ומבורך. האם אפשר להמליץ על חבר לקבוצה שלי בכמוני כמובן

על פעילותו המבורכת בעיניי לפחות? אני יודע שהוא אדם צנוע של מרבה להרים דגל על מעשיו.

ערב טוב

ברצוני, להמליץ ולשבח את רז, מנהל / אחראי קבוצת ניתוחים בריאטריים בכמוני

רז, משתדל להיות זמין עבור כולם כל הזמן מתי שצריך.

לדוגמא: היה לאחרונה מעורב בתאונת דרכים אך זה לא הפריע לו והמשיך בשגרה ובעזרה לכולם וגם לי באופן אישי



דוגמא שניה: רז תמיד הולך לבקר בבתי חולים ובבתי המשפחות לאחר ניתוח או לפניו גם אם חולה או כל מצב רפואי אחר.

לעניו דעתי, זה מדבר בעד עצמו

אני מעלה בעצמי פוסט זה כי יודע שהוא לא יעלה, זה לא באופי שלו להציב דגל על מעשיו אלא עושה בסתר ובשקט.

מצטרפת אליכם. רז עושה עבודת קודש וסוחף בדרכו השקטה והצנועה את קבוצתו במעלה ההר הקשה של שינויי חיים ותפיסה עצמית. בעיני הוא כוכב אמיתי!!!!

אורית

מצטרפת לדעת החברים לקבוצה, לרז לטעמי מגיע

עושה עבודת קודש, אדם צנוע וישר. לא מחפש את אור הזרקורים אלא שצריך הוא שם לכולם

אני קורא את כל הבלוגים וני מרגיש שותף גם בדרך אך בעיקר להצלחות המדהימות שהוצגו, אני כותב לכם מתוך ההיתנסות שלי כחבר פגוע חו\"ש צווארי מוגבל ידיים ורגליים ולמרות זאת אני מדריך ילדים במועדוניות נוער בסיכון הקמתי יחד אתם גן ירק ועכשיו אנו גם יוצאים לפעילות בבריכה ואני משמש כמדריך/מציל, ואני מרגיש שאני נוגע בשמיים למרות שאני לא מרים את ידיי, להמשיך להאמין במה שאתה עושה ותחשוב שאתה עושה הכי טוב שיש אני רוצה שהמפגש כאן ישמש השראה לעוד מוגבלים שחושבים אחרת זה המקום להיפגש ולדבר

טוב אז..

למרות מצבי הבריאותי אני--

הגשתי את כל העבודות עברתי את כל הבחינות הסימסטר! איך עשיתי זאת? לא יודעת.. באמת. אולי אמונה בעצמי? הרי לא יצאתי כמעט מהבית כל הסימסטר ובטח שלא הייתי בשיעורים. והיה לי אפילו קשה לקרוא בספרים וגם ללמוד דרך המחשב היה לי קשה. כל פעם כשהייתי הולכת לבדיקות לקחתי איתי חומר לימודים אבל היה לי קשה להתרכז. אז אני.. שגם יש לי חרדת בחינות. אני שתמיד בלחץ. אני שתמיד חושבת שלא יכולה. אני שאפילו אין לי תעודת בגרות.. אני.. לא הייתי בשיעורים ולמרות המצב הבריאותי.. עברתי את כל הבחינות! לא יאומן. ואני יודעת שיש פה תחרות, לא משנה לי מי זוכה.. אני כבר זכיתי! (: ורק להתמיד! ושתהיה רק בריאות טובה אמן.

שלום לכולם

כיוון שלא הצלחתי להעלות את הסרטון אז ניתן להעתיק את הקישור: http://youtu.be/quRDpflY3zk

אז למרות ובגלל מצבי הבריאותי הגעתי בגיל 38 להגשים חלום ילדות

עם החלום הזה הייתי 15 שנה בלי הטרשת ועוד 17 שנים עם הטרשת כך שאני לא יכולה לומר שהטרשת מנעה ממני להגשים אותו. אך, אחרי 17 שנה עם טרשת להחליט שלמרות הטרשת אני מגשימה אותו זו בהחלט החלטה אמיצה מבחינתי.

אמר לי אחד ממורי \"בחרת לעצמך תחביבים לא פשוטים למגבלות הפיזיות שלך\" הוא אמנם צודק, זה לא פשוט, אבל הבחירה לא נבעה מהמגבלות, המגבלות רק חיזקו את הרצון להצליח.

צפו ותחליט,

השיר צולם והוקלט בשיעור, לצרכי לימוד, לאחר כמעט שנתיים מאז שהתחלתי ויש כמובן עוד המון מקום לשיפור.

אני מטופלת דיאליזה. עבדתי במחקר ביולוגי ונאלצתי לפרוש מכך כשהתחלתי להיות מטופלת דיאליזה. מאז אני חוטאת בכתיבה וגם מנהלת קבוצת תמיכה לחולי כליות הנקראת \"כליות\" בפייסבוק. פירסמתי גם טור על חוויותיי כחולת כליות בויינט על מנת להעלות את המודעות לתרומת איברים. מביאה לכם פה סיפור קצר מפרי עטי.

למרות מצבי הבריאותי...

צפו ותחליטו http://youtu.be/8akvi52V0W8

לפני כחצי שנה עברתי תאונת אופניים קשה, ברכיבת שטח, בנסיון כושל לבצע קפיצה מעל מכשול צללתי לתוך האדמה כך שראשי נחבט באדמה כאשר כל משקל גופי מאחוריו. התחושה הראשונית הייתה ניתוק מוחלט מכל גופי, למעשה הרגשתי כאילו ראשי צף באויר ללא קשר לגוף, שררה דממה מוחלטת, לא חשתי כל כאב, לא חשתי כלום, רק ראש צף בודד באויר.

הראש שהיה מוגן בקסדה לא נפגע, המחשבה הייתה צלולה ובהירה,הבנתי את מצבי, מכיוון שהייתי לבדי, התחלתי בנסיונות להגיע לכיס מכנסי אל הנייד כדי להזעיק עזרה, לא הצלחתי להזיז אף אבר מלבד ראשי, הבטתי ימינה אל המקום שבו נדמה היה לי שמונחת היד.. נאדה, כלום, ראיתי רק אדמה, המשכתי לסרוק סביב ואז ראיתי את היד מעט הצידה, הבטתי אל קצות האצבעות וניסיתי להזיז אותן, בהתחלה ללא הצלחה, לאחר מספר נסיונות ראיתי שמשהו זז, אך לא היה סיכוי להגיע אל הכיס,

באותם רגעים חשבתי רק איך להגיע אל הנייד המונח בכיסי. לא היה לי סיכוי, כך עברו להם כ 10 דקות, ואז הגיע המלאך המושיע שלי, רוכב אופניים שבמקרה רכב באזור, הוא לקח שליטה על המצב הזעיק אמבולנס, לאחר כשעה וחצי הגעתי לחדר מיון טראומה ברמב\"ם. כבר במהלך הנסיעה באמבולנס החלו לחזור אלי תחושות, יכולתי להזיז את הרגליים, ואת קצות האצבעות בידיים, לאחר סידרת בדיקות, CT ו - MRI נתגלה שבר בחוליה צווארית C5 ובצקת בחוט השדרה, מה שגרם לשיתוק בשתי הידיים, למזלי לא נזקקתי לניתוח אלא רק לתהליך שיקום ארוך, לאחר שבוע אישפוז ברמב\"ם עברתי לשיקום,

כאשר אני במצב בו רגלי מתפקדות, אני מסוגל ללכת, אך שתי ידיי זזות רק מעט. בליתי 6 שבועות בבית חולים שיקומי שוהם

שם טופלתי בפיזיוטרפיה ובריפוי בעיסוק, לא הסתפקתי בטיפולים היומיים שהוקצבו לי, הופעתי פעם נוספת לטיפול ביוזמתי

כאשר אני מנצל מכשירים פנויים, בנוסף יצאתי לצעידות יומיות ברחבי ביה\"ח ומתרגל את ידיי תוך כדי כך. לאחר 6 שבועות חזרתי לביתי עם מוטיבציה גבוהה להשתקם, רכשתי אביזרי עזר לתרגילי פיזיוטרפיה, ולמעשה פתחתי לי מכון טיפולים פרטי, בנוסף טופלתי דרך קפ\"ח פעמיים בשבוע.. היום כחצי שנה אחרי הארוע אני מתפקד באופן מלא, אמנם ידיי נחלשו אך השגתי חזרה את טווחי התנועה בשתי ידיי, חזרתי לפעילות מלאה כולל רכיבה על אופניים ולמעשה בקושי אני מרגיש מגבלה כלשהי..